נאצוויילר-שטרוטהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאצוויילר-שטרוטהוףגרמנית: Natzweiler-Struthof) היה מחנה ריכוז ועבודה שהקימו הנאצים בקרבת הכפר נאצוויילר שבמחוז ווז' בצפון-מזרח צרפת, כ-50 ק"מ משטרסבורג.

האנדרטה ומראה כללי של המקום בו היה המחנה

המחנה היה פעיל מ-21 במאי 1941 ועד תחילת ספטמבר 1944 כאשר האס אס פינה את יושבי המחנה בצעדת מוות לכיוון מחנה דכאו. המחנה שוחרר על ידי כוחות בעלות הברית ב-23 בנובמבר 1944.

בין האסירים במחנה היה הסופר הסלובני בוריס פאהור, אשר כתב את ספרו "נקרופוליס" בהתבסס על חוויותיו מתקופת המאסר.

תפעול המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה תופעל על ידי ה- D. E. S. T.‏[1] (ראשי תיבות של Deutsche Erd- und Steinwerke GmbH), אחד הארגונים שהשתייכו למחלקה הכלכלית והמנהלתית של ה-SS (ה-WVHA). ארגון DEST היה האחראי העיקרי במהלך השלטון הנאצי על ניצול כוח העבודה של האסירים, השבויים, ועובדי הכפייה.

באזור נאצוויילר היו מחצבי שיש, והמחלקה הכלכלית של ה-SS (מחלקה Amt W) סברה שיהיה כדאי מבחינה כלכלית להפיק שיש זה בעזרת עובדי חינם. לכן הביאו למקום ב-21 במאי 1941 קבוצה של אסירים גרמנים. את קבוצת האסירים הראשונה שיכנו במלון בשם שטרוטהוף ושמו נוסף לשם העיירה על מנת להבדיל בין המחנה לבין היישוב.

מספרם הכולל של האסירים שעברו במחנה במהלך שלוש שנות קיומו מוערך ב-40,000. אסירים אלו הגיעו ממדינות שונות, בהן גרמניה, צרפת, ארצות השפלה, פולין וברית המועצות. המחנה תופעל במיוחד עבור אסירי תנועות התנגדות למשטר הנאצי על פי צו Nacht und Nebel [1] (צו קיטל). המטרה הייתה לשבור את רוחם וגופם של המתנגדים באמצעות עבודה קשה, תוך כדי העלמתם, כך שקרוביהם לא ידעו היכן הם או מה עלה בגורלם.

מאחר שהאסירים לא היו מיומנים בעבודות חציבה ובגלל שהסתבר שהפקת השיש הייתה גבולית מבחינה כלכלית (לא תמחרו כראוי את עלות השומרים ועלויות ההובלה), הוחלט לנצל את רוב האסירים לייצור נשק, לשיפוץ מנועי מטוסים ולעבודות נוספות לפי הצרכים המשתנים של הרייך ורק מיעוט הועסק בחציבה.

ככל שגברו ההפצצות על מרכזי התעשייה בגרמניה גופא, חיפשו הגרמנים אתרים אלטרנטיביים להקמת מפעלי נשק ובתי מלאכה. היות שממילא בוצעו עבודות חציבה והובלת עפר במחנה נאצוויילר, חשבו הגרמנים שתצפיות לא יבחינו בהגברת הפעילות וחפירות. לכן, חפרו מתחת לאתר המחנה והקימו בתי-מלאכה תת-קרקעיים.

נאצוויילר כמחנה השמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמטוריום נבנה במחנה עם פתיחתו והיה בשימוש שוטף לשריפת גופות אסירים שמתו או נרצחו. במהלך חודש אוגוסט 1943 הסתיימה בנייתו של תא גזים במחנה. היות שהמחנה היה קרוב למכוני מחקר בגרמניה עצמה, נוצלה עובדה זו לעריכת מחקרים בשיטות הרג וביעילות תרכובות גז שונות. חלק מהאסירים היו מתושבי המחנה, אולם, מאחר שכוח העבודה היה נחוץ למאמץ המלחמתי הגרמני, הובאו במיוחד לנאצוויילר אסירים יהודים וצוענים מאושוויץ, על מנת להמיתם בתא הגזים במהלך ניסויים אלו.

בנוסף, שימש המחנה מקור אספקה לחלקי גופות לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת שטרסבורג.

במחנה נערכו גם ניסויים רפואיים שתוצאתם הייתה לרוב מות המשתתפים בניסוי. גם לצורך ביצוע ניסויים אלו הובאו למקום אסירים, לרוב יהודים, בעלי מאפיינים מבוקשים.

רשימת מחנות המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנות משנה אלו‏[2] היו ממוקמים משני עבריו של הגבול הגרמני-צרפתי לשעבר, רובם במחוזות אלזס ולורן ומיעוטם בבאדן-וירטמברג. עם השחרור ב-1944 היו מחנות המשנה מאוכלסים בכ-20,000 אסירים בעוד המחנה הראשי היה מאוכלס בכ-7,000 אסירים.

  • Auerbach-Bensheim
  • Bad Rappenau
  • Balingen
  • Binau
  • Bisingen
  • Bruttig
  • Calw
  • Colmar
  • Darmstadt
  • Daudenzell
  • Dautmergen
  • Dormettingen
  • Echterdingen
  • Ellwangen
  • Erzingen
  • Frankfurt/Main
  • Frommern
  • Geisenheim
  • Geislingen/Steige
  • Goslar
  • Gross-Hesepe
  • Guttenbach
  • Hailfingen
  • Haslach
  • Heilbronn
  • Heppenheim
  • Hessenthal
  • Iffezheim
  • Kaisheim
  • Kochem
  • Kochendorf
  • Leonberg
  • Longwy
  • Markirch
  • Metz
  • Natzweiler
  • Neckarbischofsheim
  • Neckarelz
  • Neckargartach
  • Neckargerach
  • Neunkirchen
  • Oberehnheim
  • Peltre
  • Sainte Marie aux Mines (Markirch)
  • Sandhofen
  • Schömberg
  • Schörzingen
  • Sennheim-Cernay
  • Unterschwarzach
  • Wesserling
  • Vaihingen
  • Wilhelmsburg
  • Unterriexingen
  • Wasseralfingen
  • Wolfsberg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאצוויילר-שטרוטהוף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]