נבואה המזימה את עצמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נבואה המזימה את עצמה היא ציפייה המביאה להתנהגות השוללת אותה. בכך, היא מהווה את ההיפך מאפקט פיגמליון.

לדוגמה: מורה עשוי לחזות שתלמיד מסוים יצטיין במהלך שנת הלימודים; התלמיד, המודע לחיזוי, עלול דווקא להכשל מסיבות שונות (רצון להפגין עצמאות, רצון למנוע סיפוק מהמורה, שאננות יתר וכו').

במקרים רבים, התרעה על סכנה העלולה להביא לאסון גורמת להיערכות מתאימה, וכך למניעת האסון. ״נבואות״ מסוג זה נתפסות לאחר מכן כמוגזמות, למרות שבלעדיהן היה האסון מתרחש. דוגמה נרחבת לכך היא התחזיות הקודרות בדבר הנזקים העצומים שייגרמו בשל באג 2000, במעבר משנת 1999 לשנת 2000. החיזוי גרם לחששות במדינות וארגונים בכל העולם, והביא להיערכות רחבת היקף ולמאמצים רבים לזיהוי בעיות ופתרונן; מאמצים אלה עלו ברובם בהצלחה ומנעו את התגשמות רוב התחזיות.

נבואת יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יונה הנביא

ספר יונה כולו עוסק בנבואה שמזימה את עצמה. בספר מתוארת שליחותו של יונה הנביא לעיר נינווה כשבפיו הנבואה: ״עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת״. אנשי העיר מאמינים לנבואה וחוזרים בתשובה. האל חס עליהם, ונבואתו של יונה אינה מתגשמת.

בספר מתואר כעסו של יונה על האל בעקבות זאת. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.