נבחרת איטליה בכדורמים
| כינוי | Settebello |
|---|---|
| התאחדות | פדרציית השחייה האיטלקית |
| השתייכות | LEN |
| מאמן | אלסנדרו קמפגנה |
| קפטן | פייטרו פיגליאולי |
|
www | |
| אליפות העולם בכדורמים | |
| הופעות | 17 (הראשונה ב-1973) |
| ההישג הטוב | זהב (1978, 1994, 2011, 2019) |
| המשחקים האולימפיים | |
| הופעות | 20 (הראשונה ב-1920) |
| ההישג הטוב | זהב (1948, 1960, 1992) |
| אליפות אירופה בכדורמים | |
| הופעות | 30 (הראשונה ב-1927) |
| ההישג הטוב | זהב (1947, 1993, 1995) |
| גביע העולם בכדורמים | |
| הופעות | 11 (הראשונה ב-1979) |
| ההישג הטוב | זהב (1993) |
  | |
נבחרת איטליה בכדורמים מייצגת את איטליה בתחרויות כדורמים בינלאומיות. היא 3 פעמים אלופה אולימפית (1948, 1960, 1992), 4 פעמים אלופת העולם (1978, 1994, 2011, 2019) ו-3 פעמים אלופת אירופה (1947, 1993, 1995). היא אלופת העולם המכהנת.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחקים אולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת הכדורמים של איטליה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אנטוורפן (1920) ומאז אולימפיאדת לונדון (1948) היא משתתפת בהם ברציפות.
אלופה אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת איטליה זכתה בתואר האולימפי 3 פעמים. באולימפיאדת לונדון (1948) ניצחה את שלוש יריבותיה בבית הגמר, הונגריה, הולנד ובלגיה. באולימפיאדת רומא (1960) היה זה לאחר שגברה על ברית המועצות ויוגוסלביה, וסיימה בתיקו עם הונגריה. באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכתה בתואר בפעם השלישית, לאחר שבחצי הגמר גברה על נבחרת המשלחת המאוחדת ובמשחק הגמר ניצחה, לאחר הארכה, את נבחרת ספרד.
סגנית אלופה אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוסף לכך, זכתה איטליה פעמיים במדליית כסף, באולימפיאדת מונטריאול (1976), כשדורגה שנייה אחרי הונגריה בבית הגמר שכלל שש נבחרות ובאולימפיאדת לונדון (2012).
מדליית ארד אולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה זכתה פעמיים במדליית ארד. באולימפיאדת הלסינקי (1952) דורגה שלישית בבית הגמר, בעקבות הפסדים לנבחרות הונגריה ויוגוסלביה וניצחון על ארצות הברית. באולימפיאדת אטלנטה (1996) היה זה לאחר שהפסידה לנבחרת ספרד בחצי הגמר וגברה על נבחרת הונגריה במשחק על מדליית הארד.
אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת איטליה השתתפה בכל אליפויות העולם בכדורמים, מאז נערכו לראשונה בבלגרד ב-1973. בהופעת הבכורה שלה סיימה במקום הרביעי. באליפות העולם שנערכה ב-1975 בסנטיאגו דה קאלי, זכתה במדליית הארד, לאחר שבבית הגמר סיימה בתיקו את משחקיה עם הונגריה וברית המועצות, וגברה על נבחרת קובה. בשנת 1978 הוכתרה לראשונה כאלופת העולם, באליפות שנערכה במערב ברלין. בבית הגמר גברה על נבחרות הונגריה ויוגוסלביה, וסיימה בתיקו את משחקה עם נבחרת ברית המועצות.
באליפות העולם שנערכה בגואיקיל ב-1982 איבדה איטליה את תוארה והסתפקה במקום התשיעי. בזו שנערכה במדריד ב-1986 זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על ארצות הברית וניצחה במשחק הגמר את נבחרת יוגוסלביה. באליפות הבאה, שנערכה בפרת' ב-1991, סיימה במקום השישי. ב-1994 אירחה איטליה את אליפות העולם, ברומא. היא ניצחה בכל משחקיה בטורניר, ולאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ספרד, הוכתרה כאלופת העולם בפעם השנייה בתולדותיה.
האליפות הבאה נערכה שוב בפרת', ואיטליה סיימה בה במקום החמישי. באליפות שנערכה בפוקואוקה ב-2001 סיימה במקום הרביעי, לאחר הפסד בחצי הגמר לנבחרת ספרד, ובמשחק על מדליית הארד לנבחרת רוסיה. באליפות שנערכה ב-2003 זכתה במדליית הכסף, לאחר ניצחון על נבחרת יוון בחצי הגמר, והפסד להונגריה בגמר. בשתי האליפויות הבאות הודחה איטליה בשלב רבע הגמר. מונטריאול 2005 סיימה במקום השמיני, במלבורן 2007 סיימה במקום החמישי.
בשנת 2009 אירחה רומא בפעם השנייה את אליפות העולם. בניגוד לאליפות הקודמת אותה אירחה, ושהעניקה לה את התואר העולמי, רשמה איטליה את האליפות החלשה בתולדותיה, וסיימה במקום ה-11 בלבד. שנתיים לאחר מכן, באליפות העולם שנערכה בשאנגחאי, הייתה התמונה שונה לחלוטין. היא גברה על נבחרת קרואטיה בשלב חצי הגמר, ולאחר שניצחה גם את נבחרת סרביה, הוכתרה כאלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה.
(1): 1975
מקום רביעי (2): 1973, 2001
מקום חמישי (2): 1998, 2007
מקום שישי (1): 1991
מקום שמיני (1): 2005
אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט לאליפויות אירופה שנערכו ב-1926 וב-1931, השתתפה איטליה בכל האליפויות שנערכו. היא אירחה את האליפות השנייה שנערכה, ב-1927, בבולוניה, וסיימה בה במקום ה-12. באליפות שנערכה במונטה קרלו ב-1947 זכתה לראשונה בתואר אלופת אירופה, לאחר שבבית הגמר גברה על בלגיה וסיימה בתיקו עם נבחרת שוודיה. ב-1954 אירחה איטליה את הטורניר בפעם השנייה, בטורינו, וזכתה במדליית הארד, לאחר שבבית הגמר הפסידה לנבחרות הונגריה ויוגוסלביה וגברה על נבחרת הולנד.
זכייתה הבאה של הנבחרת במדליה באליפות אירופה הגיעה רק ב-1977, באליפות שנערכה בינקפינג שבשוודיה. היא דורגה שלישית בבית הגמר בן 8 הנבחרות, וזכתה במדליית ארד. ב-1983 נערכה אליפות אירופה ברומא, אך איטליה הסתפקה במקום השביעי. ב-1987 שוב זכתה במדליית הארד, באליפות שנערכה בשטרסבורג, וכך גם בבון ב-1989, טורניר שנערך לראשונה בשיטת פליי אוף, והמדליה הוענקה לנבחרת לאחר ניצחון בהארכה על נבחרת ברית המועצות.
באליפות אירופה שנערכה בשפילד ב-1993 זכתה איטליה בתואר האירופי בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שגברה על ספרד בחצי הגמר ועל הונגריה בגמר. שנתיים אחר כך, באליפות שנערכה בווינה ב-1995, שמרה על תוארה, לאחר ניצחונות על גרמניה והונגריה בשלבים המכריעים. ב-1999 נערכה אליפות אירופה על אדמת איטליה בפעם הרביעית, בפירנצה. היא זכתה במדליית הארד, לאחר הפסד להונגריה בחצי הגמר וניצחון על יוון במשחק על המקום השלישי.
באליפות שנערכה בבודפשט ב-2001, זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על המארחת, הונגריה, והפסידה במשחק הגמר ליוגוסלביה. באליפות שנערכה בזגרב ב-2010 שוב זכתה במדליית כסף, לאחר ניצחון בחצי הגמר על הונגריה, והפסד במשחק הגמר לקרואטיה. באליפות האחרונה שנערכה, באיינדהובן ב-2012 סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לסרביה, ובמשחק על המקום השלישי להונגריה.
מקום ראשון: 1947, 1993, 1995 (3)
מקום שלישי: 1954, 1977, 1987, 1989, 1999 (5)
- מקום רביעי: 1950, 1958, 1966, 1970, 1985, 1991, 2012 (7)
- מקום חמישי: 1938, 1974, 1981, 2006, 2008 (5)
- מקום שישי: 1997 (1)
- מקום שביעי: 1983 (1)
- מקום שמיני: 1962 (1)
טורנירים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה השתתפה 7 פעמים בטורניר ליגת הכדורמים העולמית, בין 2002 ל-2008. בשנת 2003 זכתה במדליית כסף. כן השתתפה 13 פעמים בגביע העולם בכדורמים, בין 1979 ל-2006. היא זכתה פעם אחת במדליית הזהב (1993), 3 פעמים במדליית הכסף (1989, 1995 ו-1999) ופעם אחת במדליית הארד (1983).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת איטליה בכדורמים- התאחדות הכדורמים האיטלקית (באיטלקית)
