נבחרת גרמניה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת גרמניה בכדורגל
Deutsche Fußballnationalmannschaft
מידע כללי
כינוי 11 הלאומיים
הנשרים
מאנשאפט (הקבוצה)
התאחדות התאחדות הכדורגל הגרמנית
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(15 בפברואר 2024)
16      
 - ניקוד פיפ"א 1,631.22
 - דירוג שיא 1 (נמדד באוגוסט 1993)
 - דירוג שפל 22 (נמדד במרץ 2006)
מאמן גרמניהגרמניה יוליאן נגלסמן
קפטן מנואל נויר
מירב השערים מירוסלב קלוזה (71)
מירב ההופעות לותר מתאוס (150)
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית גרמניה 3 - 5 שווייץ שווייץשווייץ
(בזל, שווייץ; 5 באפריל 1908)
הניצחון הכי גדול
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית גרמניה 16 - 0 נבחרת רוסיה בכדורגל רוסיה
(סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)
ההפסד הכי גדול
אנגליה אנגליהאנגליה 9 - 0 גרמניה הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
(אוקספורד, אנגליה; 16 במרץ 1909)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 20 (הראשונה ב-1934)
ההישג הטוב זכייה:(4 פעמים)
(1954, 1974, 1990, 2014)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 13 (הראשונה ב-1972)
ההישג הטוב זכייה:(3 פעמים) (1972, 1980, 1996)

נבחרת גרמניה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של גרמניה. הנבחרת היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם, כשלזכותה ארבע זכיות בגביע העולם בכדורגל. הדירוג הנוכחי של נבחרת גרמניה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-16 בעולם, נכון ל-15 בפברואר 2024; הניקוד הוא 1,631.22 - ללא שינוי לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 1993, והדירוג הנמוך ביותר 22 נמדד לראשונה[2] במרץ 2006.

במשך תקופת חלוקת גרמניה בין השנים 1949 ו-1990 היו שתי נבחרות גרמניות: נבחרת גרמניה המזרחית ונבחרת גרמניה המערבית. הנבחרת זכתה שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל כנבחרת גרמניה המערבית (בשנים 1954, 1974 ו-1990) והופיעה שלוש פעמים נוספות בגמר (1966, 1982, 1986). כגרמניה המאוחדת זכתה פעם אחת (2014) והופיעה בגמר פעם נוספת (2002). כמו כן, גרמניה הופיעה בשישה גמרי אליפות אירופה וזכתה בשלושה (ב-1972 וב1980 כגרמניה המערבית. ב1996 זכתה לראשונה לאחר איחודה כנבחרת גרמניה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-30 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה לא השתתפה בגביע העולם הראשון בכדורגל שנערך בשנת 1930 עקב קשיים כלכליים שהיו כרוכים בהגעה לאורוגוואי, ולמעשה היה גם לטורניר גביע העולם היחיד בו היא לא השתתפה. הופעת הבכורה של גרמניה בגביע העולם הייתה במונדיאל 1934. גרמניה ניצחה את בלגיה בשמינית הגמר ואת שוודיה ברבע הגמר אך הפסידה בחצי הגמר לצ'כוסלובקיה, וסיימה במקום השלישי לאחר ניצחון על אוסטריה.

כעבור ארבע שנים השתתפה נבחרת גרמניה במונדיאל 1938, והודחה כבר בסיבוב הראשון לאחר הפסד לשווייץ. הנבחרת כללה כמה שחקנים מנבחרת אוסטריה לאחר שזו סופחה לגרמניה כמה חודשים לפני כן. הופעתה של הנבחרת במונדיאל זה הייתה גרועה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה גרמניה הודחה כבר בסיבוב הראשון, דבר שנשנה רק במונדיאל 2018 ובמונדיאל 2022.

1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לגרמניה המערבית ולגרמניה המזרחית. שתי הנבחרות הוחרמו בעקבות המלחמה ולא השתתפו במונדיאל 1950.

1954[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המערבית העפילה למונדיאל 1954 שנערך בשווייץ, ורשמה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות גביע העולם, כאשר זכתה בתואר על חשבון הונגריה החזקה שהייתה המועמדת הבולטת לזכייה.

בשלב הבתים המוקדם נפגשו שתי הנבחרות, ונבחרת גרמניה הובסה בתוצאה 3–8. שני ניצחונות על טורקיה העלו את גרמניה לרבע הגמר. בשלב רבע הגמר ניצחה גרמניה את יוגוסלביה 0-2, ובחצי הגמר ניצחה את אוסטריה 1-6.

במשחק גמר מונדיאל 1954 שוב פגשה גרמניה את הונגריה, שלא נוצחה ב-32 משחקיה הקודמים. ההונגרים עלו ליתרון 0–2 בתוך 8 דקות, אך שער של מקס מורלוק וצמד שערים של הלמוט ראן, האחרון שבהם 6 דקות לסיום המשחק, קבעו מהפך 2–3 והכתירו את הגרמנים לאלופי עולם בפעם הראשונה.

ההצלחה בטורניר נקראה "הנס של ברן" ויצרה תחושת אוטופיה בגרמניה שלאחר המלחמה. לזכייה הגרמנית היה תפקיד משמעותי בביסוס היסודות האידאולוגיים שלאחר המלחמה בגרמניה המערבית.

מאמן הנבחרת בטורניר היה ספ הרברגר, ושחקנים בולטים בנבחרת היו מקס מורלוק, הלמוט ראן, הנס שפר, אוטמר ואלטר והקפטן פריץ ואלטר.

1958 עד 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית המשיכה להתבסס בצמרת העולמית של עולם הכדורגל. במונדיאל 1958 העפילה אלופת העולם לחצי הגמר, אך הפסידה לשוודיה ולצרפת וסיימה במקום הרביעי. במונדיאל 1962 הודחה גרמניה המערבית ברבע הגמר על ידי יוגוסלביה. במונדיאל 1966, תחת הדרכתו של הלמוט שן, גרמניה המערבית שיחקה כדורגל מצוין והעפילה עד למשחק הגמר מול אנגליה המארחת, אך הפסידה 2–4 בהארכה משלושער של ג'ף הרסט באחד ממשחקי הגמר המרתקים והשנויים במחלוקת בתולדות גביע העולם.

בשנת 1968 השתתפה לראשונה גרמניה המערבית במוקדמות אליפות אירופה בכדורגל אך לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר. הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה נבחרת גרמניה (או גרמניה המערבית) לא הצליחה להעפיל לטורניר בסדר גודל של אליפות אירופה או גביע העולם (טורניר הגמר כלל אז ארבע נבחרות בלבד, ויוקרתו עלתה רק מ-1980 והלאה, עת נזנחה שיטת הפיינל פור).

גרמניה המזרחית, לעומת זאת, החלה להשתתף במוקדמות אליפות אירופה כבר בשנת 1960 אך מעולם לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר.

במונדיאל 1970 ניצחה גרמניה המערבית בכל משחקיה בשלב הבתים וברבע הגמר ניצחה את אנגליה 2-3 בהארכה, לאחר שפיגרה במהלך המשחק 0–2, ובכך "נקמה" בה על ההפסד בגמר המונדיאל ארבע שנים קודם לכן.

בחצי הגמר הפסידה גרמניה המערבית בהארכה 3–4 לאיטליה, באחד המשחקים הגדולים בתולדות הכדורגל, שאף זכה לכינוי "משחק המאה", ובמהלכו הובקע מספר שיא של חמישה שערים בהארכה. גרמניה המערבית סיימה במקום השלישי לאחר ניצחון 0–1 על אורוגוואי וכוכב הנבחרת גרד מילר הוכתר כמלך שערי הטורניר עם עשרה שערים.

1971 עד 1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 מונה פרנץ בקנבאואר כקפטן הנבחרת המערב גרמנית והוביל אותה להצלחה כבירה ולזכייה באליפות אירופה ובגביע העולם.

גרמניה המערבית העפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה בשנת 1972, כאשר במשחקי ההכרעה על העלייה לאליפות נגד אנגליה היא ניצחה 1–3 בומבלי וסיימה בתיקו 0-0 בגומלין באצטדיון האולימפי במערב ברלין.

בחצי הגמר ניצחה גרמניה המערבית את בלגיה 1-2 מצמד שערים של גרד מילר ובמשחק הגמר הביסה את ברית המועצות 0-3 מצמד שערים של גרד מילר ושער של הרברט וימר.

גרמניה המערבית נבחרה לארח את מונדיאל 1974 והעפילה באופן אוטומטי לטורניר הגמר. גם נבחרת גרמניה המזרחית העפילה לטורניר הגמר דרך טורניר המוקדמות, והשתתפה בגביע העולם בפעם היחידה בתולדותיה. שתי הנבחרות שובצו לאותו בית בשלב המוקדם ובמשחק על ראשות הבית ניצחה גרמניה המזרחית את גרמניה המערבית 0–1 במשחק טעון פוליטית. שתי הנבחרות העפילו לשלב הבתים השני, אלא בעוד שגרמניה המזרחית הפסידה לנבחרות הולנד וברזיל בדרך להדחתה מהטורניר בשלב זה, ניצחה גרמניה המערבית את יוגוסלביה, שוודיה ופולין והעפילה למשחק הגמר נגד הולנד. הגרמנים נקלעו לפיגור 0–1 כבר בדקה השנייה של משחק הגמר, אבל שערים של פול ברייטנר וגרד מילר קבעו מהפך, ניצחון 1–2 וזכייה שנייה בגביע.

1976 עד 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביורו 1976 המשיכה גרמניה המערבית ביכולתה הגבוהה, אך לא הצליחה להגן על תארה כאלופת אירופה. גרמניה המערבית ניצחה בחצי גמר האליפות את יוגוסלביה 2-4 בהארכה, לאחר שפיגרה 0–2 במחצית המשחק בעזרת שלושער של דיטר מילר, אך הפסידה בגמר הטורניר לצ'כוסלובקיה 5-3 בבעיטות הכרעה לאחר 2-2 בתום המשחק. בדומה למשחק חצי הגמר, גם במשחק הגמר חזרה גרמניה המערבית מפיגור 0–2 לשוויון בתום 90 הדקות, אך בעיטת הכרעה לא מוצלחת של אולי הנס, מכוכבי הנבחרת המערב גרמנית ביורו 1972 ובמונדיאל 1974, העבירה את הכתר לצ'כוסלובקים.

במונדיאל 1978 הודחה גרמניה המערבית בשלב הבתים השני ויופ דרוואל מונה להיות מאמן הנבחרת.

ביורו 1980 שבה גרמניה המערבית וזכתה באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה. גרמניה המערבית ניצחה בשלב הבתים את צ'כוסלובקיה והולנד וסיימה בתיקו עם יוון. גרמניה המערבית עלתה למשחק הגמר נגד בלגיה, שבו ניצחה 1–2 מצמד שערים של הורסט הרובש. קלאוס אלופס סיים כמלך שערי הטורניר עם שלושה כיבושים.

1982 עד 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מונדיאל 1982 פתחה גרמניה המערבית בהפסד מפתיע לאלג'יריה. בהמשך ניצחה את צ'ילה ואוסטריה במשחק שנוי במחלוקת ועלתה לשלב הבתים השני מהמקום הראשון בבית יחד עם אוסטריה, בעוד אלג'יריה שסיימה שלישית עם אותו מספר נקודות כמו השתיים לא עלתה עקב הפרש שערים נחות. האלג'ירים טענו לחוסר ספורטיביות במשחק שהתקיים בין הגרמנים לאוסטרים וטענו שתוצאת המשחק "סודרה" כך ששתי הנבחרות יעלו לשלב הבא.

בשלב הבתים השני סיימה גרמניה המערבית בתיקו 0-0 עם אנגליה וניצחה את ספרד המארחת 1–2. תיקו 0-0 בין אנגליה לספרד הבטיח לגרמנים מקום בחצי הגמר. במשחק דרמטי בחצי הגמר סיימה גרמניה המערבית בתיקו 3-3 עם צרפת לאחר הארכה, כשבתום 90 הדקות הייתה התוצאה 1-1. הגרמנים ניצחו 4–5 בבעיטות ההכרעה והעפילו למשחק הגמר מול איטליה. הגרמנים הפסידו במשחק הגמר 1–3 וסיימו במקום השני בטורניר. קרל היינץ רומיניגה היה המבקיע הבולט בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים.

יורו 1984 היה טורניר מאכזב לגרמנים מאחר שהודחו בו כבר בשלב הבתים, למרות היות הנבחרת אחת המועמדות הבכירות לזכות בתואר. בעקבות הטורניר חזר פרנץ בקנבאואר לנבחרת בתפקיד המאמן.

במונדיאל 1986 הגיעה גרמניה המערבית למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות, אך הפסידה לארגנטינה של דייגו מראדונה 3-2.

ביורו 1988 נבחרה גרמניה המערבית לארח את אליפות אירופה לראשונה בתולדותיה, אך איכזבה כשהפסידה בחצי הגמר להולנד 2-1.

מונדיאל 1990 היה גביע העולם האחרון שבו התמודדה גרמניה המערבית שלא כנבחרת גרמניה המאוחדת. גרמניה המערבית ניצחה את יוגוסלביה, איחוד האמירויות הערביות, הולנד, צ'כוסלובקיה, אנגליה בבעיטות הכרעה וארגנטינה במשחק הגמר. הגרמנים קבעו תקדים של הופעה שלישית רצופה במשחק גמר גביע העולם, ובניגוד לפעמיים הקודמות, גם זכו בו בניצחון 0–1 משער בבעיטת עונשין של אנדראס ברמה.

פרנץ בקנבאואר הפך לאדם השני (אחרי מאריו זגאלו) שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן, והראשון שעשה זאת כקפטן וכמאמן. כוכבי הנבחרת היו הקפטן לותר מתאוס, יורגן קלינסמן ורודי פלר. הייתה זו הזכייה השלישית של הנבחרת בגביע העולם.

1992 עד 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המאוחדת התבססה בעיקר על שחקני נבחרת גרמניה המערבית, כשהיא מחוזקת בשחקנים מזרח גרמניים כמתיאס זאמר ואולף קירסטן. ברטי פוגטס מונה למאמן הנבחרת במקום פרנץ בקנבאואר.

האתגר הראשון של נבחרת גרמניה המאוחדת היה יורו 1992. הגרמנים העפילו למשחק הגמר אך הפסידו באופן מפתיע לדנמרק 2-0. במונדיאל 1994 הודחה גרמניה באופן מפתיע כבר בשלב רבע הגמר על ידי בולגריה.

התואר הראשון שבו זכתה גרמניה כנבחרת מאוחדת היה ביורו 1996. הגרמנים ניצחו בשלב הבתים את צ'כיה ואת רוסיה וסיימו בתיקו עם איטליה כדי לסיים במקום הראשון בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את קרואטיה ובחצי הגמר הדיחה את אנגליה המארחת בבעיטות הכרעה, כפי שעשתה שש שנים קודם לכן. בגמר ניצחה גרמניה את צ'כיה 1–2, במשחק הראשון בהיסטוריה שהוכרע בשער זהב. את שני השערים לטובת גרמניה בגמר הבקיע אוליבר בירהוף.

מתיאס זאמר היה השחקן המצטיין באליפות. שחקנים בולטים נוספים היו יורגן קלינסמן, אוליבר בירהוף, השוער אנדראס קפקה ודיטר איילטס. הייתה זו הזכייה השלישית של נבחרת גרמניה, על גלגוליה השונים, באליפות אירופה.

1998 עד 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו שינתה נבחרת גרמניה את מאפייניה. בעוד בעבר, מ-1954 ואילך, הייתה זו נבחרת טורנירים טיפוסית, המצליחה להעפיל שלב אחרי שלב גם עת הפגינה יכולת אפורה, תוך הצגת יכולת מנטלית גבוהה המאפשרת חזרה ממצבי פיגור והכרעה במצבי שוויון, הפכה גרמניה נבחרת "פגיעה" יותר ו"דורסנית" פחות. מצד שני, בטורנירים כמו מונדיאל 2006 ו-2010 ויורו 2008 ו-2012, גרמניה הפגינה לרוב יכולת מלהיבה וכדורגל "שמח", יותר מאשר בתקופות קודמות. בנוסף, איישו את הנבחרת שחקנים רבים ממוצא זר, מה שאולי תרם לשינויים שהוזכרו.

אלופת אירופה הודחה בפעם השנייה ברציפות ברבע גמר גביע העולם לאחר תבוסה 0–3 לקרואטיה במונדיאל 1998. כעבור שנה השתתפה גרמניה לראשונה בגביע הקונפדרציות, אך הודחה כבר בשלב הבתים לאחר תבוסה מול ברזיל והפסד מפתיע לארצות הברית. הידרדרותה של הנבחרת המשיכה ביורו 2000, בעת שסיימה במקום האחרון בשלב הבתים.

במונדיאל 2002 רשמה הנבחרת התאוששות מהמשבר שתקף אותה, כאשר הגיעה למשחק הגמר מול ברזיל, שבו הפסידה 0–2. השוער אוליבר קאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. על הנהגת חוליית הקישור היו אחראים שחקנים כמו מיכאל באלאק, דייטמר האמאן וברנד שניידר, בעוד שמירוסלב קלוזה היה החלוץ המוביל של הנבחרת וכבש חמישה שערים.

ביורו 2004 שוב כשלה גרמניה לעבור את שלב הבתים. כעבור שנה השתתפה גרמניה בפעם השנייה בגביע הקונפדרציות וסיימה במקום השלישי.

2006 עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה בזמן הנפת גביע העולם ב-2014

גרמניה נבחרה לארח את מונדיאל 2006 ולמרות הציפיות הנמוכות, הצליחה הנבחרת, תחת שרביט האימון של יורגן קלינסמן, להפגין כדורגל אטרקטיבי שהוביל אותה למקום השלישי בטורניר, לאחר הפסד בדקות הסיום של ההארכה בחצי הגמר לאיטליה וניצחון 1–3 על פורטוגל במשחק על המקום השלישי. מירוסלב קלוזה, שכבש פעם נוספת חמישה שערים, היה מלך השערים בטורניר. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו לוקאס פודולסקי, מיכאל באלאק, פיליפ לאם והשוער ינס להמן.

תחת הדרכתו של יואכים לב, שהחליף את קלינסמן, הגיעה גרמניה לגמר יורו 2008 לאחר כישלונות בשני הקמפיינים האירופאים הקודמים שקיימה. גרמניה ניצחה בשלב הבתים את פולין ואת אוסטריה, הפסידה לקרואטיה ועלתה לרבע הגמר מהמקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את פורטוגל 2-3 ובחצי הגמר ניצחה את טורקיה 2-3 משער ניצחון דרמטי של פיליפ לאם בדקה ה-90. במשחק הגמר הפסידה גרמניה לנבחרתה של ספרד וסיימה במקום השני.

במונדיאל 2010 הגיעה גרמניה בפעם השנייה ברציפות למקום השלישי בטורניר. למרות הפסד לנבחרת סרביה בשלב הבתים, סיימה גרמניה במקום הראשון בבית, בעקבות ניצחונות על נבחרות אוסטרליה וגאנה. בשני משחקי הנוק-אאוט הראשונים של הטורניר רשמה גרמניה ניצחונות גבוהים, 4-1 על נבחרת אנגליה בשמינית הגמר ו-0–4 על ארגנטינה ברבע הגמר. בחצי הגמר הפסידה גרמניה 0–1 לספרד, וסיימה את הטורניר בניצחון על אורוגוואי 3-2 במשחק על המקום השלישי. שחקן הנבחרת תומאס מילר כבש חמישה שערים בטורניר, חלק את מעמד מלך השערים עם שלושה שחקנים אחרים, וזכה בפרס נעל הזהב של הטורניר. מילר זכה גם בפרס השחקן הצעיר הטוב ביותר בטורניר. מבקיע בולט נוסף של הנבחרת במונדיאל זה היה מירוסלב קלוזה, שעם ארבעה שערים בטורניר השתווה לבן ארצו גרד מילר במקום השני בטבלת הכובשים המצטיינים של כל הזמנים בגביע העולם בכדורגל.

ביורו 2012 הוגרלה גרמניה לבית שהוגדר כ"בית המוות", לצד נבחרות הולנד, פורטוגל ודנמרק. גרמניה ניצחה בכל שלושת משחקיה בשלב הבתים, ועלתה לשלב רבע הגמר מהמקום הראשון בבית. בשלב רבע הגמר גברה גרמניה על נבחרת יוון בתוצאה 2–4, אך בחצי הגמר הפסידה 1–2 לנבחרת איטליה.

במונדיאל 2014 זכתה גרמניה בטורניר בפעם הרביעית בתולדותיה ולראשונה כנבחרת מאוחדת. גרמניה פתחה את שלב הבתים בניצחון 0–4 על פורטוגל ובהמשך סיימה בתיקו עם גאנה וניצחה את ארצות הברית וסיימה במקום הראשון בבית. בשמינית הגמר ניצחה גרמניה את אלג'יריה וברבע הגמר גברה על צרפת 0–1. בחצי הגמר הביסה גרמניה את ברזיל 1-7, והנחילה לה את הפסדה הגדול ביותר אי פעם. במשחק הגמר גברה על ארגנטינה לאחר הארכה, משער של מריו גצה בדקה ה-113 וניצחה 0–1. תומאס מילר הצטיין בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים ושלושה בישולים. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו השוער מנואל נוייר, מאטס הומלס, פיליפ לאם וטוני קרוס.

ביורו 2016 סיימה גרמניה ראשונה בשלב הבתים לאחר ניצחון על אוקראינה, תיקו מול פולין וניצחון על צפון אירלנד. בשמינית הגמר הביסה גרמניה את סלובקיה 0–3 וברבע הגמר ניצחה את איטליה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. זו הייתה הפעם הראשונה בה גרמניה מנצחת את איטליה בטורניר רשמי. זו גם הייתה הפעם השישית ברציפות בה גרמניה מעפילה לחצי גמר של טורניר גדול (אליפות עולם או אליפות אירופה) ופעם שלישית ברציפות שהיא עושה זאת באליפות אירופה. בחצי הגמר הפסידה גרמניה לצרפת 0–2. בשנת 2017 זכתה הנבחרת הגרמנית לראשונה בגביע הקונפדרציות לאחר ניצחון במשחק הגמר על צ'ילה 0–1, זאת אף על פי שהתייצבה לטורניר בסגל משני.

את מונדיאל 2018 פתחה גרמניה עם הפסד מפתיע 0–1, למקסיקו. במשחק השני ניצחה 1–2 את שוודיה, משער ניצחון של טוני קרוס, שהובקע בדקה ה-95. במשחק השלישי הייתה זקוקה גרמניה לניצחון על מנת להעפיל לשמינית הגמר. במשחק זה הפסידה גרמניה 0–2 לדרום קוריאה משני שערים שהובקעו בתוספת הזמן. עקב ההפסד סיימה גרמניה את שלב הבתים במקום האחרון והודחה מהטורניר. זו הייתה הפעם הראשונה מאז מונדיאל 1938 שגרמניה מודחת בשלב הראשון של אליפות העולם, והפעם הראשונה בתולדות הנבחרת שהיא מודחת בשלב הבתים.

ההפסד לדרום קוריאה נמשך עם שוויון 0-0 עם נבחרת צרפת במסגרת ליגת האומות של אופ"א והפסד 0–3 נגד נבחרת הולנד באותו הטורניר והפסד נוסף נגד נבחרת צרפת 1–2 מה שהווה, פעם ראשונה בהיסטוריה של נבחרת גרמניה בה היא לא מצליחה לנצח ארבעה משחקים רצופים במסגרות רשמיות. התוצאות הללו הורידו את נבחרת גרמניה בדירוג פיפ"א עד למקום ה-14.

בנובמבר 2020, במסגרת ליגת האומות 2020/2021 הובסה נבחרת גרמניה 0–6 על ידי נבחרת ספרד, הייתה זו התבוסה הגבוהה ביותר בתולדות הנבחרת (לא כולל נבחרת גרמניה המערבית).

ביורו 2020 גרמניה הודחה בשמינית הגמר בתוצאה 2:0 לנבחרת אנגליה.

במונדיאל 2022 גרמניה הודחה בשלב הבתים במונדיאל בפעם השנייה ברציפות לאחר שפתחה את משחקיה בהפסד מפתיע 2-1 ליפן. בהמשך היא סיימה בתיקו 1-1 עם ספרד וגברה על קוסטה ריקה 2-4, אולם זה הספיק לה רק למקום השלישי בבית והיא הודחה עקב הפרש שערים פחות טוב מזה של ספרד שסיימה במקום השני עם אותו מספר נקודות.

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל במשחקי מקסיקו 1970 על בול מאל סלוודור
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
גרמניה לפני החלוקה
אורוגוואיאורוגוואי 1930 לא נרשמה
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית 1934 מקום שלישי 4 3 0 1 11 8
צרפתצרפת 1938 סיבוב ראשון 2 0 1 1 3 5
כגרמניה המערבית
ברזילברזיל 1950 הושעתה מהטורניר
שווייץשווייץ 1954 מקום ראשון 6 5 0 1 25 14
שוודיהשוודיה 1958 מקום רביעי 6 2 2 2 12 14
צ'ילהצ'ילה 1962 רבע גמר 4 2 1 1 4 2
אנגליהאנגליה 1966 מקום שני 6 4 1 1 15 6
מקסיקומקסיקו 1970 מקום שלישי 6 5 0 1 17 10
גרמניהגרמניה 1974 מקום ראשון 7 6 0 1 13 4
ארגנטינהארגנטינה 1978 רבע גמר 6 1 4 1 10 5
ספרדספרד 1982 מקום שני 7 3 2 2 12 10
מקסיקומקסיקו 1986 מקום שני 7 3 2 2 8 7
איטליהאיטליה 1990 מקום ראשון 7 5 2 0 15 5
גרמניה לאחר האיחוד
ארצות הבריתארצות הברית 1994 רבע גמר 5 3 1 1 9 7
צרפתצרפת 1998 רבע גמר 5 3 1 1 8 6
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2002 מקום שני 7 5 1 1 14 3
גרמניהגרמניה 2006 מקום שלישי 7 5 1 1 14 6
דרום אפריקהדרום אפריקה 2010 מקום שלישי 7 5 0 2 16 5
ברזילברזיל 2014 מקום ראשון 7 6 1 0 18 4
רוסיהרוסיה 2018 סיבוב ראשון 3 1 0 2 2 4
קטר (מדינה)קטר (מדינה) 2022 סיבוב ראשון 3 1 1 1 6 5
ארצות הבריתארצות הברית מקסיקומקסיקו קנדהקנדה 2026
סה"כ 20/22 112 68 21 23 232 130

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
כגרמניה המערבית
צרפתצרפת 1960 לא נרשמה
ספרדספרד 1964
איטליהאיטליה 1968 לא העפילה
בלגיהבלגיה 1972 מקום ראשון 2 2 0 0 5 1
יוגוסלביהיוגוסלביה 1976 מקום שני 2 1 1 0 6 4
איטליהאיטליה 1980 מקום ראשון 4 3 1 0 6 3
צרפתצרפת 1984 סיבוב ראשון 3 1 1 1 2 2
גרמניהגרמניה 1988 חצי גמר 4 2 1 1 6 3
גרמניה לאחר האיחוד
שוודיהשוודיה 1992 מקום שני 5 2 1 2 7 8
אנגליהאנגליה 1996 מקום ראשון 6 4 2 0 10 3
בלגיהבלגיה הולנדהולנד 2000 סיבוב ראשון 3 0 1 2 1 5
פורטוגלפורטוגל 2004 סיבוב ראשון 3 0 2 1 2 3
אוסטריהאוסטריה שווייץשווייץ 2008 מקום שני 6 4 0 2 10 7
פוליןפולין אוקראינהאוקראינה 2012 חצי גמר 5 4 0 1 10 6
צרפתצרפת 2016 חצי גמר 6 3 2 1 7 3
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי 2020 שמינית גמר 4 1 1 2 6 7
גרמניהגרמניה 2024 העפילה כמארחת
סה"כ 13/16 53 27 13 13 78 55

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1992 לא העפילה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1995
ערב הסעודיתערב הסעודית 1997
מקסיקומקסיקו 1999 אלופת אירופה 1996 סיבוב ראשון 3 1 0 2 2 6
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2001 לא העפילה
צרפתצרפת 2003
גרמניהגרמניה 2005 מארחת מונדיאל 2006 מקום שלישי 5 3 1 1 15 11
דרום אפריקהדרום אפריקה 2009 לא העפילה
ברזילברזיל 2013
רוסיהרוסיה 2017 זוכת מונדיאל 2014 מקום ראשון 5 4 1 0 12 5
סה"כ 3/10 13 8 2 3 29 22

ליגת האומות של אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
פורטוגלפורטוגל 2018-2019 א שלב הבתים 4 0 2 2 3 7
איטליהאיטליה 2020-2021 א שלב הבתים 6 2 3 1 10 13
הולנדהולנד 2022-2023 א שלב הבתים 6 1 4 1 11 9
2024-2025 א
סה"כ 16 3 9 4 24 29

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת משחקי מונדיאל 2022.

הנתונים מעודכנים נכון ל-26 בספטמבר 2022.

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער מנואל נוייר (קפטן) 27 במרץ 1986 113 0 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
22 שוער מארק אנדרה טר שטגן 30 באפריל 1992 30 0 ספרדספרד ברצלונה
12 שוער קווין טראפ 8 ביולי 1990 6 0 גרמניהגרמניה איינטרכט פרנקפורט
2 הגנה אנטוניו רודיגר 3 במרץ 1993 54 2 ספרדספרד ריאל מדריד
4 הגנה מתיאס גינטר 19 בינואר 1994 46 2 גרמניהגרמניה פרייבורג
15 הגנה ניקלאס זולה 3 בספטמבר 1995 42 1 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
5 הגנה תילו קהרר 21 בספטמבר 1996 22 0 אנגליהאנגליה וסטהאם יונייטד
16 הגנה לוקאס קלוסטרמן 3 ביוני 1996 18 0 גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג
3 הגנה דויד ראום 22 באפריל 1998 11 0 גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג
20 הגנה כריסטיאן גינטר 28 בפברואר 1993 6 0 גרמניהגרמניה פרייבורג
23 הגנה ניקו שלוטרבק 1 בדצמבר 1999 5 0 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
25 הגנה ארמל בלה-קוצ'אפ 11 בדצמבר 2001 1 0 אנגליהאנגליה סאות'המפטון
6 קשר יושוע קימיך 8 בפברואר 1995 70 5 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
11 קשר מריו גצה 3 ביוני 1992 63 17 גרמניהגרמניה איינטרכט פרנקפורט
21 קשר אילקאיי גונדואן 24 באוקטובר 1990 62 16 ספרדספרד ברצלונה
8 קשר לאון גורצקה 6 בפברואר 1995 44 14 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
17 קשר יוליאן בראנדט 2 במאי 1996 38 3 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
7 קשר קאי האברץ 11 ביוני 1999 30 10 אנגליהאנגליה ארסנל
14 קשר ג'מאל מוסיאלה 26 בפברואר 2003 17 1 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
18 קשר יונאס הופמן 14 ביולי 1992 16 4 גרמניהגרמניה באייר לברקוזן
קשר פלוריאן וירץ 3 במאי 2003 8 0 גרמניהגרמניה באייר לברקוזן
13 חלוץ תומאס מילר 13 בספטמבר 1989 118 44 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
19 חלוץ לירוי סאנה 11 בינואר 1996 47 11 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
10 חלוץ סרג' גנאברי 14 ביולי 1995 36 20 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
24 חלוץ כרים אדיימי 18 בינואר 2002 4 1 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
9 חלוץ ניקלאס פילקרוג 9 בפברואר 1993 0 0 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
26 חלוץ יוסופה מוקוקו 20 בנובמבר 2004 0 0 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-12 בספטמבר 2023.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לותר מתאוס שיאן ההופעות (150) של נבחרת גרמניה בכל הזמנים.
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 לותר מתאוס 1980–2000 150 23
2 מירוסלב קלוזה 2014-2001 137 71
3 לוקאס פודולסקי 2014-2004 130 49
4 תומאס מילר 2010-הווה 127 45
5 בסטיאן שוויינשטייגר 2016-2004 121 24
6 מנואל נוייר 2009-הווה 117 0
7 פיליפ לאם 2014-2004 113 5
8 יורגן קלינסמן 1998-1987 108 47
9 טוני קרוס 2021-2010 106 17
10 יורגן קולר 1986 - 1998 105 2

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוסלב קלוזה מלך השערים (71) של נבחרת גרמניה בכל הזמנים.
דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 מירוסלב קלוזה 2014-2001 71 137 0.52
2 גרד מילר 1974-1966 68 62 1.1
3 לוקאס פודולסקי 2016-2004 49 130 0.38
4 רודי פלר 1983–1994 47 90 0.52
יורגן קלינסמן 1998-1987 108 0.44
6 קרל היינץ רומניגה 1986-1976 45 95 0.47
תומאס מילר 2010– הווה 127 0.35
8 אווה זלר 1958–1970 43 72 0.6
9 מיכאל באלאק 2001–2009 42 98 0.43
10 אוליבר בירהוף 2002-1996 37 70 0.53

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל