נבחרת ישראל בכדורעף
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
ערך זה עוסק בנבחרת ישראל בכדורעף לגברים. אם התכוונתם לנבחרת הנשים, ראו נבחרת ישראל בכדורעף לנשים.
נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף היא נבחרת הכדורעף הלאומית של ישראל, המנוהלת על ידי איגוד הכדורעף הישראלי.
נבחרת ישראל העפילה לאליפות העולם בכדורעף ארבע פעמים: ב-1952, ב-1956, ב-1962 וב-1970.[1] לאליפות אירופה בכדורעף העפילה הנבחרת שלוש פעמים: ב-1951, ב-1967 וב-1971.[2] נבחרת ישראל לא הצליחה מעולם להעפיל לטורניר הכדורעף האולימפי.
נכון לנובמבר 2011, מדורגת נבחרת ישראל במקום ה-25 באירופה (מתוך 44 נבחרות) ובמקום ה-68 בעולם (מתוך 115 נבחרות).[2]
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
נבחרת ישראל בכדורעף צורפה לבקשתה ב-1950 לאירופה בעקבות טענת ישראל כי לא תוכל להשתתף במפעלים אזוריים עקב מצבה המדיני.[3]
אליפות העולם [עריכה]
אליפות העולם ב-1952 [עריכה]
נבחרת ישראל יצאה לאליפות שנערכה באצטדיון דינאמו שבמוסקבה בברית המועצות עם 10 שחקנים בלבד בגלל סיבות תקציביות.[4][5] בסגל הנבחרת, שמאמנה היה מיכה שמבן, נכללו: אמניהו (אומנה) לבבי (קפטן),[6] דניאל אלוני, דוד בגה, חיים בורר, יעקב גרוף, יוסף וייס, גדי זוהר, יעקב זוהר, דוד פרלמוטר ויוסף צוק.[5] במשחקה הראשון נוצחה ישראל על ידי ברית המועצות 3:0 (15:2, 15:4, 15:1). במשחקה השני ניצחה ישראל את לבנון 0:3 (15:6, 16:14, 15:6) ובמשחקה השלישי בבית המוקדם נוצחה ישראל על ידי רומניה 3:0 (15:10, 15:7, 15:5). במשחקי הדרוג לבית התחתון (מקומות 7-11), הפסידה ישראל ללבנון 3:2 (15:17, 15:12, 15:9, 16:14, 16:14), לפולין 3:0 (15:1, 15:4, 15:1), להודו 3:0 (15:6, 15:3, 15:9) וניצחה את פינלנד 0:3 (15:10, 15:8, 15:1). בסיום האליפות דורגה ישראל במקום ה-10 מתוך 11 נבחרות שנטלו בטורניר חלק. לביקור במוסקבה הייתה גם חשיבות פוליטית. מ-1948 ניסה משרד החוץ לקדם מפגשים ספורטיביים עם ברית המועצות והייתה זו הפעם הראשונה בה נבחרת לאומית ישראלית ביקרה בברית המועצות.[7]
אליפות העולם ב-1956 [עריכה]
נבחרת ישראל הוזמנה להשתתף באליפות העולם על ידי מארחי האליפות שנערכה בפריז שבצרפת. יחד עמה השתתפה באליפות גם נבחרת הנשים. מאמן הנבחרת היה מיכה שמבן ובסגל נכללו: חיים בורר (קפטן), יעקב גרוף, אהוד דקל, מיכה מילשטיין, עמוס ירושלמי, עמוס מלר, צבי אומשווייף, עמוס פורת, אריה זלינגר, דוד כפרי, אהרון רוטשילד ויגאל הנגבי.[8]
שיאני ההופעות [עריכה]
- אליעזר כגן - 120[9]
- דוד בר נצר - 119[9]
- מאיר כץ - 119[9]
מאמנים [עריכה]
- מיכה שמבן - 1951 - 1967[10]
- אמניהו לבבי - 1967 - ?
- אבי הולצמן - תחילת שנות ה-80[9]
- גילי לוסטיג - ? - 1999
- נתן בר - 1999 - 2000[11]
- גילי לוסטיג -2003[12]
- אבישי קרפובסקי - ? - 2010[13]
- זהר בר-נצר - 2010 - 2012
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ העפלה זו לא נכללת במנין אתר איגוד הכדורעף. אסמכתא להשתתפות בטורניר.
- ^ 2.0 2.1 נבחרת ישראל באתר איגוד הכדורעף בישראל
- ^ דבר הספורט, דבר, 30 ביולי 1950
- ^ התבוטל הנסיעה למוסקוה?, דבר, 1 באוגוסט 1952
- ^ 5.0 5.1 נבחרת כדורעף ממריאה מחר למוסקוה, דבר, 10 באוגוסט 1952
- ^ עיטור "איש כפועלו", 1985, אתר "הפועל"
- ^ חגי חריף, "חשוב שאנו נכה בגויים" המשמעויות הלאומיות של משחקי הכדורגל בין נבחרות ישראל וברית-המועצות, קיץ 1956, קתדרה תשרי תשס"ט, עמ' 114
- ^ אשר גולדברג, כדורעף, זכרונות מ-1956, אתר טלספורט, 6 באוקטובר 2009
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 אלישע שוחט, 2375 מילים על אליעזר כגן, אתר "כדורעף", יולי 2009
- ^ נחמיה בן אברהם, ספורט בישראל, הוצאת דקל, 1968, עמ' 205-204
- ^ אסף מדיני, כדורעף: בר מפסיק לאמן את הנבחרת, באתר ynet, 7 בנובמבר 2000
- ^ רן פדות, כדורעף: גילי לוסטיג יאמן את הנבחרת, באתר ynet, 30 בינואר 2003
- ^ קבלו את המאמן הלאומי החדש, אתר איגוד הכדורעף הישראלי, 14 בספטמבר 2010
