נבל הכרמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נָבָל הַכַּרְמְלִי הוא דמות מקראית המופיע בספר שמואל א' בפרק כ"ה, פרק המפריד בין שני סיפורי בריחתו של דוד הצעיר מפני שאול המלך. דמות זו כשמה כן היא - עשיר נהנתן, נצלן וקמצן.

אביגיל מטפלת בנבל. ציור משנת 1380

דמותו ושמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור דמות נבל אינו נפתח בשמו, אלא בהצגת עושרו ורכושו: " וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל, וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד, וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִים, וְאֶלֶף עִזִּים" (ספר שמואל א, פרק כ"ה, ב'). התנהגותו ואופיו של נבל תואמות לאסוציאציות המתלוות לשמו " וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, ג'). בפיה של אביגיל אשתו ישנו מדרש שם לבעלה: "כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, כ"ה). משחק נוסף עם שמו הוא הדמיון בין נָבָל לנֵבֶל יָיִן: " וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו, וְהוּא שִׁכֹּר, עַד-מְאֹד; וְלֹא-הִגִּידָה לּוֹ, דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל--עַד-אוֹר הַבֹּקֶר. וַיְהִי בַבֹּקֶר, בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל " (ספר שמואל א', פרק כ"ה, ל"ו-ל"ז')

פגישתו עם דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שלח אליו דוד את נעריו, שיבקשו ממנו מעט אוכל כשכר טרחה על שאנשיו שמרו על שדותיו וצאנו מפני שודדים וגנבים, ומפני בזיזה של הרכוש בידי פלשתים, הוא שילח אותם מעליו במלים: "מִי דָוִד, וּמִי בֶן-יִשָׁי; הַיּוֹם, רַבּוּ עֲבָדִים, הַמִּתְפָּרְצִים, אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. וְלָקַחְתִּי אֶת-לַחְמִי, וְאֶת-מֵימַי, וְאֵת טִבְחָתִי, אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי; וְנָתַתִּי, לַאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, אֵי מִזֶּה הֵמָּה" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק י' - י"א). נבל לא רוצה להעניק לדוד מתוך גאווה וקמצנות, ואינו מוכן לקבל הוראות מדוד. הוא אינו מעלה בדעתו שצפויה לו סכנה מדוד "נבל עשיר הוא ושוטה, ושעה שהוא מתנהג כשומר על רכושו הריהו למעשה מפקיר אותו".‏[1] דוד כועס עקב כפיות הטובה, מחליט בתגובה להרוג את נבל ובני ביתו, ועולה עם ארבע מאות מאנשיו לבית נבל.

לאחר תחינות אביגיל ותשורתה לדוד, מסכים דוד שלא להגיב על כפיות הטובה של נבל ומוותר על תוכניתו להרוג את כולם. כשחוזרת אביגיל לביתה אל נבל, נערך בביתו משתה "כמשתה המלך" (כ"ה, 36). אביגיל מספרת לו שנתנה מרכושו לדוד ואנשיו ועקב כך לוקה נבל בלבו ומת.

תיאור מותו ציורי במיוחד: כשהוא מתפכח מיינו מספרת לו אביגיל מה שאירע, והוא: "וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא הָיָה לְאָבֶן. וַיְהִי, כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים; וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-נָבָל, וַיָּמֹת" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, ל"ז-ל"ח).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי אדר, הסיפור המקראי (עמ' 27), הוצאת הסוכנות היהודית לישראל, ירושלים, תשל"ט.