נגמ"שים כבדים בצה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טור של נגמ"שים כבדים מדגמי פומ"ה ואכזרית, מלחמת לבנון השנייה.
נגמחו"ן עם מיגון כלוב באימון צה"ל
נמ"ר - הנגמ"ש הכבד המתקדם ביותר בצה"ל.

צבא ההגנה לישראל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים המכונים בקיצור נגמ"כים. נגמ"ש (נושאי גייסות משוריין) הוא רכב המיועד לנשיאת חילי חיל רגלים. הנגמ"ך הינו נגמ"ש כבד, השוקל כמה עשרות טונות (בדרך כלל מעל ל-20 טון), המבוסס או מתוכנן, בדרך-כלל, על תובה של טנק.

בין הנגמ"כים המשמשים או ששימשו את צה"ל:

עקב עימות נמוך עצימות ברצועת הביטחון בלבנון נזקק צה"ל לנגמ"שים כבדים ובעלי מיגון טוב יותר מאשר נגמ"ש M-113 המיושן והפגיע. לשם כך פיתח צה"ל סדרה של נגמ"שים המבוססים על טנקי שוט קל שיצאו משירות, בנוסף לנגמ"ש המבוסס על תובת T-55. ההתבססות על טנק שממוגן בכבדות הוזילה באופן ניכר את העלויות וקיצרה את זמן הפיתוח, ואפשרה ייצור נגמ"ש כבד (נגמ"כ) ורכב קרבי משוריין (רק"ם) הממוגן היטב כנגד איומי נ"ט ומטעני חבלה.

חסרונם העיקרי של הנגמ"כים לעומת ה-M113 הוא עלותם הגבוהה. מכיוון שהם למעשה טנקים ללא צריח, עלות ייצורם גדולה יחסית לנגמ"ש ועלות אחזקתם גדולה יחסית לעומת ה-M113 ונגמ"שים קלים ואופניים דוגמת הסטרייקר (הנגמ"כים דורשים הרבה יותר טיפולי מנוע ותיקונים במזקו"ם מאשר ה-M113 או הסטרייקר). בגלל עלותם הגדולה יחסית ושיקולים של סדר עדיפויות, צה"ל לא ייצר כמויות גדולות מהנגמ"שים הכבדים, למרות רמת המיגון הגבוהה שהם מספקים לצוות. בעקבות אסון הנגמ"שים החלו בצה"ל להשקיע שוב בנושא הנגמ"כים לכוחות היבשה ובנוסף לשדרוגי צי ה-M113 פותח גם הנמ"ר - נגמ"ש חי"ר (חיל רגלים) המבוסס על תובת טנק מרכבה. ההערכה היא שכיום יש לצה"ל בין עשרות למאות יחידות מכל דגם, כאשר קיימים לפחות כמה מאות נגמ"שי אכזרית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגמ"ש - נושא גייסות משוריין - הופיע בסוף מלחמת העולם הראשונה ובאופן משמעותי יותר במלחמת העולם השנייה ונהפך לכלי נפוץ אחריה. הנגמ"ש הוא רכב קרבי משוריין שנועד להוביל לוחמי חיל רגלים (חי"ר) בבטחה אל שדה הקרב תוך הקניית הגנה מפני נשק קל ורסיסי ארטילריה. מטרה משנית של הנגמ"ש, שנוספה לו בעשורים האחרונים ונהפכה ליותר ויותר מרכזית, היא שימוש בנגמ"ש כרכב חיל רגלים ממוכן ופלטפורמת לחימה המסייעת לחי"ר בנשק כבד כגון מקלעים, מרגמות, טילי נ"ט ותותחים קלים. בהמשך התפתחו נגמ"שים אלה לרק"ם מסוג חדש שנקרא נגמ"ש לחימה (Infantry Fighting Vehicle או בראשי תיבות IFV, רכב לחימת חי"ר) שבו הדגש עבר מהובלת חי"ר ומקום רב ומרווח (יחסית) בבטן הכלי לנשיאת אמצעי לחימה ותפעולם בידי צוות של 6-3 לוחמים.

עם הופעת נשק נגד-טנקי (נ"ט) מתקדם וזמין (כגון רקטות נ"ט וטילי נ"ט) רבים מהנגמ"שים שהיו בשירות נהפכו למלכודות מוות לנוסעים בהם. לפיכך היה צורך לתגבר את המיגון של הנגמ"ש או לפתח מראש נגמ"ש כבד הנושא מיגון ברמה הדומה לזו של טנק. בעוד שנגמ"ש רגיל שוקל לכל היותר כ-20 טון, נגמ"ש כבד יכול להגיע למשקל של אף יותר מ-50 טון ובדרך כלל שוקל כמה עשרות טונות. בניגוד לנגמ"ש רגיל, שמתוכנן במקור להגן בפני נשק קל, מקלעים ורסיסים, הנגמ"ש הכבד מתוכנן להגן גם בפני נשק כבד כגון טילי נ"ט ומטעני חבלה. בדרך כלל נגמ"שים כבדים מבוססים על תובות טנקים משיקולי חיסכון בזמן ועלויות פיתוח וייצור (שימוש בתובות קיימות במקום ייצור תובות חדשות).

נגמ"ש הקנגורו האוסטרלי, מבוסס על תובת "פריסט" (שרמן)

למרות שכבר במלחמת העולם השנייה הופיעו נגמ"שים כבדים המבוססים על תובת טנק (הקנגורו האוסטרלי) שימוש נרחב בנגמ"שים כבדים החל רק בעקבות הניסיון המוצלח של צה"ל איתם והתרבות עימותים נמוכי עצימות (LIC) ברחבי העולם. מספר מדינות שהיו חלק מהגוש הקומוניסטי לשעבר הסבו, כמו צה"ל, טנקי T-55 לנגמ"שים כבדים, ביניהם: ה-BTR-T (נגמ"ש לחימה כבד) הרוסי וה-VIU-55 Munja הסרבי (נגמ"ש הנדסה קרבית). הירדנים, כמו צה"ל, הסבו גם הם טנקי צנטוריון לנגמ"שים כבדים: ב-2001 הושק ה"תמסח", נגמ"ש כבד המבוסס על צנטוריון שכיוונו נהפך כדי לאפשר דלת יציאה אחורית. [1] במקביל, פיתחו מדינות רבות נגמ"שי לחימה בינוניים וכבדים, בעלי מיגון משופר לעומת נגמ"שים רגילים. כלים אלה כוללים את הבראדלי האמריקאי, הווריור הבריטי והפומה הגרמני.

למרות המגמה הגוברת של הצטיידות בנגמ"שים כבדים ונגמ"שי לחימה, הללו לא החליפו את הנגמ"שים הקלים, שהיו זמינים בהרבה ונהנו ממשקל קל, כמות גדולה של כלים זמינים, עלויות ייצור יחסית נמוכות, עלויות החזקה נמוכות, מרווח רב ללוחמים שבפנים, ניידות ואף יבילות אוויר (דבר שחשוב ביחידות הנדרשות לפרישה מהירה, כמו חיל הנחתים האמריקאי). כמו כן, נגמ"שים אופניים קלים, שתוכנו עבור מתארי לוחמה בשטח בנוי וסיור מהיר - זכו לפופולריות גם בעשורים האחרונים (לדוגמה: נגמ"ש הסטרייקר האמריקאי).

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמ"ש M-113 בתצורה בסיסית. זהו הנגמ"ש הנפוץ בצה"ל (במגוון דגמים) והוא נמצא בשירות משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום.

בצה"ל נגמ"שים נכנסו לשירות במספרים גדולים רק בשנות ה-70 של המאה ה-20, אז הגיעו אלפי נגמ"שי M-113 תוצרת ארצות הברית. נגמ"שי ה-M-113 החליפו את הזחל"ם - רכבים זחליים למחצה ששימשו לתובלת חי"ר ומגוון מטרות, היו בעלי דפנות משוריינות אך בעלי גג פתוח ולכן פגיעים לרסיסים. נגמ"שי ה-M-113, למרות שהיו קלים, זולים, ניידים, ורסטיליים ונוחים לתחזוקה, התגלו כפגיעים ביותר לנשק כבד, לרקטות נ"ט, למטעני צד ואף לנשק בינוני כגון מקלעים - בייחוד בזמן מלחמת לבנון (1982) והשהייה ברצועת הביטחון בדרום לבנון (1985-2000), אז צה"ל נאלץ להתמודד עם לוחמת גרילה וטרור. כתוצאה מכך פיתחו בצה"ל ובתע"ש ערכות מיגון שונות לנגמ"ש, אך הללו לא הספיקו. לכן החליטו בצה"ל לפתח נגמ"שים כבדים על בסיס טנקים ישנים שהיו במלאי (הצנטוריון שהיה בעל גחון עמיד יחסית נגד מטענים) וטנקים סובייטים שנלקחו שלל (T-55). היתרון בכך היה שהטנק הוא רכב בעל מיגון כבד והשימוש בפלטפורמה קיימת צמצם באופן ניכר את זמן ועלויות הפיתוח. החסרון בנגמ"שים הכבדים הוא מחירם הגבוה לעומת נגמ"ש קל ייעודי דוגמת ה-M-113 והתחזוקה הקשה והיקרה יותר. הנגמ"שים הכבדים מבוססי הטנקים נכנסו לשירות בשנות ה-80 של המאה ה-20 ונחלו הצלחה רבה בתפקידם. למרות זאת, הם לא יוצרו במספרים גדולים מספיק כדי להוציא לגמרי את ה-M-113 מהשירות ולכן הנגמ"ש הקל נשאר בשירות צה"ל עד ימינו, במספר דגמים - חלקם עברו השבחה ותוספות מיגון על ידי התעשיות הביטחוניות של ישראל.

נגמ"כים מבוססי שוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמשו"ט הנדסי בפעילות (1988).
נגמחו"ו הנדסי בתצורה ישנה פותח ציר בדרום לבנון (1995).

זוהי סדרה של נגמ"כים וכלי רק"מ המבוססים על טנק שוט (שדרוג ישראלי של טנק צנטוריון בריטי), בגלל עמידותם הגבוהה יחסית למטעני גחון והיותם טנקים מיושנים יחסית (לעומת המרכבות והמגחים).

נגמשו"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגמשו"ט פותח ב-1984 בעקבות השהות המתמשכת של צה"ל בדרום לבנון בעקבות מבצע שלום הגליל שהסתבך עם מלחמת האזרחים הלבנונית. נגמ"שי ה-M-113 ("זלדה") משנות ה-70 התגלו כפגיעים מדי, ולמרות אלתורים כגון שכבות מיגון ושקי חול, עדיין לא סיפקו הגנה נאותה לחיילים, בייחוד כנגד רקטות נ"ט (נגד טנקים) וטילי נ"ט.

הפתרון הראשוני שמצאו לבעיה היה להסיע את החיילים בטנקי צנטוריון מיושנים. ברם, הטנק היה צפוף מאוד וכדי לפנות יותר מקום הוציאו את הצריח ובמקומו הגביהו את תא הלוחמים. מעל גג תא הלוחמים הוסיפו 2 פתחים וצריחון פתוח בעל דפנות נמוכות שמוגן בצדדיו. צריחון זה צויד לרוב במספר מקלעים וממנו יכלו החיילים לתצפת ולירות על האויב. כלי זה נודע כ"נגמשו"ט" (תמונה) הוא נכנס לשירות ב-1984 והמשיך לפעול עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 בשירות סדיר.

לכלי היו מספר חסרונות: הוא היה פגיע למטעני צד ומטעני קלע, הצריחון נמוך הדפנות סיפק מיגון מועט ללוחמים שרכבו עליו וחמור מכך: חיילים לא יכלו לפרוק ממנו תחת אש, שכן לא הייתה לו דלת אחורית והפריקה נעשתה דרך הצריחון. כתוצאה מכך הוא עבר משימוש של החי"ר לשימוש חיל ההנדסה, שם שודרג לגרסת הנגמחו"ן (פירוט בהמשך). במקביל, החלו בצה"ל בהסבת טנקי T-55 לנגמ"ש כבד עם דלת אחורית, דבר שהוליד ב-1988 את ה"אכזרית". האכזרית זכתה להצלחה רבה ונחשבת עד היום לאחד הנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם.

כיום, כל הנגמשו"טים שודרגו לנגמחו"נים ופומ"ות.

נגמחו"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמחו"ן מהדור החדש ביותר, כפי שצולם בתערוכת LIC 2004 (מצד ימין: נקפדון)
נגמחו"ן עם מיגון כלוב, כפי שצולם באימון מדריכות חי"ר, 2013

הנגמחו"ן הוא שדרוג של הנגמשו"ט, אחרי שעבר לשרת כרכב הנדסה קרבית ונגמ"ש עבור פלסי חיל ההנדסה. הכלי עבר מספר רב של שיפורים ושדרוגים, בעיקר במיגון:

  • חזית הכלי שופצה על מנת לאפשר התקנה של מגובים לפריצת שדות מוקשים, בייחוד ה"נוכרי". (ראו: אמצעים של חיל ההנדסה הישראלי)
  • על גג הנגמ"ש הותקן צריח תצפית פסיבי, שהיה חצי-פתוח. רוב הצריחים כוסו בגג ברזנט ורשתות הסוואה לצד 3 לוחות של שריון עם זכוכית משוריינת, וכן 1-3 מקלעי מאג.
  • משני צידי הרכב הותקנו פלטות בזוקה כבדות אינרטיות.
  • בירכתי הרכב הותקנו לוחות עבים מפלדה, שהתרוממו מעל השאר. המטרה היה להגן על החיילים כאשר הם יוצאים מהנגמ"ש בעת פעילות מבצעית ("פורקים מהנגמ"ש").
  • חזית הכלי וצידי תא הלוחמים מוגנו אף הם בבלטנים וקסטות "בלייזר" (מיגון ריאקטיבי).
  • גחון הכלי מוגן בשני לוחות שריון, דבר שהפך את הכלי לעמיד ביותר כנגד מטעני גחון בינוניים ומטעני צד. מיגון זה הכרחי עבור רק"מ הנדסי שתפקידו לפתוח צירים.

המאפיין האחרון הוא שהעניק לכלי את שמו: נגמחו"ן = נגמ"ש ממוגן גחון.

הנגמחו"ן שירת שנים רבות בלבנון כרכב הנדסה קרבית עד שהושלם פיתוחה של הפומ"ה בשנות ה-90 של המאה ה-20. הפומ"ה נבנתה במיוחד לפי דרישות חיל ההנדסה וכללה אמצעים מתקדמים יותר מהנגמחו"ן, אם כי מאוחר יותר חלק מאמצעים אלה (הכוללים שבשים וגלאים אלקטרומגנטיים) הותקנו גם על הנגמחו"ן. כמו כן, הדורות האחרונים עברו שיפורי מזקו"ם והם חולקים מרכיבים עם סדרת המרכבה.

כתוצאה מהפכת הפומ"ה לנגמ"ש ההנדסה הסטנדרטי, שינה הנגמחו"ן את ייעודו והפך לנגמ"ש לחימה (IFV). הפעם תפקידו היה לבצע סיורים ופעילות בט"ש (ביטחון שוטף) באזורים עוינים, שבהם הייתה סכנה לירי צלפים, נ"ט ומטעני חבלה. לצורך כך, הצריח החצי-פתוח הוחלף בצריח פסיבי סגור לחלוטין, שכלל חלונות קטנים מזכוכית משוריינת וחרכי ירי עם שני מקלעי מאג 7.62 מ"מ. מאוחר יותר הותקן צריח ארבע-תאי עם קיבולת לארבעה מאגים וחרכי ירי לנשק אישי.

כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה, הנגמחו"ן התגלה ככלי יעיל מאוד לליווי טנקים בערים הפלסטיניות, וכן לביצוע סיורי ביטחון ובקרת קהל באזורים עוינים, פתיחת צירים ופיקוח על דחפורי D9 בעת עבודתם (וזאת מאחר שלדחפורים יש ראות מוגבלת עקב השריון הכבד שהותקן עליהם). הנגמחו"ן נמצא עד היום בשימוש בצה"ל, בעיקר ככלי בט"ש ולא כנגמ"ש הנדסה.

ב-2006 הותקן בחלק מהנגמחו"נים מיגון כלוב נגד רקטות וטילי נ"ט עם רש"ק חלול.

נקפדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקפדון, צולם בתערוכת LIC 2004
נקפדון, מבט מהצד

פיתוחו של הנקפדון החל ב-1993. זהו דור שלישי של הנגמשו"ט ונחשב לממוגן ביותר בסדרה. הנקפדון כולל דור חדש של שריון פאסיבי, ועליו מעיל מדור שני של מיגון ריאקטיבי וכן פלטות בזוקה עבות (המגינות על המזקו"ם) עם שריון ריאקטיבי מדור שלישי שפיתחה רפאל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. השריון מעובה באזור תא הלוחמים המוגבה, שכולל גם מיגון לגג. כמו כן, מיגון הגחון תוגבר. הנקפדון חמוש בשלושה מקלעי מאג 7.62 מ"מ בנוסף לעמדת מקלע כבד שבה ניתן להתקין מקל"ר (מקלע רימונים 40 מ"מ) או מק"כ 0.5. השם "נקפדון" נגזר מ"קיפוד", שכן כלי זה צויד במיגון עילי ונקט בשיטת ההגנה של הקיפוד: להתכדר כך שכל חלקיו הפונים החוצה ממוגנים.

הנקפדון שירת ברצועת הביטחון בשנות ה-90 המאוחרות והמיגון הכבד שלו הוכיח כמציל חיים. לוחות הגחון מנעו אבידות כאשר הנקפדון עלה על מוקשים ומטעני גחון, והשריון שלו הדף רקטות נ"ט ללא גרימת נזק.

בעקבות התגברות הלחימה ברצועת עזה (האינתיפאדה השנייה, 2004 ואילך) החלו נקפדונים לשרת גם ברצועה. חלקם אף דוגמו בצריחון עילי עם חלונות מזכוכית משוריינת וחרכי ירי. גם לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות הועברו מספר נקפדונים לאחריות פיקוד הדרום על מנת לפטרל סביב הרצועה. למרות זאת, רוב הנקפדונים עדיין משרתים בפיקוד הצפון בגבול עם לבנון.

נקפומ"ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר בגרסה מיוחדת של הנקפדון שמשרתת בסיירת סמו"ר (צוות המנהרות) ופלגת "הבזק" (רובוטיקה) של יהל"ם. השינוי המרכזי בנגמ"ש הוא מסדרון קדמי ודלת בחזית הכלי כדי לאפשר פריקה מהירה של לוחמים, רובוטים וחומרי נפץ בצורה בטוחה יחסית, בניגוד לפריקה ממדפים בגג הכלי כפי שיש בסדרת נגמ"שי השו"ט והפומ"ה. עוד שינויים כוללים צריח ממוגן עם "קונכייה" (מבנה מעל מדף המפקד עם חלונות מזכוכית משוריינת) לתצפית בטוחה, אמצעי לחימה כגון מקלעים, אמצעים מסווגים אחרים, לוח שריון נוסף על המנוע ומיגון כלוב נגד רקטות נגד טנקים. אף על פי שהכלי הוא נגזרת של הנקפדון, הוא מוגדר רשמית כסוג של פומ"ה, כדי שההכשרה עליו תעשה בבית הספר להנדסה צבאית. (תמונה של הכלי והסבר עליו)

נגמפו"פ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמפו"פ, כאשר תורן התצפית מקופל.

הנגמפו"פ (תמונה) הוא נגמ"ש תצפית ייעודי המבוסס על נקפדון. הנגמפו"פ צויד בתורן תצפית טלסקופי ובמערכות תצפית ונפתח לגובה של כ-30 מטר. התורן ניתן לקיפול ולפרישה באופן אוטומטי.

הנגמפו"פ פותח בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 במיוחד עבור רצועת הביטחון, עקב הצורך בתצפית על השטחים שמסביב למוצבי צה"ל, המאוימים בהפגזת נשק תלול-מסלול (רקטות ופצצות מרגמה). בתקופת האינתיפאדה השנייה נעשה שימוש בכלי זה גם ברצועת עזה בדיוק מאותה סיבה: הצורך לתצפת על השטחים שמהם מבצעים הפלסטינים ירי על יישובים ישראלים. התורן גבוה באופן ניכר מתרנים הקיימים ברכבי תצפית אחרים. המיגון מצמצם את הסיכון לאנשי הצוות. שימוש נוסף נעשה בגזרת הר דב על גבול לבנון מ-2005.

כאמור, תפקידו של הנגמפו"פ הוא לספק מודיעין קרבי בשטחים מאוימים על מנת לסכל התקפות טרור וירי רקטות על ישראל. הכלי מופעל על ידי חיל האיסוף הקרבי (לשעבר חיל מודיעין השדה).

נגמ"כים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פומ"ה
אכזרית
נמ"ר

פומ"ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פומ"ה

הפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) הוא נגמ"ש הנדסה קרבית כבד המבוסס על תובת טנק צנטוריון ומשרת בחיל ההנדסה. הפומ"ה מדוגמת באמצעים ייחודים (כגון גלאים ושבשים אלקטרומגנטיים) ובכלים הנדסיים לפריצת שדות מוקשים, נטרול מטעני חבלה וביצוע עבודות הנדסיות. ניתן להתקין עליה מגובים, צריחון תצפית, מנוף טלסקופי והתקנים נוספים בעת הצורך. הפומ"ה, שפיתוחו החל ב־1983 והושלם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, נחשב לאחד מנגמ"שי ההנדסה המתקדמים והממוגנים בעולם.

אכזרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אכזרית

זהו נגמ"ש כבד המבוסס על תובות טנקי T-55 שנפלו שלל במלחמות ישראל. האכזרית עברה הסבה ושיפוץ כוללים, לרבות החלפת מנוע ושיפור המיגון במיגון ישראלי כבד. כיום הנגמ"ש משרת בחלק מחטיבות החי"ר. היתרון הגדול של האכזרית על סדרת נגמ"שי השוט היא הדלת האחורית, המאפשרת לחי"ר לפרוק בבטחה מהנגמ"ש ולהעמיס עליו בקלות מטען או פצועים. האכזרית, שפיתוחה החל בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והושלם ב-1988, זכתה להצלחה רבה ונחשבת עד היום לאחד מהנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם.

נמ"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגמ"ש מרכבה

הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) הוא נגמ"ש המבוסס על תובת טנק מרכבה ונושא מיגון כבד. קיימות שתי תצורות המבוססות על מרכבה סימן 4 - נגמ"ש לוחמת חי"ר (נמ"ר) ונגמ"ש אמבולנס (נמר"בולנס). ועוד תצורה הבנויה על תובת מרכבה סימן 3 - נמר"ה, נגמ"ש חילוץ ואחזקה, פותח עוד בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. אך פיתוח נגמ"ש החי"ר החל בעקבות האינתיפאדה השנייה וזורז לאחר התקריות שנודעו כ-"אסון הנגמ"שים" בחודש מאי 2004. בשנת 2005 הושלם פיתוח אב-טיפוס של הנמ"ר, שצויד במקלעי מא"ג, אחד מהם בעמדת רפא"ל (מא"ג הניתן לשליטה מתוך הנגמ"ש) וכן במקלע כבד M2 בראונינג הנשלט מבפנים או "קטלנית" של רפא"ל. מספר נגמ"שי מרכבה נשלחו לבדיקה בחטיבת גבעתי, שתצטייד בהם - אך בקצב איטי עקב מחירם הגבוה. הנמ"ר חמוש בעמדת קטלנית ובה מקלע כבד M2 בראונינג, מקל"ר או מאג הנשלטים מתוך הכלי, מאג מפקד ומרגמה פנימית 60 מ"מ. הוא יכול לשאת 11 לוחמים על ציודם, וכולל מערכת צי"ד לניהול קרב מתקדם ובית שימוש לרווחת החיילים. בתוכנית "תפן 2007-2012" הוחלט על הצטיידות במאות יחידות של הנמ"ר.

הנמ"ר נכנס לשרות פעיל. חטיבת גולני החלה לקלוט את הכלי בסוף שנת 2008.

בינואר 2014 פורסם כי צה"ל מתכוון לקצץ את הפרויקט ובמקום לרכוש 386 נגמ"שי נמ"ר כפי שהתחייב בחוזה המקורי מחברת ג'נרל דיינמיקס, יירכשו רק 170 נמ"רים שיסופקו עד שנת 2017. עקב קיצוץ הפרויקט ישלם משרד הביטחון הישראלי לחברת ג'נרל דיינמיקס קנס כספי המגיע לכ-40 מיליון דולר.

טבלה השוואתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתון נגמחו"ן נקפדון אכזרית נמ"ר
ייעוד נגמ"ש הנדסה/בט"ש נגמ"ש הנדסה/בט"ש נגמ"ש חי"ר/בט"ש נגמ"ש חי"ר/בט"ש
מאפיינים צריח עילי פסיבי סגור תא לוחמים מוגבה מסדרון אחורי עם גג מתרומם וכבש תא לוחמים וכבש אחוריים
חימוש
  • צריח תצפית פסיבי
  • 2 מקלעי מאג 7.62 מ"מ
  • 4 מדוכות רימוני עשן (10 כ"א)
מיגון פסיבי+ריאקטיבי נגד נ"ט ומטעני צד,
לוחות גחון נגד מוקשים ומטעני גחון
פסיבי+ריאקטיבי נגד נ"ט ומטעני צד,
לוחות גחון נגד מוקשים ומטעני גחון
פסיבי+ריאקטיבי נגד נ"ט ומטעני צד,
לוחות גחון נגד מוקשים ומטעני גחון
פסיבי+ריאקטיבי נגד נ"ט ומטעני צד,
לוחות גחון נגד מוקשים ומטעני גחון
פתחים 2 עליונים 2-4 עליונים פתח כבש אחורי, 4-6 עליונים פתח כבש אחורי, 2 עליונים
צוות מפקד, נהג ו-10 נוסעים מפקד, נהג ו-10 נוסעים 3 מפעילים ו-7 נוסעים 3 מפעילים ו-8 נוסעים
מנוע ADVS-1790 –2AC ADVS 1790-sa דטרויט דיזל 8V-71 TTA (סימן 1)
8V-92 TA (סימן 2)
AVDS-1790-9AR דיזל
תמסורת CD-850-76A1 Allison CD-850-6BX
(מרכבה סימן 1)
אליסון XTG-411-5 רנק
הספק 750 כ"ס ב-2400 סל"ד 900 כ"ס 650 (סימן 1) / 850 כ"ס (סימן 2) 1200 כ"ס
משקל 45 טון (ללא צריח) 55 טון 44 טון 60 טון
אורך 7.84 מטר כ-7.8 מטר 6.20 מטר 9 מטר
רוחב 3.38 מטר, ללא פלטות כ-3.4 מטר 3.60 מטר 3.92 מטר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אמצעי הלחימה של צה"ל
F-16Isufa001.jpg כלי טיסINS Hetz.JPEG כלי שיטMerkavaMk4 ZE001m.jpg טנקיםNagmachon01.jpg נגמ"שים כבדיםIsraeli Doher M109 Firing.jpg ארטילריהD9-green-back-small.jpg כלים הנדסיים
AILStorm03.jpg כלי רכב צבאייםUzi smg.jpg נשק קלIDF-M24-SWS-pic001.jpg רובי צלפיםM727-Hawk-hatzerim-2.jpg רקטות וטילים
Flag of Israel.svg
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg