נגמ"ש מרכבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נמ"ר ("נגמ"ש מרכבה")
Flickr - Israel Defense Forces - 13th Battalion of the Golani Brigade Holds Drill at Golan Heights (20).jpg
מידע כללי
סוג נגמ"ש כבד
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים IDF new.png  צה"ל
מחיר 3 מיליון דולר‏[1]
שנת ייצור 2008
דגם קודם אכזרית
מערכה מרכזית מבצע צוק איתן
מידע טכני
אורך 9 מטרים
רוחב 3.92 מטרים
גובה כ-2.5 מטרים (כולל עמדת המקלע)
משקל 60 טון
מהירות 64 קמ"ש
טווח פעולה 500 ק"מ
חימוש עיקרי עמדת קטלנית עם מק"כ 0.5 או מקל"ר
חימוש משני מקלע מאג 7.62 מ"מ,
מדוכות עשן,
מרגמה 60 מ"מ
מנוע מנוע דיזל, 1200 כוח סוס
מיגון פסיבי + ריאקטיבי
צוות 3 + 8 לוחמים

נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) הוא נגמ"ש כבד המצוי בתהליך קליטה בצבא ההגנה לישראל. הנגמ"ש מבוסס על תובת טנק מרכבה הישראלי, עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. הנמר תוכנן מלכתחילה ככלי רכב קרבי לחי"ר, שמצטיין בתכונות של מיגון ועבירות (נחשב לאחד מהנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם), והוא החלוץ במשפחה של כלי רק"ם כבדים, המתוכננים לשמש את חטיבות צה"ל בשדה הקרב המשולב. כמו כן, הוא יכול לשמש ככלי מסייע ליחידות שריון בהובלת תחמושת ואספקה ביחד עם הטנקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך של צה"ל בנגמ"ש עם מיגון כבד התעורר כבר במהלך הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בשנות ה-80 של המאה ה-20 — הנגמ"שים מדגם M-113, אשר שימשו באותה עת את כוחות החי"ר, היו בעלי שריון דק יחסית, אשר סיפק הגנה כנגד קליעי נשק קל ורסיסי פגזים, אך לא נתן מענה כנגד איומים מתקדמים יותר דוגמת טילי נ"ט או מטעני גחון.

הצורך המבצעי הדחוף הביא למספר פיתוחים המבוססים על הסבה של תובות טנקים מתיישנים לנגמ"שים כבדים. ההסבות כללו מספר שיפורים כמו החלפת מערכת ההנעה, המזקו"ם ושיפור המיגון. דוגמאות לפיתוחים כאלה הם אכזרית — המבוססת על טנקי T-54/55 ("טירן") שנלקחו שלל — ונגמשו"ט, נגמחו"ן, נקפדון, פומ"ה ודומיהם — המבוססים על טנקי צנטוריון ("שוט").

כלים אלה לא היו אידאליים מבחינת המענה שסיפקו מכמה סיבות, ובהן:

  • הכלים לא תוכננו מלכתחילה לשמש כנגמ"שים, ולכן הכילו חלל קטן ללוחמי החי"ר (או שנדרש מאמץ רב בהסבתם לאפשר יכולת נשיאת לוחמים).
  • המנוע בכלים אלו נמצא מאחור — היכן שבדרך-כלל ממוקמת דלת-הכניסה לנגמ"ש — ופתחי הכניסה ממוקמים על גג התובה (פרט ל"אכזרית" ול"נקפומ"ה", להן פתחים אחורי וקדמי בהתאמה).
  • הכלים מוסבים מטנקים מתיישנים, ולכן קשה יותר ויותר לתחזקם.

תהליך הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב-טיפוס של נמ"ר על בסיס תובת מרכבה סימן 1 מוצג בכנס LIC 2005

בשל הסיבות שהוזכרו לעיל, הוחלט במהלך שנות ה-90 לתכנן נגמ"ש לחימה ייעודי על-בסיס תובת טנק מרכבה סימן 1. גם בפרויקט זה דובר בתחילה על הסבת טנקים מתיישנים שיצאו משירות, אולם במקרה זה הטנק ענה על הצרכים מנגמ"ש לחימה: מנוע המרכבה ממוקם מלפנים, כך שבהתאמות מסוימות תוכל כיתת חי"ר שלמה להיכנס לתוכו וכן תוכנן פתח כניסה אחורי ממוגן.

בהובלת הגופים במשרד הביטחון האחראים על תיאום וניהול הפיתוח של טנקי המרכבה מראשית הפרויקט בסוף שנות ה-70, נבנו שני דגמי אבטיפוס: נמר"ה בתצורת רק"ם חילוץ, לשימוש החוליה הטכנית הפלוגתית (חט"פ), ונמ"ר בתצורת נגמ"ש/נגמ"ש לחימה. אבות הטיפוס התבססו על תובות של טנקי מרכבה סימן 1, מתוך כוונה לייצר נמ"רים בעיקר על בסיס הסבה של טנקים אלו, אשר עמדו בפני הוצאה משירות.

הפרויקט הוקפא על ידי הרמטכ"ל אהוד ברק מסיבות תקציביות, אולם בעקבות "אסון הנגמ"שים" ב-2004 ומלחמת לבנון השנייה ב-2006 הוחלט על בדיקה-מחדש של הפתרון לנגמ"ש הלחימה העתידי של כוחות החי"ר. נבדקו חלופות לנגמ"ש המרכבה, כמו הנגמ"ש האופני האמריקאי סטרייקר, אולם בשל המיגון העדיף בבירור של הנמ"ר וכן משיקולים כלכליים ולוגיסטיים (ייצור "כחול לבן" המבוסס על פס-הייצור של טנקי המרכבה), הוחלט בסופו של דבר כי נגמ"ש המרכבה הוא נגמ"ש הלחימה שבו יצטייד צה"ל. בשלב זה נקבע כי נגמ"ש המרכבה יתוכנן על-בסיס התובה של מרכבה סימן 4 (ולא מרכבה סימן 1, על-בסיסה נבנו אבות-הטיפוס), ולכן נקבע כי השם "נמר"ה" יציין את נגמ"שי המרכבה המבוססים על טנק מרכבה סימנים 1, 2 ו-3 (על כל גרסאותיהם), ו"נמ"ר" יציין את אלו המבוססים על טנק מרכבה סימן 4.

בספטמבר 2007 במסגרת תוכנית ההצטיידות הרב-שנתית של צה"ל "תפן 2007", החליטו הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק, במסגרת הצטיידות כוללת של מטוסי אף-35 וספינות חדשות, על חיזוק של צבא היבשה באמצעות רכישתם של מאות נגמ"שי מרכבה.‏[2] על פי עיתון הארץ צה"ל הזמין כ-130 נגמ"שי נמ"ר במחיר של כ-3 מיליון דולר לכלי, ותכנן להזמין עוד כ-800 במטרה להחליף את צי הנגמ"שים המתיישן שלו.‏[3]

מבנה ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעוד הנגמ"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמ"ר באימון ברמת הגולן חמוש בקטלנית עם M2 בראונינג ומאג, וצריחון מפקד ממוגן בחלונות זכוכית משוריינת ("קונכייה" או "אקווריום")
נמ"ר חמוש במק"כ M2 בראונינג בעמדת קטלנית, יום העצמאות ה-62
הדלת האחורית של הנמ"ר
נמ"ר באימון ברמת הגולן חמוש בקטלנית עם M2 בראונינג ומאג

התפיסה של מפתחי הנגמ"ש היא שיעודו להיות יותר נגמ"ש תובלה ופחות נגמ"ש לחימה. כך שלוחמי החי"ר מובלים מאובטחים בשטח רווי איומים (פצמ"רים, ארטילריה ופגזים, מטעני גחון ומטעני צד, רקטות וטילי נ"ט, ירי מקלעים וצלפים), במקביל או ליד כוחות השריון, ופורקים רעננים סמוך ליעד הלחימה, שם הם מבצעים את משימתם ולוחמים רגלית, תוך הגברת שרידותם וצמצום הסיכון לפגיעה בהם באופן מקסימלי. אלו סוברים כי לצורך לחימה תוך כדי תנועה, מספיק מקלע כבד M2 בראונינג שטווחו האפקטיבי הוא 2 ק"מ, ומקלע מאג שטווחו האפקטיבי הוא 1.2 ק"מ. לאחר שהלוחמים פורקים, הנגמ"ש עדיין יכול לשמש כאמצעי לחימה לרתק או הסתערות על יעדים, תוך ניצול חסינותו, ובכך להעצים את כוח הצוות כולו.

אלו שמצדדים בתפיסה זו, חושבים כי מיותר לצייד נגמ"ש בתותח בינוני (שיצמצם את מספר לוחמים), כאשר הוא נלחם לצד טנקי מרכבה שיש להם כבר תותח מסיבי, או לצייד אותו במערכות טילים מתוחכמות, שיסרבלו את השימוש בו ויצריכו לימוד מקצועות נוספים, שיאריכו את זמן ההכשרה, ויעמיסו עומס מקצועי נוסף על לוחמי החי"ר. נראה שהניסיון להפוך את הלוחמים בבטנו ללוחמים מעל הנגמ"ש באמצעות סיפון נפתח כמו בנגמ"ש ה-M-113 האמריקני, או באמצעות חרכי ירי כמו בנגמ"ש ה-BMP-1 הרוסי, יגרום לפגיעה בשלמות המיגון של הנגמ"ש, שעלולה להיות קריטית לחיי הלוחמים, כאשר התועלת בלחימה בנשק אישי לא מדויק מעל נגמ"ש בתנועה מוטלת בספק, ומסכנת את חיי הלוחמים שחשופים אפילו לירי נק"ל.

יש הטוענים כי היה צריך לעצב את הנגמ"ש אחרת, כך שגם החיילים שבבטנו יוכלו להשתתף בלחימה מתוכו. ויש הטוענים כי צריך היה לחזק את כוח האש של הנגמ"ש באופנים שונים, כמו למשל החלפת המקלע הכבד בתותח קל או הוספת מקלעים נוספים על גבי הסיפון (דבר שייתכן בהחלט אף בתצורתו הנוכחית). מבקרים אלה כינו את הנמ"ר "מונית לחיילים" ו"אוטובוס שעולה 5 מיליון דולר"‏[4]. טענה נוספת שעלתה היא שהגמ"ש גדול מאוד, ויש לו צללית גבוהה, כך שניתן לפגוע בו מרחוק ביתר קלות באמצעות ירי של טנקים.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמר תוכנן מלכתחילה ככלי רכב קרבי לחי"ר, שמצטיין בתכונות של מיגון ועבירות, והוא החלוץ במשפחה של כלי רק"ם כבדים המתוכננים לשמש את חטיבות צה"ל בשדה הקרב המשולב.

בנמ"ר חלל פנימי גדול והוא מיועד לשאת 11 חיילים: 3 אנשי צוות + 8 לוחמים ועוד שתי אלונקות. הנמ"ר חמוש במקלעי מאג וכן בעמדת "קטלנית" — עליה מורכב מקלע כבד (M2 בראונינג בקליבר 0.5 אינץ'), מקלע רימונים (סאקו דיפנס Mk-19 בקליבר 40 מ"מ) או מקלע בינוני מסוג מאג - המתופעלת מתוך הכלי על ידי מערכת תצפית טלוויזיונית, ליום ולילה, המאפשרת זיהוי ופגיעה מדויקים במטרות רחוקות. כמו כן נבחנת האפשרות שבנמ"ר יותקן תותח אוטומטי בקוטר 30 מ"מ.‏[5] התקנתו תקנה לכלי יכולות חדשות, כגון פריצת מבנים ויכולת לכוון ירי לגובה בזווית חדה מאוד, ובכך תאפשר לכוחות החי"ר לפעול בעצמאות רבה יותר מול איומי חי"ר, מבלי להיעזר בטנקים.

בחלל הנגמ"ש בצמוד לדפנות מורכבים שמונה מושבים מרווחים ומצופים ספוג, 4 בכל צד. המושבים יכולים להתקפל כדי לפנות מקום לציוד במידת הצורך.

מדף המפקד הוא מסוג "קונכייה" — צריח תצפית פסיבי עם חלונות מזכוכית משוריינת המאפשר תצפית מסביב לכלי תוך הגנה מפני ירי. כמו טנקי המרכבה, גם הנמ"ר חמוש במרגמה פנימית בקוטר 60 מ"מ ומצויד במדוכות עשן, במערכת מיסוך עשן ובמערכת גילוי וכיבוי אש מתקדמת.

הכלי מצויד גם במערכת מיזוג אוויר, מערכת הגנת אב"כ, בית שימוש ומתקן למי-שתייה לרווחת הלוחמים השוהים בו. כמו כן, מותקנות בו מערכות שליטה ובקרה ו-מערכת ניהול קרב אשר מופעלות על ידי 3 מסכים ו-8 מצלמות המאפשרות תצפית היקפית סביב הכלי.‏[6] יתרונו הגדול של הנגמ"ש על-פני הנגמ"שים המבוססים על תובת ה"שוט" הוא הדלת האחורית המאפשרת פריקה נוחה ובטוחה מהכלי.

הנמ"ר נחשב לאחד הנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם. בטקס חשיפת הנמ"ר, ציין מפקד זרוע היבשה, אלוף אבי מזרחי, כי יכולת המיגון הגבוהה של הכלי מספקת מיגון מיטבי מול האיומים הקיימים בזירה (ובהם טילי הנ"ט הרוסיים מטיס וקורנט שבידי חזבאללה[7]). לכלי יש מיגון אף ממטעני גחון, וכן "מושבים צפים" שמסייעים לבלימת הדף, ולמעשה הוא נחשב לממוגן יותר מטנק מרכבה סימן 4.

ב-2009 אישר סגן הרמטכ"ל דן הראל על התקנת מערכת הגנה אקטיבית "חץ דורבן" מתוצרת תע"ש על נגמ"שי נמר.‏[8] החלטה זו לא יושמה, וכך גם החלטת מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני מפברואר 2011 על מערכת הגנה אקטיבית שתפותח במשולב על ידי תע"ש ורפאל, מפתחת מעיל רוח.‏[9]

ביולי 2011 פורסם בבמחנה כי בקרוב יצוידו הכלים במד טווח לייזר שיורכב על גבי עמדת הנשק הקטלנית ובמערכת משואה 600 ובכך הנמ"ר מטמיע בתוכו את מיזם צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי).

במשולש הביצועים של הנגמ"ש הועדפו המיגון, והניידות על פני כוח האש שלו. תפיסה שיש כאלו המבקרים אותה, וטוענים כי יש לחזק את עוצמת האש שלו באמצעות תותח בקליבר קטן או אף טילים, על חשבון המיגון.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמ"ש המרכבה פותח במספר גרסאות ייעודיות, לשימושים שונים:

  • נמר"ה: טנק חילוץ ששימושיו הם חילוץ ואחזקת רק"ם והובלת צוותי אחזקה וחימוש בשדה-הקרב, המיועד למערך החימוש ברמת הגדוד. הוא מבוסס על תובת מרכבה סימן 3, והמערכות הייעודיות העיקריות שמורכבות עליו כוללות מנוף וכננת חילוץ. דגם זה נמצא בניסוי בחטיבת טנקים.
  • נמ"ר: נגמ"ש לחימה החמוש במקלעי מאג 7.62 מ"מ וכן במקלע בעמדת "קטלנית" של רפאל. דגם זה מבוסס על תובת מרכבה סימן 4 ומנצל את המיגון הכבד והדלת האחורית של הטנק. דווח כי צה"ל תכנן להצטייד כבר ב-2007 בלמעלה מ-100 יחידות של הכלי — צי כלים המאפשר לצייד שתי חטיבות חי"ר.‏[6] כיום, חטיבת גולני היא חטיבת החי"ר הראשונה שהחלה בקליטת הנמ"ר.
  • נמ"רבולנס: נגמ"ש אמבולנס, התוכנן בהתאם לצרכים של התאג"דים וישמש לפינוי פצועים משדה הקרב. הצורך בכלי לפינוי נפגעים הודגש במסגרת תחקירי צה"ל לאחר מבצע "עופרת יצוקה". הנמ"רבולנס יאפשר לפנות מהשטח עד שני פצועים על אלונקות ויכיל את כל הציוד הדרוש לטיפול רפואי בשטח.‏[10]

בנוסף לגרסאות אלו, מתוכננות עוד כמה גרסאות ייעודיות. כגון נמ"ר לכוחות האחזקה של חיל החימוש ונמ"ר פיקוד.‏[12]

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטיידות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2008 נערך טקס חשיפת הנמ"ר, בו הוא הושק רשמית על ידי סגן הרמטכ"ל, האלוף דן הראל, בבסיס צה"ל מחנה דורי. חודשים ספורים אחר כך החלה חטיבת גולני להצטייד בו. עוד לפני כן החל הנמ"ר בשורת ניסויים מבצעיים, ודווח על מספר תרגילים גדודיים וחטיבתיים בהם התאמנו לוחמי גבעתי וגולני בלחימה באמצעותו. השימוש המבצעי הראשון בנמ"ר התבצע ברצועת עזה בשעות האחרונות של מבצע עופרת יצוקה, בפיקודו של מפקד חטיבת גולני‏[3][13][14].

בפברואר 2010 הוחלט במערכת הביטחון כי חטיבת המילואים כרמלי, היא שתקלוט את ה"נמרים" לאחר שתושלם הסבת חטיבת גולני להפעלתם. בנוסף, הוחלט כי מערכת "חץ דורבן", המסוגלת להדוף איומים קינטיים (תחמושת טנקים), המאופיינים במהירות מעוף גבוהה ומהווים איום משמעותי לרק"ם, תותקן על גבי הנמ"רים בעוד כשנה‏[15].

בפברואר 2011 אושרה בוועדת שרים בראשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, תוכנית משרד הביטחון להצטיידות בנגמ"שי נמר בעלות של 10 מיליארד ש"ח בעשור הנוכחי. ברק טען כי "החלטת ועדת השרים מהווה חיזוק נוסף לכך שהכוח היבשתי המשוריין קריטי כדי להתמודד עם עימותים עתידיים, ומהווה מכפיל כוח ליכולותיו של צה"ל בתחומי לוחמת היבשה". הגידול בתקציבי הרק"מ התאפשר גם הודות לשילוב כספי סיוע אמריקאי בתוכנית‏[16][17]. לעומתם השר יובל שטייניץ התנגד לפרויקט וסבר כי מדובר בתפיסה מיושנת וכי "בעידן של מערכות הגנה אלקטרוניות ומערכות השמדה אוטומטיות, ללכת אחורה לכיוון של שריון כבד נראה כטעות פטאלית". לתפיסתו היה שותף גם השר משה יעלון[18]. ביולי 2011 פורסם בבמחנה כי גדוד 51 של גולני החל גם הוא להצטייד בנמ"ר, לאחר שגדודים 12 ו-13 של גולני סיימו להצטייד בנגמ"ש.

בסוף ינואר 2012 משרד הביטחון הקפיא את ההזמנות למרכבה ולנמר‏[19], לאחר שהושמעה ביקורת על תהליך ההצטיידות הנרחב מצד שרים, קצינים בכירים וחברי כנסת‏[20]. האלוף במיל' יפתח רון טל, לשעבר מפקד זרוע היבשה, אף כינה את הנמ"ר "אוטובוס שעולה 5 מיליון דולר", ואמר שהיה צריך לתכנן את הכלי הזה לגמרי אחרת‏[21].

בינואר 2014 פורסם כי תוכנית הקיצוץ בתקציב של צה"ל עלולה לפגוע בהליך ייצור נגמ"ש ה"נמר" בארצות הברית על ידי חברת ג'נרל דיינמיקס. במקום ייצור של 386 יחידות בשמונה שנים לפי ההסכם המקורי, מקורות בחברה חוששים כי בסופו של דבר יהיה תקציב רק לחצי מהכמות‏[22].

בסוף אוגוסט 2014 בעקבות לקחי מבצע צוק איתן הוחלט במערכת הביטחון על "היערכות לייצור מוגבר ומואץ ככל הניתן של נגמ״שים ממוגנים ומערכות הגנה אקטיבית בכמות שתוכננה במקור"‏[23].

ייצוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמ"ר נבחן על ידי צבא ארצות הברית, 2012

בשנת 2012 נשלח נמ"ר ישראלי לארצות הברית על מנת שמשרד ההגנה האמריקאי והצבא האמריקאי יבחנו אותו במסגרת תוכנית GCV Infantry Fighting Vehicle שמטרתה לבחור רכב קרבי משוריין (פיתוח חדש או פיתוח שכבר קיים) שיישמש כנגמ"ש הלחימה העיקרי העתידי של צבא ארצות הברית. הנמ"ר נבדק לצד 4 נגמ"שים נוספים ממדינות שונות, לבסוף הוחלט כי אף אחד מהנגמ"שים הללו אינו עומד בדרישות התוכנית וכי ההתאמות הנדרשות לכלים אלו בהיקף גדול מידי.‏[24]

אזרבייג'ן ניהלה מגעים עם ישראל אודות האפשרות לרכישת הנמר.‏[25]

ישראל הציעה בעבר את הנמ"ר לקולומביה.‏[26]

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2010 החלו נגמ"שי נמ"ר של גדוד 13 של חטיבת גולני להיכנס לפעילות בט"ש סביב ציר הוברס המקיף את רצועת עזה, כאשר גם בגדוד 12 של החטיבה תתחיל הפעילות בתחילת 2011.‏[27]

במהלך מבצע צוק איתן, בו השתתף הנמ"ר לצד נגמ"שים נוספים, נפגע נגמ"ש צה"ל מסוג M-113 מרקטת RPG-29 וכתוצאה מכך נהרגו 7 חיילי צה"ל,‏[28] לעומת זאת בשלושה מקרים לפחות נגמ"שי נמ"ר הצילו את חיילי הלוחמים. במקרה אחד נגמ"ש נמ"ר ספג מספר פגיעות מרקטות RPG, שלא גרמו לו לכל נזק. במקרה אחר הופעל מטען חבלה במשקל שבין חצי טון לטון חומר נפץ ומוטט בית על הנגמ"ש. גם במקרה זה לא אירע דבר לנגמ"ש ולחיילים, שהמשיכו במשימתם. במקרה שלישי נורה נגד הנגמ"ש טיל נ"ט כבד (כנראה מסוג קורנט), במקרה זה הנגמ"ש הושבת אך הטיל לא חדר וחיי החיילים נצלו.‏[29] אירועים אלו הגבירו את השיח סביב הצורך בנגמ"ש הנמ"ר. במסגרת מבצע "צוק איתן" נעשה שימוש בנמ"ר לנגוח קירות חיצוניים של בתים שמהם ירו מחבלים ולהיכנס עם הנמ"ר לתוך הבית עצמו, ולקבל סיוע ארטילרי בטווח קרוב של כ-200 מטרים מכוחות גולני שהסתגרו באותה עת בתוך הנמ"רים, תוך צמצום מרחקי הביטחון‏[30].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמה סיקולר, בדיקת "כלכליסט" - מסתמן: ייצור נגמ"ש צה"לי חדיש יעבור לארה"ב; אלפי עובדים בסכנת פיטורים, באתר כלכליסט, 20 בינואר 2010
  2. ^ עמוס הראל ויובל אזולאי, הרמטכ"ל אישר: מערך היבשה יחוזק במאות נגמ"שים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2007
  3. ^ 3.0 3.1 אנשיל פפרצה"ל הכניס לשימוש נגמ"ש חדש מתוצרת ישראלית, באתר הארץ, 16 בפברואר 2009
  4. ^ ישנה הגזמה במחיר שנקב האלוף יפתח רון טל, כיוון שעלות הנגמ"ש מסתכמת ב-3 מיליון דולר
  5. ^ ארנון בן-דרור, בבחינה: תותח יותקן ב"נמר", "היום בצה"ל", 5 ביולי 2009
  6. ^ 6.0 6.1 The Ultimate IFV (נגמ"ש הלחימה האולטימטיבי), באתר StrategyPage, ‏20 ביולי 2007
  7. ^ אלעד שלו, עין הנמ"ר, באתר דובר צה"ל, 2 במרץ 2008
  8. ^ אורי טל, סגן הרמטכ"ל אישר: מערכת ההגנה האקטיבית של הנמרים - "חץ דורבן", "במחנה", גיליון 2009/21
  9. ^ 4 שנים לאחר ההחלטה למגנו מטילים, "הנמר" עדיין חשוף, 22.08.2013, באתר הארץ
  10. ^ ירדן וינטר ויובל עופר, הגלגול הבא של הנמ"ר - אמבולנס משוריין, "במחנה", גיליון 2009/14
  11. ^ נתנאל רוזמן, אחרי חודשים של פיתוחים: ניסוי ראשון ל"נמרה", במחנה, 2.3.2011
  12. ^ ניר קוסטי, וגר נמר עם פומ"ה, במחנה, גיליון 2009/46
  13. ^ גילי כהן וכתבות במחנה, תרח"ט של חידושים: נמ"רים ומטוסי קרב השתלבו בתרגיל חטיבת גולני, במחנה, גיליון 2008/49
  14. ^ מה עשו שני נמ"רים בלב רצועת עזה?, אתר דובר צה"ל, 19/2/2009
  15. ^ יהלי סער, מערכת הגנה מפני טילים תותקן בשנה הבאה על גבי ה"נמרים", במחנה, 11 בפברואר 2010
  16. ^ השרים אישרו: צה"ל יצטייד בנמרים נוספים, באתר ערוץ 7
  17. ^ ישראל תרכוש נגמ"שים מסוג "נמ"ר" ב-10 מיליארד שקל, באתר גלובס
  18. ^ "מערכת הביטחון מלאת קיבעונות מחשבתיים", 29/12/2012, באתר Israel defense
  19. ^ משהב"ט עצר ההזמנות למרכבה ונמר, באתר Israel Defense
  20. ^ עפר שלח, כך הושקעו 10 מיליארד שקל ב"מונית לחיילים", באתר nrg‏, 9 בספטמבר 2011
  21. ^ "הנמ"ר- אוטובוס שעולה 5 מיליון דולר", 11/8/2011, באתר Israel Defense
  22. ^ דיווח: צפוי קיצוץ בייצור הנמר, באתר Israel Defense
  23. ^ עמיר רפפורט, חשיפה: יוכפל ייצור הנמ"רים, 25/8/2014, באתר Israel Defense
  24. ^ Army, industry slam CBO’s scathing GCV report
  25. ^ Israel rearms Azerbaijani army
  26. ^ Israel offers Merkava tanks and Namers to Colombia
  27. ^ ניר קוסטי, איזה נמר, ברצועה, במחנה, 20.1.2010
  28. ^ עמוס הראלהנגמ"ש שנפגע ברצועה ובו נהרגו שבעה חיילים הוא מהדגם המיושן ביותר בצה"ל, באתר הארץ, 20 ביולי 2014
  29. ^ שי לוי, ‏הסיפורים נחשפים: כך הנגמ"שים החדישים הצילו את חיי הלוחמים בעזה, באתר ‏mako‏‏, ‏13 באוגוסט 2014‏
  30. ^ יואב זיתון, הגבורה נחשפת: סיפורי הקרב הקשה מכולם בעזה, 22 באוגוסט 2014, באתר ynet