נדיז'דה מנדלשטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נדיז'דה יקובלבנה מנדלשטם (רוסיתНадежда Яковлевна Мандельштам31 באוקטובר 189929 בדצמבר 1980) הייתה סופרת רוסיה ואשתו של המשורר אוסיפ מנדלשטם.

מנדלשטם נולדה בשם נדיז'דה חזין בעיר סרטוב למשפחה יהודית ממעמד הביניים. את נעוריה עברה בעיר קייב, ולמדה אמנות לאחר שסיימה את הגימנסיה.

לאחר נישואיהם חיו אוסיפּ ונדיז'דה מנדלשטם באוקראינה, פטרוגרד, מוסקבה וגאורגיה. אוסיפּ נאסר ב-1934 בשל שיר סאטירי קצר על סטלין בשם "מכתם סטלין" שכתב ב-1933, ונשלח לגלות יחד עם נדיז'דה לצ'רדין באזור פרם ואחר־כך לוורונז'.

לאחר מאסרו השני של אוסיפּ מנדלשטם, ומותו עקב כך במחנה המעבר "וטוריה רחקה" סמוך לולדיווסטוק ב-1938, ניהלה נדיז'דה מנדלשטם אורח חיים כשל נוודת כשהיא מתחמקת ממעצרה הצפוי ומחליפה את מקום המגורים ואת מקום העבודה לעתים קרובות. לפחות במקרה אחד, בקלינין (כיום טבר), הגיע הנ.ק.ו.ד. לאוסרה יום אחד אחרי שנמלטה.

כייעוד לחייה קבעה מנדלשטם לעצמה לשמר ולהדפיס את מורשת השירה של בעלה. היא הצליחה לשמור את רוב יצירותיו בעל פה כיוון שלא בטחה בשימור בכתב.

אחר מות סטלין השלימה נדיז'דה מנדלשטם את התזה שלה (1956) והורשתה לחזור למוסקבה (1958).

זיכרונותיה "תקווה כנגד תקווה" ו"אובדן התקווה", שהודפסו תחילה במערב, הן ניתוח אפי של חייה וביקורת על ההתדרדרות התרבותית והמוסרית של ברית המועצות משנות ה-20 ואילך. שמות ספריה הם משחקי מילים, משום שמשמעות המילה "נדיז'דה" ברוסית היא תקווה.

ב-1979 העבירה מנדלשטם את הארכיון שלה לאוניברסיטת פרינסטון. נדיז'דה מנדלשטם מתה במוסקבה ב-1980, בהיותה בת 81.

ספרה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקות השיר , זיכרונות, תרגם מרוסית י"מ חשון, ערכה וליוותה בהערות ליאורה שגב, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ח 1977.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]