נווה יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נוה יעקב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נווה יעקב במבט ממזרח
מראה הכניסה לשכונה. מצד ימין ברקע נראה מגדל המים של השכונה.

נווה יעקב היא שכונת המגורים היהודית הצפונית ביותר בירושלים. השכונה הוקמה ב-1970 באזור שסופח למדינת ישראל ולירושלים אחרי מלחמת ששת הימים, כאחת משכונות הטבעת.

מספר התושבים בשכונה הוא כ-25,000‏[1]. השכונה הוקמה במקום בו שכנה מושבה אשר הוקמה בשנת 1924 וחרבה במלחמת העצמאות, אשר נקראה "כפר עברי" בתחילה, ומאוחר יותר שונה שמה ל"נווה יעקב".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה תוחמת את תחום שיפוטה הצפוני ביותר של ירושלים, צפונית לפסגת זאב ודרומית-מזרחית לכפר א-ראם שבשטחי הרשות הפלסטינית. בין השכונה לבין א-ראם מפרידים נחל פרת ועוטף ירושלים, אשר חובק את השכונה ממזרח. מזרחית לנווה יעקב שוכנת השכונה החרדית הוותיקה קריית קמניץ, אשר מהווה באופן רשמי חלק בלתי נפרד מנווה יעקב. מערבית לשכונה שוכנת דרך עוזי נרקיס המהווה חלק מכביש 60 ודרך גישה עיקרית לשכונה, וכן שיכוני נוסייבה. בסמוך לשכונה שוכן פיקוד מרכז. נווה יעקב שוכנת בגבהים 590 - 750 מטר מעל גובה פני הים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין דירות רב קומות בשדרות נווה יעקב.

נווה יעקב הוקמה בקיץ תרפ"ד (1924) ונקראה בראשיתה "כפר עברי", על ידי אנשי תנועת המזרחי הצעיר. בין ראשי התנועה ומייסדי השכונה נמנו הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, שאף התגורר בשכונה עד ת"ש (1940), הרב יצחק יעקב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים, אשר בין השנים תרפ"ו-תרפ"ט כיהן כרב השכונה, וכן דב נתן ברינקר[2]. לאחר תקופה קצרה שונה שמה ל"נווה יעקב", על שמו של מייסד תנועת המזרחי בציונות הדתית, הרב יצחק יעקב ריינס.

עד לפרוץ מאורעות תרפ"ט התגוררו במקום מעל למאה תושבים, ובמקום עמדו כעשרים מבנים, כאשר תושבי המקום התפרנסו בעיקר מגידול בקר ואספקת חלב לעיר ירושלים. עם פרוץ המאורעות, בעקבות התגברות ההתקפות מצד השכנים הערבים כנגד היישוב המבודד, התמעט מספר התושבים, ועם פרוץ מלחמת העצמאות פונה היישוב. עם השתלטות הלגיון הערבי על המקום, הוחרבו בתי המושבה ובמקום הוקם מחנה צבאי. כיום, רחוב בשם "כפר עברי" בשכונה נושא את זכר המושבה שנחרבה.

ממושבה לשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה נווה יעקב כשכונה של ירושלים במסגרת בניית שכונות הטבעת. בעבר נחשבה לשכונה איכותית בירושלים, אך מאז תחילת שנות ה-90 חל שינוי לרעה במצבה הסוציו-אקונומי של השכונה. בין הגורמים למצב זה הוא השינוי במבנה הדמוגרפי של השכונה: גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים וכן גל העלייה מאתיופיה, הביאו לשכונה עולים רבים, שמצבם הכלכלי רעוע.

נווה יעקב מזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב הרב שלמה יוסף זווין בנווה יעקב מזרח.

נווה יעקב מזרח הוא אזור חדש בנווה יעקב שהוקם בתחילת שנות ה-90 עבור הציבור החרדי. הבנייה החדשה מוקמה ליד קריית קמניץ. בשכונה יש תלמודי תורה, בית ספר בית יעקב, ישיבות, כוללים, בתי כנסת ובתי מדרש, כבכל שכונה חרדית. בנוסף, בשכונה פועל "קו מהדרין" המקשר את השכונה לשאר השכונות החרדיות, קו אשר בו נוהגת הפרדה חלקית בין גברים לנשים והוא מופעל גם בשאר האזורים החרדיים ברחבי ירושלים. רב הקהילה הוא הרב צבי ובר, מתלמידיו של הרב אלישיב, המכהן גם כחבר בד"ץ שארית ישראל. אשתו של הרב וובר היא הסופרת החרדית רבקה שזורי.

השכונה בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נחשבה לשכונה מתפתחת, שרוב אוכלוסייתה במצב סוציו-אקונומי בינוני. בשל התפתחות האזור החרדי, והביקוש הגובר בקרב הציבור החרדי לדירות בירושלים, נמצאה השכונה במגמת התחרדות וזוגות חרדים צעירים רבים עברו לגור בה, גם מעבר לגבולות נווה יעקב מזרח. עם זאת, אזוריה המערביים של השכונה לא השתנו משמעותית. בשנים האחרונות עברו להתגורר בנווה יעקב גם מאות ערבים‏[3].

בשנת 2000 נחנכה בשכונה שמורת פרחי בר על שטח של כ-20 דונם. בשמורה 55 זני צמחים‏[4].

צביון השכונה הולך ונעשה חרדי, ובבחירות לעיריית ירושלים 2013 הצביעו קרוב ל80 אחוזים מתושבי השכונה ליהדות התורה בני תורה וש"ס התפלגות תוצאות הבחירות בשכונה לעיריית ירושלים 2013.

בתי כנסת בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת "בית ציון ואוהל איתן"
  • "בית ציון ואוהל איתן" - בית הכנסת נוסד ביום חמישי בלילה, בכ"ה בתמוז ה'תשל"ה. למחרת בבוקר אירע פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון. בעקבות הפיגוע החליטו מייסדי בית הכנסת לקרוא את שמו של בית הכנסת על שמם של הנרצחים בפיגוע. לאחר מכן נקרא בית הכנסת גם על שמם של ארבע בנות שירות שנהרגו ממוקש ברמת הגולן מכיוון שאחת מארבע ההרוגות, יונה סובר, הייתה בתו של אחד ממייסדי בית הכנסת, פינחס סובר. בתחילת דרכו בית הכנסת שכן במקלט, אך בעזרתו של אפרים שילה הושג מימון לבניית בית הכנסת. בזכות פועלו הונצח אפרים שילה בבית הכנסת.

חינוך וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה פעלו מאז הקמתה שני בתי ספר: ממלכתי וממלכתי דתי (ע"ש ברנדט). במשך מספר שנים הייתה קיימת בשכונה גם חטיבת ביניים. לקראת סוף שנות ה-70 הוקם בית ספר בשם בית יעקב, שהוא סניף של רשת בית יעקב, שפנה לבנות האוכלוסייה החרדית. בהמשך הוקם בית ספר ממלכתי נוסף - ממלכתי ב', שעם הזמן התאחד עם ממלכתי א' והפך לבית הספר הממלכתי המאוחד. עם התפתחותה של נווה יעקב מזרח נוסף בית ספר חרדי לבנות ועוד כחמישה תלמודי תורה חרדיים. בתחילת שנות ה-90 הוקמה גם אולפנא חרדית-לאומית לבנות בשם בית שולמית ולאחר שנים מעטות העתיקה את מושבה לשכונת רמות.

בשכונה קיימת ספריית נווה יעקב על שם ברנהרד במתחם המנהל הקהילתי, וספריית תרבות תורנית בבית הספר בית יעקב. מתחם המנהל הקהילתי, כולל גם מרכז ספורט, בו מצויים בריכת שחייה באורך 25 מטר, אולם ספורט המיועד בעיקר למשחקי כדורסל, מכון כושר, מגרשי טניס, מגרש סקווש, ושני מגרשי כדורגל.

בעבר היה בשכונה שבט של תנועת הצופים, אך הוא נסגר. כיום קיים בשכונה סניף ותיק של תנועת בני עקיבא, וסניפים של תנועות נוער חרדיות. בשנים האחרונות פועל בשכונה סניף "המחדשים" של תנועת הנוער העובד והלומד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר החברה למכרזים ולמנהלים קהילתיים בירושלים
  2. ^ ה'תרנ"ג - ה'תשי"א [1951-1893]) שהיה מאוחר יותר המזכיר הראשון בלשכת המרכז הארצי של ה"מזרחי", המזכיר הראשון של "מרכז המזרחי העולמי", עורך העתונים "הציר וידיעות המזרחי", מנהל מערכת כתב העת "התור", עורך ומו"ל "לוח ירושלים", וערך ספרים שונים על ה"מזרחי" ואישים בציונות הדתית ואחרים ועל שכונת "נווה יעקב" (בין כתביו: 'המזרחי בא"י' (ירושלים תרפ"ג-תרפ"ד): "ספר היובל להרב י. ל. הכהן פישמן" (ירושלים תרפ"ה): "ספר הכפר העברי נווה-יעקב" (ירושלים תרצ"ד) ; "מדרש הרב" (ירושלים תרצ"ו); "ספר יהושע" (ירושלים תש"ג); "אוצר החסד קרן שמואל" (ירושלים תש"א)}.
  3. ^ ‏בן הבארד, כתבה בסוכנות אסושיאייטד פרס, 6.9.2009
  4. ^ כתבה בנושא



קואורדינטות: 31°50′29″N 35°14′35″E / 31.84139°N 35.24306°E / 31.84139; 35.24306