נווה אטי"ב
| נווה אטי"ב | |
 |
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | גולן |
| גובה ממוצע | 990 מטר |
| תאריך ייסוד | 1972 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010: | |
| - אוכלוסייה | 117 תושבים |
 נווה אטי"ב
|
|
נווה אטי"ב הוא מושב של תנועת האיחוד החקלאי בצפון רמת הגולן. היישוב נמצא למרגלות הר החרמון, בגובה 850 עד 1,050 מטרים מעל פני הים, במרחק כ-2 קילומטרים ממערב למג'דל שמס וכ-17 קילומטרים מצפון-מזרח לקריית שמונה.
שם היישוב הוא ראשי תיבות של שמות ארבעה מלוחמי סיירת אגוז שנפלו במסגרת שירותם הצבאי בצפון הגולן: אברהם המאירי, טוביה שרקינגר, יאיר אלגרנטי (שנפלו בפעולה צבאית ליד כביש הנפט בגולן ב-3 בספטמבר 1968) ובנימין חדד (שנפל במארב ליד ירדנה ב-30 באפריל 1968).[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] אודות היישוב
הגרעין המייסד של היישוב התארגן בשנת 1968. בתחילה התכוונו לבנות את היישוב בבקעת בית צידה, ולצורך כך התגוררו בראש פינה ועבדו באזור, אולם לאחר שניסיון של קבוצת "רמת שלום" להתיישב על מורד החרמון כשל, החליט הגרעין המיסד להתיישב במקומם באותו אתר -על חורבות הכפר הנטוש ג'ובתא-א-זית, במקום אף הריסות מסגד ובית קברות סורי עתיק. היישוב עלה לקרקע במיקומו הנוכחי ב-20 בפברואר 1972. תחילה השתייך לתנועת העובד הציוני והיה מושב שיתופי, אולם ב-1977 הפך למושב של תנועת האיחוד החקלאי. במושב עצמו שלושה רחובות: רחוב נפתלי, רחוב עירית, ושדרות סיירת אגוז.
נכון לשנת 2009 מתגוררות בנווה אטי"ב 32 משפחות החברות במושב ובאגודה השיתופית, וכ-12 בנים חוזרים שחלקם בעלי משפחות. בשנת 2009 הצהיר מזכיר המושב כי ישנה היערכות לקליטת משפחות וכי משרד החקלאות נתן היתר להכפיל את מספר הנחלות ביישוב.[2]
[עריכה] כלכלת היישוב
כלכלת היישוב מתבססת על גידולי שלחין: בעיקר מטעי תפוחים, אגסים, ודובדבנים.[1] נסיונות להקים במקום לולים כשלו, לאחר שהלולים קרסו בשלג. כן יש ביישוב גלריות לאמנות והרבה מלוניות וצימרים. בעבר פעלו בו מסעדות ובתי קפה, אך כולם נסגרו בשל חוסר רווחיות בעונה הלא-מתויירת. עיקר ההכנסה של המושב היא מאחזקה משותפת של אתר החרמון.
 |
ערך מורחב – אתר החרמון |
[עריכה] אחזקת האתר
מתשובת שר הבינוי והשיכון לשאילתה שהופנתה אליו עלה כי מושב נווה אטי"ב מחזיק באתר החרמון ללא הסכם תקף עם מינהל מקרקעי ישראל מאז אוקטובר 1996.[3] לפי השר זאב בוים, אתר החרמון ניתן בהרשאה למושב עם כינון הממשל הצבאי ברמת הגולן, כחלק מאמצעי הייצור של המושב, וזאת מתוקף הסכם משולש שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל, ההסתדרות הציונית והמושב - שהתחדש מדי שלוש שנים ובמסגרתו הוחכר אתר החרמון לתושבי המקום תמורת דמי חכירה סמליים.[4] בתחילת שנות ה-80 נגרע שטח האתר מחוזה (המוגדר "חוזה משבצת") של היישוב עם המינהל, אך לא נגרע ממפת המשבצת, ובפועל הוחזק בידי המושב ללא כל התנגדות מצד המינהל אשר המשיך להתייחס אליו כאל חלק מאמצעי הייצור. מסיבה זו אף לא נגבו כספים בעבור האתר בנפרד.[3]
ביולי 2010 הוגשה נגד מושב נווה אטי"ב עתירה לבג"ץ מטעם התנועה לאיכות השלטון.[5][6] בעתירה אשר הוגשה גם נגד מינהל מקרקעי ישראל נטען כי המצב בו מחזיק המושב בקרקע ללא הסכם בר תוקף ועומד בניגוד מוחלט לחוק מינהל מקרקעי ישראל. העותרים אף ביקשו כי המנהל יגבה תשלום ראוי ממושב נווה אטי"ב עבור ההחזקה באתר משנות ה-80 ועד לשנת 2010. בעתירה נטען כי אתר החרמון הינו משאב טבע יחיד ומיוחד בישראל וכל נושא השימוש והתשלום למדינה בעניין אתר החרמון אינו מוסדר.[5][6]
[עריכה] ביקורת על ניהול האתר
במהלך השנים הועברה ביקורת קשה על האופן בו מנהלים חברי המושב את האתר.[7] בשנת 2004 נעצרו ארבעה מתושבי המושב, בכירים באתר החרמון, בחשד שהזמינו הצתה של עסק מתחרה.[8] בשנת 2000 הוגשה נגד המושב תובענה ייצוגית בגין גבייה בלתי חוקית של דמי כניסה ואגרת שירותים לאתר.[3] התובע טען כי העובדה שמושב נווה אטי"ב הסתיר ממנו ומיתר המבקרים באתר את המידע לפיו אין לו או לחברה המפעילה כל זכות קניינית באתר החרמון ובדרך הגישה אליו, מהווה הטעייה של המבקרים.[3] לסוגיית כביש הגישה התייחסה גם החברה להגנת הטבע אשר יצאה בחריפות נגד החלטת המושב לגבות תשלום בעבור הנסיעה בכביש הסמוך לאתר.[4] בדיון שנערך בשנת 2008 בבית משפט השלום בנצרת ציין השופט כי בהפעלת אתר החרמון על ידי מושב נווה אטי"ב "לכאורה יש מצב של מונופולין".[9]
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- נווה אטי"ב, במאגר המידע "אדם בגליל" של בית יגאל אלון
- נווה אטי"ב, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- נווה אטי"ב - באתר הגולן
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נווה אטי"ב, אתר מועצה אזורית גולן, 9/3/2008
- ^ דניאלה שאול, "בנווה אטי"ב מתעוררים", שישי בגולן, 23 יוני 2009
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 נורית רוט, "בוים מאיים: נפעל בחרמון כמו בכפר שלם", הארץ
- ^ 4.0 4.1 אבי בר-אלי, משפחות נוה אטי"ב: "אתה לא בא לשטח פרטי ושואל את בעליו מדוע קיבל אותו", דה מרקר, 19/3/2007
- ^ 5.0 5.1 אביעד גליקמן, "עתירה נגד מושב נווה אטי"ב בעניין אתר החרמון", ynet, 20/7/2010
- ^ 6.0 6.1 שלמה פיוטרקובסקי, "למי שייך אתר החרמון?", ערוץ 7, 20/07/10
- ^ רענן שקד, "מלכות החרמון", ynet, 18/12/2004
- ^ אחיה ראב"ד, "חשד: בכירים באתר החרמון הזמינו הצתה של עסק מתחרה", ynet, 18/2/2004
- ^ נורית רוט, בא כוח נווה אטי"ב: "זוכה במכרז להפעלת אתר החרמון יהיה צריך לפצות את המושב במיליארד יורו", הארץ, 02/03/2008
|
||||||||||
