נוטרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נוטרים בשנת 1937
אנשי "משטרת היישובים העבריים" במסדר, מאי 1945

נוטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים". הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1939-1936 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

כוחות הנוטרים לבשו מדים מיוחדים, צוידו בכלי נשק שונים (מרובי ציד ועד רובי צבא) וכללו בתחילה כוחות "גפירים" שביצעו מארבים לכנופיות, שוטרים מוספים של המשטרה הבריטית ושוטרים מיוחדים, שהיו כוחות מתנדבים לשמירה ביישוביהם. בכל היישובים בהם הוקמו חוליות נוטרים, התבססו כוחות אלה על תחנות הנוטרים. תחנות אלה, בהן אוחסן הנשק של היישוב, זכו לכינוי מיוחד: נוקטה.

לאור הגברת היקף המאורעות, הקים הממשל הבריטי "חיל נוטרים" בהיקף כלל ארצי, ובסוכנות היהודית הוקמה מחלקה לנוטרות, שגייסה שוטרים, הפעילה קורסים לאימונם וקישרה את גופי הנוטרות עם פיקוד "ההגנה". ב-1938 הוקמה "משטרת היישובים העבריים", היחידה הגדולה ביותר של הנוטרות, שפעלה בעיקר להגנת היישובים היהודיים וכללה גם את המשמר הנע, שביצע סיורים ממונעים. יחידות נוטרים עסקו באבטחת הרכבת, נמל חיפה, גדר הצפון, שדה התעופה ומפעלים כמו חברת החשמל ומפעל האשלג. נוטרים היוו גם חלק מפלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט. כמו כן, בוצעו גיוסים מיוחדים של נוטרים למשימות של שיטור וחקירה במשטרה הבריטית.

הנוטרים עזרו ל"הגנה" (בעיקר ללוחמי החי"ש) בחיפוי הפעולות, בהברחת נשק ובאבטחת מבצעי התיישבות כמו "חומה ומגדל". "ההגנה" אף מינתה קציני נוטרים, על מנת לתאם את פעולותיהם עם צורכי הארגון. מבין הנוטרים נמנו לוחמים שהיו לאחר מכן מהבולטים במפקדי "ההגנה" וצה"ל, בהם יגאל אלון ומשה דיין.

ב-1936 גויסו 600 הנוטרים הנוטרים הראשונים, ועד 1939 גדל מספרם לכ-15,000 איש‏[1], מתוכם כ-1,200 איש בשירות סדיר מלא בשכר‏[2]. ב-1942 מנו הנוטרים היהודים כ-6,000 איש‏[3]. במלחמת העולם השנייה חלה ירידה בהיענות לנוטרות לטובת גיוס לצבא הבריטי, והבריטים הגבירו גיוסם של נוטרים ערבים. לאחר המלחמה גדל גיוס השוטרים העבריים, והם מנו כ-2,400 איש בשירות סדיר ו-16,000 בשירות חלקי‏[2]. עם התחלת פינוי הכוחות הבריטים מהארץ מנו הנוטרים הסדירים כ-1,800 איש‏[4], והם עברו לחטיבות ארגון "ההגנה", שנסתייע רבות בתחילת מלחמת העצמאות במשטרת היישובים העבריים ובנוטרים האחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון ריבלין (עורך), לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית, הוצאת מערכות, 1964.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה לפידות, נוטרים, באתר "דעת"
  2. ^ 2.0 2.1 חיל הנוטרים (חיל-עזר למשטרה), באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
  3. ^ "המחסור בנוטרים", מתוך "לחבר - מענייני הגנה וביטחון", חשוון תש"ג
  4. ^ הנוטרים, באתר רעננה פנינת השרון
קבוצת הגפירים, נוטרים יהודים ששמרו בנשר במאורעות 1939-1936