ראשי תיבות

המונח "ר"ת" מפנה לכאן. לערך העוסק ברבינו תם, ראו רבנו תם.

ראשי תיבות (בלשון חז"ל: נוטריקון - מלטינית: "לכתוב", "לסמן באותיות") הם טכניקה לכתיב מקוצר, שבו נכתב ביטוי נפוץ רק באמצעות האות הראשונה של כל מילה. לעתים נלקחת יותר מאות אחת לראשי התיבות. בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים לפני האות האחרונה שלהם (ובהטיה הם נשארים במקומם), בערבית ראשי התיבות נכתבות כמילה, בשפות גרמאניות, לטיניות, סלאביות/קיריליות ויוונית ראשי התיבות נכתבים באותיות קטנות עם נקודה אחרי כל אות (למשל ברומנית) או באותיות גדולות עם נקודה אחרי כל אות (למשל ביוונית), או באותיות גדולות ללא רווחים וללא תווים ביניהן (למשל ברוסית ובאנגלית).

דוגמאות לראשי תיבות בשפות שונות[עריכה]

בעברית, שפה שמית: סמג"ד פירושו "סגן מפקד גדוד וברבים סמג"דים. ר"ת הם ראשי התיבות של המושג "ראשי תיבות". כאשר מקצרים בטכניקה זו מילה אחת בלבד, קרוי צעד זה קיצור, ולא ראשי תיבות, והקיצור מסומן בגרש. דוגמה: ע' = "עוזר", מ' = מטר, גב' = גברת. קיצור שמו של אדם מסומן פעמים רבות, בניגוד לכללים, בנקודה (למשל ע. הלל וש. שלום). הקיצור י-ם עבור ירושלים נחשב ליוצא דופן.
בערבית, שפה שמית: חמאס حماس ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – חָרַכָּתּ‏ אֶל-מוּקָאווָמָה אַל-אִסלָאמִייֶה. פת"ח فتح, היפוך של ראשי התיבות حركة تحرير فلسطين - חַרַכַּת תַחריר פלסטין.
ביוונית: Ε.Μ.Π. - Εθνικό Μετσόβιο Πολυτεχνείο - האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה.
באנגלית, שפה גרמאנית, נכתבת באותיות לטיניות: איידס - AIDS - acquired immune deficiency syndrome או אמפטמין - Amphetamine - alpha-methyl-phenethylamine.
ברומנית, שפה לטינית: "וכולי" - ș.a.m.d. - și așa mai departe, או M. Ap. N. - Ministerul Apărării Naționale (משרד ההגנה הלאומי), או קיצורים המכילים שתי אותיות מתוך מילה (למשל מחוז מרמורש מסומן MM, מחוז בראשוב מסומן BV וכך הלאה).
ברוסית, שפה סלאבית/קירילית: מאיץ LHC נקרא בא"ק - БАК - Большой адронный коллайдер, או למשל קומסומול ("קומוניסטיצ'סקיי סויוז מולודיוז'י", איחוד הנוער הקומוניסטי) הנכתב כמילה באותיות קטנות комсомол — коммунистический союз молодёжи.

רקע[עריכה]

ראשי תיבות בעברית ידועים כבר בתלמוד. כך לדוגמה הם מביאים (שבת קה, ב) לדוגמה את סיפורו של שמעי בן גרא שקילל את דוד המלך, וכאשר דוד אמר עליו ששמעי קללו "קללה נמרצת", דורשים חכמי התלמוד את המילה "נמרצת" כראשי תיבות ל נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

יהודים השתמשו בראשי תיבות גם לציון שמות משפחה של אנשים ממוצא של שבט לוי שנחשב ליחוס מכובד, כמו אזולא"י (אשה זונה וחללה לא יקחו), כ"ץ (כהן צדק), סג"ל (סגן לויה), בלו"ך (בני לוי כולנו) ועוד רבים.

מורי הלכות במהלך הדורות כונו פעמים רבות בראשי התיבות של שמם, למשל רמב"ם - ראשי תיבות רבי משה בן מימון, רמב"ן - ראשי תיבות של רבי משה בן נחמן.

הגייתם של ראשי תיבות[עריכה]

מקובלות שלוש דרכים שונות להגיית ראשי התיבות:

בדרך כלל לא מבטאים את ראשי התיבות כמילה, אלא קוראים אותם לפי המילים המסתתרות מאחוריהם, כלומר, ראשי התיבות הם קיצור המשמש לכתיבה, אך לא לדיבור. דוגמה: ראשי התיבות "סו"ס" מבוטאים "סוף-סוף".
לעתים הופכים ראשי התיבות למילה עצמאית, המבוטאת בהתאם, כגון תפו"ז (תפוח זהב), חז"ל (חכמינו זיכרונם לברכה), דו"ח (דין וחשבון). שיטה זו נפוצה במיוחד בראשי תיבות שנוצרו בצה"ל. הגייתם של ראשי תיבות כמילה עצמאית נפוצה גם כאשר ראשי התיבות הם שמו של אדם, כגון הרמב"ם, רש"י.
הגיית כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות. דוגמה: "מ"פ" (קרי: מם פא), שפירושו מפקד פלוגה.

השימוש בראשי תיבות מקובל בשפות רבות, ואף דרכי הגייתם האמורות לעיל יפות לא רק לשפה העברית. דוגמאות:

NATO (ראשי תיבות של North Atlantic Treaty Organization) - ראשי התיבות נהגים כמילה עצמאית.
HTML (ראשי תיבות של HyperText Markup Language) - הוגים את כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות.

חוקי כתיב לראשי תיבות[עריכה]

ראשי תיבות יסומנו בגרשיים ולא בנקודות (צה"ל ולא צ.ה.ל).
כאשר ראשי התיבות מורכבים משתי מילים נהוג לעתים לקחת שתי אותיות מהמילה הראשונה ואחת מהשנייה, לדוגמה: עורך דין. כאשר יש יותר משתי מילים נהוג לקחת אות ראשונה מכל מילה: חכמינו זכרם לברכה.
נהוג לחרוג מהכללים בחלק מהמקרים על מנת שראשי התיבות יישמעו טוב יותר: סוף שבוע (סופ"ש).
ראשי תיבות הנהגים כמילה אחת ומסתיימים באותיות כמנצ"פ יכתבו באות סופית (תנ"ך ולא תנ"כ), אלא אם כן האות נהגית כדגושה, במקרה זה תכתב בכל זאת כאות רגילה (שב"כ, חרל"פ). לפי הבלשנים יש לכתוב מע"ם ולא מע"מ, אך הרוב, כולל רשות המסים, כותבים מע"מ. במידה וראשי התיבות אינם נהגים כמילה אחת, אותיות כמנצ"פ יכתבו באופן רגיל (ק"מ, אחה"צ, רה"מ).
כאשר ראשי התיבות נכתבים בהטיה, הגרשיים אינם זזים ממקומם, אלא נשארים במקום המתאים לצורת היחיד. דוגמאות: קורס מ"כים (צורת היחיד היא מ"כ), אדמו"רי (ולא אדמור"י, כי צורת היחיד היא אדמו"ר).
ראשי תיבות מתורגמים מאנגלית יכתבו על פי צורת הגייתם. רבים נוהגים להפריד בין האותיות בנקודות, אף שאלה אינן מופיעות במקור, למשל: אן.בי.איי (NBA), סי.אן.אן. (CNN) וכו'. האקדמיה ללשון העברית מורה להפריד בין האותיות באמצעות מקף, למשל אן-בי-איי. בהתאם לכך, IBM ראוי לתרגם איי-בי-אם ולא יב"מ (אך את שם הסניף הישראלי שלה כותבת החברה בצורה "יבמ"), NASDAQ יתורגם נאסדק ולא נאסד"ק.

השימוש בראשי תיבות[עריכה]

השימוש בראשי תיבות בא לאפשר כתיבה מהירה יותר, בעת כתיבה בכתב יד וגם בעת כתיבה במעבד תמלילים.

באתרי שיחה (צ'אט) ובפורומים באינטרנט, יש חשיבות רבה למהירות הכתיבה, כבסיס לקיום דיאלוג רצוף. כתוצאה מכך התפתחו, כחלק מתרבות האינטרנט, ראשי תיבות מיוחדים למטרה זו. רבים מראשי התיבות נוצרו בשיטות המקובלות, למשל LOL - Laughing Out Loud. טכניקה ייחודית לאינטרנט ליצירת ראשי תיבות היא שימוש בצורה שבה נהגות אותיות או ספרות. ראשי התיבות 2B פירושם To be.

שימוש בראשי תיבות בשיחה מתאים כאשר המשתתפים בשיחה הם בעלי רקע אחיד המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות. לדוגמה, קבוצת יוצאי צבא ישראליים יכולים לשוחח ביניהם בראשי תיבות צהליים. אבל כאשר המשתתפים בשיחה אינם בעלי רקע הומוגני, המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות, אזי שימוש בראשי תיבות ימנע מחלק מהמאזינים להבין את הנאמר והשימוש בהם אף עלול להתפרש כהתנהגות בלתי חברתית.

שימוש בראשי תיבות בכתיבה מתאים כאשר המסמך הנכתב מיועד לעיניהם של קוראים שיוכלו לפענח בקלות את ראשי התיבות. לדוגמה, במכתב בין רבנים נמצאו הר"ת (ראשי תיבות) הבאים:

אבד"ק (אב בית דין קהילת...)
ער"ח (ערב ראש חודש)
נ"י (נרו יאיר)
קלב"מ (קים ליה בדרבה מיניה - מונח בארמית שמקורו בגמרא)
עכ"ז (עם כל זאת)
ואכמ"ל (ואין כאן מקום להאריך)
הדו"ש (הדורש שלומו)
הרי"מ (הרב יצחק מאיר)

מובן שמי שאינו בעל רקע מתאים יתקשה בפענוח הנכתב. לכן, כאשר כותבים מסמך המיועד לקוראים, שאינם בעלי רקע משותף המתאים לפענוח ראשי התיבות, כדאי להימנע משימוש בהם, או לחלופין לכתוב בסוגריים אחרי המופע הראשון של ראשי התיבות במסמך את פירושם. לדוגמה, במסמך המיועד לעיני ציבור כללי, שאינו מורכב כולו ממשפטנים, נכתוב, בד"ע (בית דין עבודה). כאשר הטקסט נכתב למומחים בנושא, כתיבת המושגים בצורתם המלאה (במקום בראשי תיבות) עלול דווקא להעיק על הקורא.