נויה פרייה פרסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער העיתון, 1892

נוֹיֶה פְרַייֶה פְּרֶסֶה (גרמנית: Neue Freie Presse,‏ NFP, 'עיתונות חופשית חדשה') היה עיתון יומי שראה אור בווינה בירת אוסטריה החל ב-1 בספטמבר 1864 ועד האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית), ערב מלחמת העולם השנייה (1938).

העיתון, שפנה בעיקר לשכבה המשכילה הליברלית, מיצב את עצמו עד מהרה כעיתון המוביל של הקיסרות האוסטרו-הונגרית ההבסבורגית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורכי העיתון ומייסדיו היו העיתונאים אדולף ורתנר (Werthner), מיכאל אטיין (Etienne) ומקס פרידלנדר (Friedländer). עם העיתונאים שכתבו בעיתון נמנו הסופרים מקס נורדאו, בנימין זאב הרצל, ארתור שניצלר, סטפן צווייג, הוגו פון הופמנסתאל, תאודור הרצקה, פליקס זאלטן (מחבר הספר "במבי"),ראול אוארנהיימר, שכתב בו פיליטונים וביקורת תיאטרון, העיתונאי גזה זילברר (Geza Silberer; כתב בשם העט Sil-Vara), מוריץ בנדיקט (Moriz Benedikt) ומבקר המוזיקה אדוארד הנסליק – כולם, וכן המייסד מקס פרידלנדר, היו יהודים או ממוצא יהודי. כן כתבה בעיתון ברטה פון זוטנר, כלת פרס נובל לשלום.

בשנת 1872 נפטר פרידלנדר, ומוריץ בנדיקט נכנס לתפקיד העורך בפועל ואחד מבעליו כבעל מניות בתאגיד Österreichische Journal-A.G ("עיתונות אוסטרית בע"מ"), שרכש את מניותיו של פרידלנדר. ב-1879 נפטר גם מיכאל אטיין, ואדוארד באכר (Eduard Bacher) היה לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקידו עד 1888; מאז ועד 1908 ערך את העיתון כעורך-שותף יחד עם בנדיקט, שערך את העיתון כעורך ראשי מ-1908 ועד מותו ב-1920.

בשיאו העסיק העיתון מעל 500 עיתונאים קבועים. והיה העיתון בעל התפוצה השלישית בגודלה לפני מלחמת העולם הראשונה (ב-1904 ראו אור 50,000 עותקים, ב-1912 66,000 עותקים) בשנת 1920 הופצו 90,000 עותקים.

ב-12 במרץ 1938 נכנס צבא גרמניה הנאצית לווינה. 22 עורכים יהודים מתוך 37 חברי המערכת פוטרו מיד במטרה להפוך את העיתון ל"ארי", בהם העורך הראשי מאז 1918, יוליאן שטרנברג (Julian Sternberg). עד יוני פוטרו כל עובדי העיתון שלא יכלו לספק הוכחות למוצא ארי. ב-18 ביוני הולאמה חברת "עיתונות אוסטרית בע"מ", ובינואר 1939 התמזג העיתון לתוך Neuen Wiener Tagblatt ("עיתון יומי וינאי חדש"), שהיה בשליטת הממשלה הנאצית.

ב-1946 נוסד בווינה העיתון Die Presse, שביקש להמשיך את מסורת העיתון הוותיק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]