נוקס מרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נוקס מרטין

נוקס מרטין (באנגלית: Knox Martin; נולד ב-12 בפברואר 1923) הוא צייר ופסל אמריקאי.

נולד בשנת 1923 בברנקייה שבקולומביה. כיום הוא חי ועובד בעיר ניו יורק. משנת 1946 ועד שנת 1950 הוא למד בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק. הוא היה לאחד מהחברים המובילים של אסכולת ניו יורק - קבוצה של אמנים וסופרים. "אמנות היא בקצה שלה החיתוך משושלת ספציפית - יצירת המציאות. התעסקות בנושא של מה שאני עושה, הוא היצירה". - נוקס מרטין (1999).

קורות משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוקס מרטין הינו בנו בכורו של סא"ל, ויליאם נוקס מרטין (1891-1927), אשר נולד בוירג'יניה והיה לחלוץ תעופה ולאשתו איזבל. בשנת 1921, הם נישאו באזור תעלת פנמה. נוקס מרטין האב היה צייר, משורר, טייס והאדם הראשון שטס מעל הרי האנדים. שש שנים לאחר נישואיו, מרטין האב נפצע אנושות בתאונת דרכים בווטרטאון, ניו יורק. איזבל, אלמנתו, עברה עם שלושת הבנים הצעירים שלה מסאלם, וירג'יניה לעיר ניו יורק.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששירת במלחמת העולם השנייה, למד נוקס מרטין אמנות בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק מ-1946-1950. שם הוא למד עם הארי שטרנברג, ואסלב ויטלאסיל, וויל בארנט ומוריס קנטור. בשנת 1954, פרנץ קליין חברו של נוקס מרטין, הציב ציור שלו בתערוכה השנתית של גלריה סטייבל. צ'ארלס איגן, בעל הגלריה צ'ארלס איגן, ראה הציור של נוקס מרטין בתערוכה וביקש ממנו להציג את עבודתו בתערוכת יחיד לכבוד יום השנה העשירי לגלריית איגן.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוקס מרטין ידוע בעיקר בזכות רפרטואר של סימנים וסמלים המזוהים איתו, אשר מרמזים על טבע ובייחוד על הצורה הנשית. עבודותיו לרוב בוצעו בקנה מידה גדול ביד חופשית, בצורה שטוחה תוך שימוש בצבעים בהירים. כמו למשל בציור הקיר, אישה עם אופניים, ברחובות במערב יוסטון ומקדוגל במנהטן. הוא יוצר בעיקר בתחומים של: ציור ופיסול תוך שימוש במדיות הבאות: אקריליק, קולאז', פרסקו, ציור דיו (עט ודיו), מיקס-מדיה ושמן.


אחד מציורי הקיר שלו,ונוס (1970), בניו יורק הוא בגודל של שתים עשרה קומות. ונוס ממוקם בצד הדרומי של מתקן כליאת ייוויו ברחוב 19 והכביש המהיר המערבי. "באופן מסורתי אלת האהבה והפריון, ונוס מייצג אישה, ארוטית וגמישה, אבל זה גם מעביר סיפור האהבה של נוקס מרטין עם ניו יורק. ונוס הוא שיר ​​אהבה לעיר שבה הוא חי תמיד, מקום שהפך להיות לחלק ממנו. הצורות הנשיות - המעוקלות שבציור אשר נמצאות בניגוד ישיר לצורות הישרות בו משתלבות היטב בקומפוזיציה. הגודל העצום של ציור הקיר הזה מעצים את החוויה של הצורות הנשיות, ההיבטים הלינארי של הקומפוזציה בציור ושל האדריכלות הסביבתית. בעידן שבו האמנות ניסתה להגיע להמונים, ע"ע תרבות הפופ, ציור הקיר העצום הזה, היה דרכו של נוקס מרטין לגעת בציבור שמעולם לא היה נכנס לגלריה לאמנות. (החל משנת 2010, ונוס נותר במידה רבה סמוי על ידי בניין סמוך).

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של נוקס מרטין נכללת באוספים של מוזיאון הויטני לאמנות אמריקנית, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, ליגת הסטודנטים לאמנות מניו יורק, מוזיאון ברוקלין לאמנות, האקדמיה הלאומית לעיצוב, [ 18] National Arts Club, אוניברסיטת ניו יורק, אולברייט, גלריית נוקס לאמנות, מוזיאון מדינת ניו יורק, המוזיאון לאמנות במונטקלייר, מכון לאמנות של שיקגו, בולטימור המוזיאון לאמנות, המוזיאון לאמנות בברקלי, בוקה רטון מוזיאון לאמנות, גלריית קורקורן לאמנות, המוזיאון לאמנות בדנוור, Heckscher המוזיאון לאמנות, מוזיאון אוניברסיטת הופסטרה, אינדיאנפוליס המוזיאון לאמנות, מוזיאון איתקה, ג'ק ס לנטון המוזיאון לאמנות, המוזיאון לאמנות בלאו, מיניאפוליס מכון לאמנויות, [21] מוזיאון העיר אוקלהומה לאמנות, מוזיאון לאמנות בפורטלנד, דרום Alleghenies מוזיאון לאמנות, ספרינגפילד מוזיאון לאמנות, טולדו מוזיאון לאמנות, מוזיאון לאמנות ות'רספון, [23] ולסלי, ויליאם בנטון מוזיאון לאמנות, מוזיאון ישראל, המוזיאון לודוויג בבודפשט, ו הספרייה הלאומית. בשנת 2002 נוקס מרטין נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב. בסתיו של שנת 2010 (15 ספטמבר - 13 נובמבר) הייתה לנוקס מרטין תערוכת יחיד של ציורים בשחור לבן בניו יורק. 6 אוקטובר 2012 עד 6 באפריל 2013, הייתה לנוקס מרטין תערוכת יחיד של יצירותיו האחרונות, היא, בזהב גלריית סם ואדל בניו ברלין, ניו יורק. [28]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוקס מרטין נותן כיתות אמן בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק. הוא לימד בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל, תחילה כמבקר באמנות ולאחר מכן כפרופסור לאמנות. כמו כן, הוא גם לימד באוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת מינסוטה, ובית הספר הבינלאומי לציור, רישום ופיסול באומבריה, איטליה.


ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]