נורה חשמלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "נורה" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה מאת איבסן, ראו בית בובות (מחזה).
נורת להט

נורה חשמלית היא אביזר לתאורה באמצעות חשמל. המצאתה שינתה את סדר היום של האדם המודרני, והקלה עליו את פעילותו, גם בשעות החשכה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכונות העיקריות המאפיינות נורות חשמליות הינן:

  • נצילות: היחס בין כמות האור המופקת על ידי הנורה להספק שהיא צורכת.
  • אורך חיים: מספר השעות הממוצע בו פועלת נורה מסוג זה. אורך החיים של נורה תלוי גם בתנאי הפעלתה: בעיקר טמפרטורת הסביבה, רעידות ותדירות ההדלקות.
  • מסירת צבע (CRI): לכל נורה יש מגוון שונה של אורכי גל אותם היא פולטת, ולפיכך הצבע הנראה של האובייקט המואר מושפע מסוג הנורה המאירה.

הנורה במעגל החשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל של נורה במעגל חשמלי.
תרשים של מעגל חשמלי עם נורה

במעגל החשמלי הנורה מתפקדת באופן הדומה לנגד. הייחודיות שלה היא בכך שהיא לא פולטת רק חום, אלא גם אור. בתרשים של מעגל חשמלי הנורה מסומלת על ידי עיגול שבתוכו X.

סוגים של נורות חשמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחלק את הנורות לשלוש "משפחות": נורות להט, נורות פריקה ונורות מוליך למחצה מסוג דיודות פולטות-אור (LED).

בנורת הלהט מותקן חוט להט, שהוא מוליך שבו זורם חשמל אשר מביא לחימומו לטמפרטורה של למעלה מ-1,000 מעלות צלזיוס, ועקב כך פולט חוט הלהט קרינת אור בהיר. חוט הלהט עשוי לרוב מטונגסטן, שנקודת ההיתוך שלו היא כ-3,400 מעלות צלזיוס. במשפחת נורות הלהט נכללות נורת הליבון וההלוגן.

נורות פריקה פועלות על פי העיקרון של פריקה חשמלית בגז, הנגרמת כתוצאה ממעבר זרם חשמלי בגז. לפריקה זו תכונה של הופעת קרינה באורכי גל שונים. במשפחת נורות הפריקה נכללות הנורות הפלואורסצנטיות לסוגיהן (בהן הקרינה הראשונית היא באור בלתי נראה), נורות הכספית, המטל הליד והנתרן.

נורות המוליך-למחצה מפיקות אור על ידי העברת זרם חשמלי בדיודה פולטת אור, שבה כל אלקטרון מאבד אנרגיה ופולט אותה בצורת אור (פוטון).

נורות להט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נורת להט

נורת ליבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורת נרנסט

עיקרון הפעולה של נורת הליבון הודגם לראשונה על ידי וורן דה לה רו בשנת 1840, כאשר חימם חוט להט עשוי פלטינה בתוך מכל ואקום. בשנים 1860-1880 ניסו חוקרים רבים לפתח את נורת הליבון - לא פחות מ-22 ממציאים הציגו נורת ליבון פועלת במהלך שנים אלו. למרות זאת, המצאת נורת הליבון החשמלית מיוחסת פעמים רבות לתומאס אלווה אדיסון (1879), שאכן תרם תרומה נכבדת לפיתוחה ובמיוחד לשיווקה ואף רשם עליה פטנט. בנורות הליבון הראשונות נעשה שימוש בחוט להט מפחמן שהותקן בתוך מכל זכוכית ובו ואקום, על מנת למנוע את שריפת חוט הלהט.

בשנת 1897 פיתח הכימאי הגרמני וחתן פרס נובל לכימיה ולטר נרנסט נורת להט בעלת חוט להט מחומר קרמי. נורה זו הייתה יעילה פי שניים והפיצה אור בהיר יותר מהנורה בעלת חוט להט מפחם. נורות נרנסט יוצרו באירופה על ידי חברת AEG ובארצות הברית על ידי ג'ורג' וסטינגהאוס יריבו של אדיסון, בחברת Nernst Lamp Company.

בשנת 1905 פיתח ויליאם דיוויד קולידג' חוט להט עשוי טונגסטן. אירווינג לאנגמיור גילה כי מילוי השפופרת בגז אציל מאריך את חיי הנורה בצורה משמעותית - גז אציל אינו מגיב כימית עם חומרים אחרים, ובפרט הוא אינו מגיב עם חוט הלהט. לכן, החל משנת 1925 מולאו נורות הליבון בגז אינרטי (גז שאינו מגיב עם החוט), בדרך כלל ארגון או חנקן.

שריפת נורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שבחוט הלהט עובר זרם חשמלי ומתחמם, מתנדפים אטומים של הטונגסטן עקב הטמפרטורה שלו (ומתעבים על פני הזכוכית). תהליך זה מקטין את העובי של חוט הלהט ומגדיל את ההתנגדות החשמלית שלו. עם חלוף הזמן, במקום שבו החוט דק יחסית, עקב ההתנגדות הגבוהה יותר, עולה יותר הטמפרטורה המקומית ואז קצב הנידוף המקומי גדל. בסופו של דבר החוט ניתך ומתנתק והנורה מסיימת בכך את חייה (בלשון העם "נורה שרופה").

נצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהקרינה הנפלטת מנורת ליבון היא בקירוב קרינת גוף שחור (שהטמפרטורה שלו היא בין 2000 ל-3000 קלווין), רובה הגדול היא באורכי גל שאינם נראים לעין. לכן הנצילות האורית של נורת ליבון היא נמוכה מאד, עד כדי 15-8 לומן לוואט. רק אחוזים בודדים מהאנרגיה החשמלית המושקעת בחימום חוט הלהט לטמפרטורה גבוהה הופכת לאור, ואילו שאר האנרגיה הופכת לחום. אורך חיי נורת ליבון הוא כ-1,000 שעות הדלקה. הניצולת של נורות ליבון עולה ביחס ישר להספק.

ערכי נצילות אורית של נורת ליבון:

  • 40 ואט - 415 לומן כלומר 10.4 לומן לואט.
  • 60 ואט - 710 לומן כלומר 11.8 לומן לואט.
  • 75 ואט - 940 לומן כלומר 12.5 לומן לואט.
  • 100 ואט - 1340 לומן כלומר 13.4 לומן לואט.

מכאן שעדיף להשתמש בנורה אחת של 100W מאשר בשתיים של 50W (בהנחה שהן באותו מקום).

הנצילות האורית המוצגת כאן היא ביחידות של לומן לוואט, אך לעתים משתמשים גם בהגדרת נצילות חסרת יחידות. על פי ההגדרה חסרת היחידות, הנצילות מודדת את היחס בין האנרגיה השימושית לתאורה לכלל צריכת האנרגיה של הנורה (האחוזים הבודדים שהוזכרו כמאפיינים נורות להט).

איסור מכירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל היות נורת הליבון אמצעי תאורה עם יעילות נמוכה, נאסרה במספר מדינות (כולל ישראל) מכירת נורות אלו. במספר מדינות אף נקבעו בחקיקה מועדים להפסקת הייצור של נורות ליבון (אוסטרליה לדוגמה).

החל מ-1 בינואר 2012 נאסרה בישראל מכירת נורות הלוגן או ליבון בעוצמה של מעל 60 וואט, שהדירוג האנרגטי שלהן נמוך מ-C. כמו כן, אסור לייצר אותן לשימוש בארץ או לייבא אותן.

קונספירציית הנורה החשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט תיעודי שנקרא "קונספירציית הנורה החשמלית: הסיפור שלא סופר על ההשבתה המתוכננת" נטען, כי החלטה משותפת של יצרני הנורות החשמליות הביאה ל"השבתה מתוכננת" של הנורה תוך זמן שימוש קבוע שקצר בהרבה מזה שיכול היה להיות לה על פי הטכנולוגיה הקיימת, כדי לכפות על הצרכן לרכוש נורות חדשות תוך פרקי זמן קצרים יחסית. בסרט נטען, כי הנורה המודרנית מיועדת לפעול כ-1,000 שעות אולם כבר הנורה החשמלית הראשונה של אדיסון בסוף המאה ה-19 פעלה זמן ממושך יותר, 1,500 שעות ברציפות, ואילו מאוחר יותר פעלו נורות במשך כ-2,500 שעות. לפי הסרט, בשנת 1924 הוקם בז'נבה קרטל של התאגידים הגדולים בעולם המייצרים נורות, שאחת מהחלטותיו הראשונות הייתה זמן הפעולה של 1,000 שעות עבור נורה חשמלית פשוטה‏[1][2]. כדוגמה ל"השבתה מתוכננת", מוזכרת פעמים רבות נורת ליבון מסוימת שכינויה "נורת המאה" (Centennial Light), הנמצאת בשימוש כמעט רצוף, לפחות 110 שנים, בתחנת הכיבוי בעיר ליוורמור שבקליפורניה.

נורת הלוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורת הלוגן

נורת הלוגן היא גרסה משופרת של נורת ליבון. בנוסף למרכיבים של נורת ליבון מוסיפים לה כמות קטנה של יסוד ממשפחת ההלוגן: יוד, ברום ולעתים רחוקות, כלור. הוספת ההלוגן גורמת לתגובות כימיות עם הטונגסטן המתנדף ומחזירה אותו לחוט הלהט. בועת הזכוכית עשויה קוורץ אשר אינו מתרכך בטמפרטורה הגבוהה שיוצר חוט הלהט בנורה זו. האור שלה לבן יותר מזה של נורת הליבון הרגילה (שיא הספקטרום שלה קרוב יותר לתחום הנראה ופחות אנרגיה משתחררת בתחום התת-אדום שהוא בלתי נראה) ולכן יש בה שיפור בנצילות לעומת נורת הליבון, 22-33 לומן לוואט, וכן אורך החיים שלה כפול. חסרונות של נורה זו: מחירה היקר, רגישותה למגע יד אדם היוצר כתמים קבועים במעטפת המנורה (יש להרכיבה ללא נגיעה ישירה בה) המקצרים את חייה ומגדילים את הסיכויים שלה להתפוצץ, הטמפרטורה הגבוהה שלה (כ־600 מעלות) דבר שעלול לגרום לדליקות, והיותה נפוצה בהספקים גבוהים שבהם הנורה בזבזנית במיוחד בצריכת החשמל, שרובו לא מנוצל לתאורה (לדוגמה: גוף תאורה המופנה לתקרה עם נורת הלוגן של 300W בסלון, יפיק פחות אור מאשר נורת ליבון רגילה חשופה של 100W).

נורות פריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורה פלואורסצנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נורה פלואורסצנטית
נורה פלואורסצנטית מודרנית
נורה פלואורסצנטית קומפקטית. השימוש בה בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, הפך להיות פופולרי מאוד.

נורה פלואורסצנטית היא נורה חשמלית המאירה באמצעות יצירה של קרינה פלואורסצנטית. הנורה הפלואורסצנטית הומצאה על ידי הצרפתי ג'ורג' קלאוג בשנת 1911, על בסיס המצאת שפופרת הפלואורסצנט בידי אנרי בקרל בשנת 1867.

נורה פלואורסצנטית היא נורת פריקה שמשתמשת בחשמל על מנת לשחרר גז מסוג ארגון או קריפטון באדי כספית, כך שנוצרת פלזמה המפיקה אור על-סגול לטווח קצר. אור זה תורם בתורו לזריחה של קרינה פלואורסצנטית אשר מפיקה אור.

לנורה הפלואורסצנטית ניצולת גבוהה של כ- 105-50 לומן לוואט. (נורה פלואורסצנטית סטנדרטית בהספק של 36W מפיקה 2,500 לומן) ואורך חיים שמגיע עד 10,000-15,000 שעות עבודה. נורה זו צריכה אביזרי עזר לשם הפעלתה כמו מתנע (סטרטר) ומשנק המחובר בטור לוויסות עוצמת הזרם לנורה.

הנורה בנויה משפופרת זכוכית, המכילה גז, על פי רוב ארגון או קריפטון בלחץ נמוך מאוד, שנועד לעזור ביצירת הפלזמה שדרכה עובר הזרם החשמלי בנורה לאחר ההתנעה, וכן אדי כספית. השפופרת מצופה מצידה הפנימי בציפוי זרחני שכאשר פוגעת בו קרינה אולטרה-סגולה, פולט אור בתחום הנראה לעין. בקצות השפופרת מותקנים חוטי להט לחימום ראשוני של הנורה שהופכים לאחר שלב ההתנעה לאלקטרודות. חלק חשוב של הנורה הוא אדי הכספית. אדי הכספית פולטים קרינה אולטרה סגולה כאשר עובר דרכם זרם, וזו פוגעת בזרחן וגורמת לו לפלוט אור נראה. בחלק הקר ביותר של הנורה, אדי כספית מתעבים ככספית נוזלית.

נורות פלואורסצנטיות קומפקטיות דומות יותר בגודלן (וחלק גם בצורתן החיצונית) לנורת ליבון. השימוש בהן הולך וגדל בשל הנצילות הגבוהה בהשוואה לנורות ליבון וההדלקה המהירה שלהן יחסית לנורה פלואורסצנטית רגילה. ההדלקה המהירה נובעת משימוש במשנקים אלקטרוניים. הניצולת של רוב הנורות הפלואורסצנטיות הקומפקטיות היא בסביבות 43-55 לומן/וואט ורק ליקרות שבהן[דרושה הבהרה] (אלו שאיננן מכילות בית מנורה רגיל, ודורשות שימוש במשנק חיצוני) יש נצילות גבוהה יותר.[דרוש מקור] בתנאי הפעלה אופטימליים (גוף תאורה פתוח, נורה מכוונת כלפי מעלה, כמו במנורות שולחן ונברשות), יש לנורה זו אורך חיים גבוה יותר מזה משל נורות ליבון, אך עדיין קצר באופן משמעותי מנורה פלאורסצנטית רגילה או קומפקטית המופעלת על ידי משנק מגנטי שאיננו חלק מהנורה. ב-2008 מחירה של נורה זו עדיין יקר באופן משמעותי ביחס לנורת ליבון רגילה (בין 10 ל-40 שקלים בישראל).

נורת כספית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנורת כספית שהומצאה בידי פטר קופר הוויט בשנת 1903 ישנו מעבר של זרם חשמלי באדי כספית שהמעבר בו גורם להתפרקותו. נורות אלו שאורן עז, משמשות בעיקר לתאורת רחובות וחוץ, צבע אורן כחלחל חיוור, ואינו מאפשר הבחנה טובה בצבעים. ההדלקה נעשית בהשהיה בדומה לנורה פלואורסצנטית, במיוחד אם הדבר נעשה בסמוך לכיבויה. נורה זו לעתים נכבת ונדלקת לסירוגין.

נורת מתכת הליד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון פעולתה הוא זרם חשמלי באדי כספית ובאדי הלידים של מתכות שונות. הנורה הומצאה על ידי חברת ג'נרל אלקטריק האמריקאית כגרסה משופרת של נורת הכספית. נורה זו מחייבת שימוש במשנק, שהוא אביזר חשמלי, המווסת את הזרם הנכנס לנורה, ובמצת, הנותן את המתח הגבוה הדרוש להפעלת הנורה. הניצולת החשמלית שלה 80-120 לומן לוואט, אורך חייה הנו 5000-12,000 שעות וגוון צבעה לבן. מגוון הצבעים של נורת מתכת הליד זהה לזה של נורות פלואורסצנטיות, מלבן צהבהב ועד לבן כחלחל. קיימות גם נורות מתכת הליד צבעוניות שמשמשות להארת בניינים ללא צורך במסנן מיוחד (להבדיל מנורות הלוגן וליבון). נורה זו משמשת לתאורת חוץ ופנים, במקומות בהם נדרשת העברת צבעים טובה כמו קניונים, חנויות, אצטדיונים, מפעלים ושטחי מסחר (ולאחרונה גם לתאורת רחוב, כתחליף לנורת הנתרן). בנוסף, מתרבה השימוש בנורות מתכת הליד (בתוספת קסנון להארה מיידית מרגע ההדלקה) גם בפנסים הקדמיים של רכבי יוקרה (בלשון העם: "פנסי קסנון" או "נורות קסנון").

נורות נתרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שני סוגים של נורות נתרן: נורת נתרן לחץ נמוך (נל"נ) ונורת נתרן לחץ גבוה (נל"ג).

נורת הנל"נ היא בעלת הניצולת הגבוהה ביותר מבין כל סוגי הנורות (130 לומן לוואט). אורך החיים של נורת נל"נ הנו כ-24,000 שעות. לאור המופק ממנה צבע כתום עז והוא יעיל מאוד בחדירה מבעד לערפל. השימוש העיקרי של נורות אלו הנו לתאורת כבישים ומנהרות. נורות אלו נדירות מאוד בישראל.

נורת הנל"ג היא הנורה העיקרית המשמשת לתאורת כבישים ורחובות. נצילותה גבוהה (90-130 לומן לוואט). אורך החיים עד 20,000 שעות וגוון הצבע צהבהב. נורת הנל"ג ידועה גם בחלקה לגידול צמחים בשיטת ה"הידרו". בשיטה זו משתמשים בנורה בעלת ספקטרום כפול, המספקת את כל גוני הספקטרום שהצמחים קולטים: האור הכחלחל ביחד עם האור הכתום והאדום. עם סיום חיי הנורה, הנורה נכבית ונדלקת לסירוגין.

נורת ניאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורת ניאון הינה נורה קטנה וחלשה, המאירה בצבע אדום כתמתם. את הנורה ניתן למצוא במנורות לילה (נדיר מאוד בישראל, נפוץ יותר בבריטניה), וכנורית חיווי מתח במכשירי חשמל שונים (כגון מפסקים של דוד חשמלי) ובמברגי חשמלאים. צריכת הזרם של נורת הנאון מזערית. הנורה בנויה משני מולכים, הנמצאים בתוך שפופרת קטנה מלאה בגז ניאון. הנורה פועלת במתחים גבוהים בלבד, מ 80V ומעלה. המתח הגבוה גורם לפליטת אלקטרונים מאטומי הנאון, וכך נסגר המעגל החשמלי.

נורת קסנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני סוגים של נורות קסנון: נורת קסנון שפופרת הבזק (Xenon flash tube), ונורת קסנון פריקה (Xenon arc lamp).

הערה: רבים מכנים בשם "נורות קסנון" את נורות הפריקה שיש בפנסים הקדמיים של חלק מכלי הרכב, למרות שאלה הן אינן נורות קסנון אלא נורות מתכת הליד.

  • נורות קסנון שפופרת הבזק מורכבות משפופרת קוורץ מאורכת או ספירלית שמכילה קסנון, ואשר פולסים של מתח גבוה מאוד, שמגיעים מקבל שתחילה נטען במתח משנאי מתח גבוה מיוחד ואז נפרק, מעוררים את הגז שבה להאיר באור לבן חזק מאוד לפרק זמן קצר מאוד (מיקרו שניות עד ננו שניות), ובכך יוצרים הבזק של אור.

נורות אלו משמשות כמבזקים למצלמות, כנצנצים למערכות התראה וגילוי אש, כאורות אזהרה לכלי תעופה המותקנים על פני מבנים גבוהים, באורות חירום של רכבי חירום (אמבולנסים, וכן ניידות משטרה וכיבוי אש) ובסטרובוסקופיה.

  • נורות קסנון פריקה מכילות שפופרת קוורץ קצרה אשר מכילות קסנון בלחץ גבוה מאוד וכן מותקנות שני אלקטרודות. אופן פעולתה הוא זרם חשמלי שעובר דרך הגז ויוצר פלסמה שבתורה מפיקה אור לבן וחזק מאוד ביחס לגודל מקור האור.

נורות אלו עובדות בדרך כלל בלחצים פנימיים גבוהים מאוד של כמה עשרות אטמוספירות. מכיוון שלהבדיל מנורות פריקת לחץ גבוה אחרות, הלחץ הגבוה של נורה מסוג זה נשמר גם כאשר הנורה קרה, נדרשים אמצעי בטיחות רבים בעת שמחזיקים נורות אלו למקרה שהנורה תתפוצץ. לכן נורות אלו מגיעות בתוך קופסאות מיוחדות, והנורות מוצאות מהן רק עם התקנתן במתקן התאורה המיועד להן.

נורות אלו מיועדות לעבוד עם זרם ישר (להבדיל משאר נורות הפריקה המיועדות לעבוד עם זרם חילופין), ועל כן צורתן של האלקטרודות שלהן היא אסימטרית: האנודה גדולה והקתודה קטנה.

נורות אלו משמשות בראש ובראשונה במקרני קולנוע ו-IMAX, שהיו ליישום הראשון של נורה זו. שימושים נוספים הם: תאורת במה, זרקורים מתכוננים שמכוונים כלפי השמיים ויוצרים אלומות אור מרוכזות של כמה מעלות בודדות (Sky Tracker), הדמיית אור השמש (הספקטרום של נורות קסנון פריקה הוא הדומה ביותר לספקטרום השמש יותר מאשר כל מקור אור מלאכותי אחר), ולשימושים רפואיים שונים.

דיודות פולטות אור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורות לד בצבעים שונים
מארז נורות לד לתאורה ביתית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיודה פולטת אור

אלה הן נורות המכילות דיודות פולטות-אור, שהן דיודות שהיו בשימוש במאה העשרים בעיקר בתור נורות בקרה למיכשור חשמלי. הייצור שלהן החל בשנות השישים, בתחילה בצבע אדום, ובמחיר יחסי גבוה. בהמשך פותחו גם דיודות אור בצבעים אחרים. פיתוח דיודת אור בצבע כחול בבהירות גבוהה ביפן בתחילת שנות התשעים על ידי שוג'י נאקאמורה, שזכה בפרס על תגליתו, הביא בסוף המאה ה-20 לפיתוח של דיודות פולטות-אור לבנות ("WLED") בעוצמה מספקת כדי לשמש לתאורה. היתרונות העיקריים של נורות אלה הם ניצולת האנרגיה הגבוהה ואורך החיים המשוער - עד 60,000 שעות פעולה.

יתרונות נורות הלד[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספקטרום האור הנפלט על ידי ה־LED הוא צר, ולכן אין צורך במסננים נוספים על מנת לקבל ספקטרום ספציפי. יתרון זה משמעותי במיוחד בשימוש כמו ברמזורים, אורות במה ופנסי בלימה ואיתות ברכב.
  • עמידות מכנית למכות, זעזועים, בניגוד לנורות רגילות.
  • אורך חיים - בין 35,000 ל-50,000 שעות עבודה. לשם השוואה, אורך חיי נורת פלואורסצנט הוא 10,000-15,000 שעות, ונורת להט רגילה הוא 2,500-4,500 שעות.
  • ה-LED אינו חדל מלפעול באופן חד ופתאומי כמו נורת להט, אלא מספק פחות ופחות אור לאורך זמן.
  • נצילות גבוהה.
  • כמעט אינה מתחממת.
  • הזמן הדרוש להביא את ה־LED להארה יכול להגיע למיקרו שניות. לשם השוואה, לנורת להט דרוש זמן של עשירית שנייה, ולנורה פלאורוסנטית דרוש זמן של חצי שנייה.
  • כיוון שהספקטרום שלו צר סרט, ה-LED נוח בשימושים צבאיים מכיוון שהוא לא נראה באמצעים מגבירי אור כוכבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קונספירציית הנורה החשמלית, באתר וואלה - YES דוקו
  2. ^ השבתה מתוכננת – קונספירציית הנורה החשמלית, באתר אמת אחרת, 24 באוגוסט 2011 (30 בספטמבר 2012)