נורילסק-ניקל

**נורניקל**
**ГМК Норникель**
נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית;; נסחרת בבורסה לניירות ערך במוסקבה
בורסה	בורסת מוסקבה (2001–GMKN); הבורסה לניירות ערך בלונדון (2001–24 במאי 2023–MNOD) ;
מוטו	אין
מייסדים	ממשלת ברית המועצות
תקופת הפעילות	30 ביוני 1993 – הווה (30 שנה)
חברות בנות	Taimyr Air Company; Gipronickel Institute; Kolskaya GMK; נורדביה; Eniseĭskoe rechnoe parokhodstvo; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
מיקום המטה	מגדל מרקורי סיטי, מוסקבה סיטי
משרד ראשי	מוסקבה, רוסיה
ענפי תעשייה	מטאלורגיה וכרייה
מוצרים עיקריים	פלדיום, ניקל, פלטינה, קובלט, נחושת
הכנסות	16,876,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022)
רווח תפעולי	7,581,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022)
רווח	5,854,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022)
הון עצמי	4,788,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־31 בדצמבר 2022)
יו"ר	אנדריי בוגרוב
מנכ"ל	ולדימיר פוטנין
עובדים	73,700 (נכון ל־2019)
	www.nornik.ru

ערך זה עוסק בחברה רוסית לכריית מתכות. אם התכוונתם למועדון קטרגל בשם זה, ראו נורילסק ניקל (קטרגל).

נורילסקי ניקל או בקיצור נורניקל (ברוסית: ГМК Норильский никель) היא חברה רוסית לכריית מתכות שהוקמה ב-1993. קודם לכן נודעה כלשכת הכרייה של נורילסק ע"ש א.פ. זאווניאגין (Норильский горно-металлургический комбинат им. А. П. Завенягина). מטה החברה שוכן במוסקבה.

החברה מייצרת כ-50% מייצור פלדיום, 20% מייצור ניקל, 20% מייצור פלטינה, 10% מייצור קובלט וכ-3% מייצור נחושת בעולם. בבעלות החברה נמצא רכבת נורילסק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריית מתכת במחוז נורילסק החלה בשנות ה-20 של המאה ה-20. מקורה של החברה במחנה העבודה נורילאג, גולאג של עובדי כפיייה שהוקם ב-1935. לאחר מלחמת העולם השנייה הפך מחנה העבודה לחברה ממלכתית לכריית מתכות בשם לשכת נורילסק ע"ש זאוובניאגין (Норильский горно-металлургический комбинат им. А. П. Завенягина). עד שנות ה-70 לחברה היה מונופול על כריית מתכות וניקל במחוז נורילסק, וב-1981 המונופול הסתיים עם הקמת חברה נוספת לכריית מתכות.

לאחר פירוק ברית המועצות, בשנת 1993 החברה הפכה לתאגיד מניות בשם RAO Norilsk Nickel‏. 250,000 מעובדי החברה הפכו לבעלים שלה כאשר רכשו מניות באמצעות תלושי רכוש שהוענקו על ידי ממשלת רוסיה, כחלק מגל ההפרטה הגדול של שנות ה-90.

ב-1995 נמכרה השליטה בחברה, שהייתה בחובות כבדים, והפסידה כשני מיליון דולר ביום על רקע ירידת מחירי הניקל, לחברת "אינטרוס" ("Interros") של האוליגרכים הרוסים ולדימיר פוטנין ומיכאיל פרוחורוב^[1]. עובדי החברה מכרו את המניות לאחר שנאמר להם שהיא על סף סגירה והן לא היו שוות הרבה. ב-1997 חזרה החברה להרוויח על העלייה במחירי הניקל בעולם. במקביל הבנק של פוטנין ופרוחורוב "אוקיסים" Onexim Bank הלוואה כספים לחברה. באותה שנה ערכה ממשלת רוסיה מכרז להפרטת שאר המניות שהחזיקה. קבוצת הבנקאות של פוטנין רכשה במכרז, באוגוסט 1997, 38% מנורילסק, תמורת 618 מיליון דולר. המכרז התבצע למרות התנגדותו של ראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומירדין^[2]. קבוצת הבנקאות של פוטנין, שזכתה בהתמודדות הייתה גם אחראית לארגון המכרז, ורוכשים פוטנציאליים התלוננו כי הופלו לרעה, מאחר זכו לארכה של חודש בלבד לערוך בדיקת נאותות של מצב החברה. ביוני 2000 הודיעה התביעה הכללית במוסקבה שתפעל לביטול המכרז^[3], אך נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נתן הוראה לבטל את החקירה^[4].

ביולי 2000, נורילסק ניקל שיתפה פעולה עם מכון המחקר של סנט פטרסבורג לאזור הארקטי והאנטארקטיקה (ברוסית: Арктический и антарктический научно-исследовательский инстительский институт) בפרויקט להסבת צוללות של הצי הרוסי, להובלת חומרים לאורך נתיב באוקיינוס הקרח הצפוני. צוללות מדגם טייפון שהושבתו, היו צפויות להעביר עד 12,000 טונות של אספקה וניקל בין דודינקה למורמנסק או ארכנגלסק מתחת לקרח הארקטי. הפרויקט לא הושלם לבסוף^[5].

בשנת 2002, החלה החברה לרכוש נכסים בענף כריית הזהב, כולל מכרות זהב בדרום אפריקה^[6]. בינואר 2006 בוצע ספין-אוף של נכסים אלו כחברה חדשה בשם "פוליוס זהב" (Polyus Gold)

במהלך שנת 2007, נורילסק רכשה שורה של נכסי כרייה ומתכות ברחבי העולם, והפכה לחברה רב לאומית עם פעילות באוסטרליה, בוצואנה, פינלנד, רוסיה, דרום אפריקה וארצות הברית. היא חתמה על עסקת המפתח שלה ב-28 ביוני 2007, לרכישת כ-90% מחברת LionOre Mining International Ltd הקנדית, יצרנית הניקל העשירית בגודלה בעולם באותה תקופה. ההשתלטות הזו, בשווי של 6.4 מיליארד דולר, הייתה הרכישה הזרה הגדולה ביותר של חברה רוסית באותה תקופה, מה שהפך את נורילסק ניקל ליצרנית הניקל הגדולה בעולם^[7].

ביולי 2008 רכשה חברת "רוסאל" שבשליטת האוליגרך אולג דריפסקה, בתמורה לכ-14% ממניותה, כ-5 מיליארד דולר במזומן והתחייבויות תשלום נוספות בסך 2 מיליארד דולר, כ-25% מנורילסק-ניקל, ממיכאיל פרוכורוב^[8]. בעקבות רכישה זו, רכישות קודמות והמשבר הכלכלי העולמי עמדה "רוסאל", בסוף 2009, על סף פשיטת רגל. אך הגיעה לבסוף להסכם עם 70 בנקים, לארגן מחדש את חובותיה, שעמדו על סך 17 מיליארד דולר^[9]. גם מחיר מניות "נורילסק-ניקל" בברוסה צנח^[10]. בעקבות מהלך זה פרץ סכסוך בין דריפסקה לולדימיר פוטנין על השליטה בחברה. פוטנין ו"נורילסק ניקל" הציעו ל"רוסאל" 12 מיליארד דולר כדי לרכוש מחדש את הנתח שלה בחברה^[11]. אוליגרך נוסף, ויקטור וקסלברג, שהוא שותף של דריפסקה גם ביקש למכור את מניות "נורילסק-ניקל"^[12].

ראשי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מקיץ 2011 אנדריי בוגרוב הוא יו"ר מועצת המנהלים של החברה. המנכ"ל הוא ולדימיר פוטנין. מיכאיל פרוחורוב היה מנכ"ל החברה מ-2001 ועד 2007.

יועצו של המנכ"ל הוא גאורגי מיכאילוביץ' רומנוב (נולד ב-13 במרץ 1981) - צאצא של שושלת רומנוב מצד אמו, שמוכר על ידי חלק מהמלוכנים כיורש בית המלוכה הרוסי. הוא בנהּ היחיד של מריה ולדימירובנה רומנובה ופרנץ וילהלם, נסיך פרוסיה (מיכאיל פאבלוביץ').