נורמליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נורמליות הוא מונח בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המשמש לתיאור אדם המבטא התנהגות ממוצעת, ללא הפרעה נפשית.‏[1] למעשה חיפשו הפסיכולוגים הגדרה לנורמליות על מנת להגדיר בצורה טובה יותר את האבנורמלים, ובכך לבוא לעזרתם בטיפולים מתאימים.

אדם נורמלי מוגדר כבעל תפיסת מציאות נכונה ויכולת לפרש את המציאות כפי שהיא. אדם זה יכול לשלוט בהתנהגויות ובדחפים שלו. זהו אדם בעל הערכה עצמית וקבלה עצמית במידה הנכונה, אשר מרגיש נוח עם עצמו ומסוגל להגיב נכון באופן ספונטני במצבים חברתיים. אחד מממדי הנורמליות עוסק ביכולת יצירת מערכות יחסים בינאישיים. מימד נוסף הוא היצרנות האישית והחברתית (עד כמה האדם מהווה חלק בתפקוד התקין של החברה).

זיגמונד פרויד הגדיר נורמליות על פי שני קריטריונים – אהבה ועבודה. אדם שחיי האהבה שלו תקינים והוא פרודוקטיבי הוא אדם שהתנהגותו נורמלית.

קריטריונים להגדרת נורמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריטריונים המקובלים כיום לאבחון התנהגות נורמלית הם:

  1. תפיסה רציונלית ויעילה של המציאות. הבנה כמו של כולם, חוסר עיוותים של המציאות, הבנת המצב והסיכויים.
  2. שליטה רצונית בהתנהגות. כשלים – כאשר האדם עושה משהו בניגוד לרצונו או לא עושה. למשל פליטת פה, או כשהוא צריך לעשות משהו אבל לא מצליח להביא את עצמו לעשות אותו. השליטה צריכה להיות ברמה סבירה.
  3. הערכה עצמית וקבלה עצמית – האם האדם יכול לחיות בשלום עם החסרונות שלו ומצליח לאהוב את עצמו.
  4. יכולת ליצור קשרי אהבה וחיבה, וקשרים אינטימיים מספקים.
  5. פרודוקטיביות – בעיקר בעבודה, אך אפשר גם בלמידה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגדרת המונח "נורמלי" במילון אוקספורד (באנגלית)