נו, פוגודי!

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נו, פוגודי!
Nu pogodi.jpg
שם במקור: !‏Ну, погоди
בימוי: יאצ'סלב קוטיונוצ'קין
ולדימיר טארסוב
אלכסיי קוטיונוצ'קין
הפקה: אלכסנדר קרליאנדסקי
פליקס קאמוב
שפת הסרט: רוסית

נוּ פּוֹגוֹדִי!רוסית: Ну погоди!, ניתן גם לתרגם כ"חכה עד שאני אתפוס אותך!" או "נו, תיזהר!") היא סדרת הנפשה שהופקה בברית המועצות על ידי אולפני "סויוזמולטפילם" בין השנים 1969 ל-1993. בין השנים האלו הופקו ושודרו 18 פרקים בקצב של כפרק לשנה. שני פרקים נוספים הופקו באולפני "קריסמס פילמס" בשנים 2005 ו-2006.

מאפייני עלילה ודמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למספר סדרות מצוירות כמו טום וג'רי של MGM וויילי קויוטי ורוד ראנר של האחים וורנר, הסדרה מתמקדת במרדף הבלתי-פוסק של דמות אחת אחרי האחרת. ב"נו פגודי!" מדובר בזאב אשר מנסה לתפוס ארנב במגוון של מצבים וסצנות המתרחשות בנופים שמזכירים את ברית המועצות.

שתי הדמויות הראשיות בסדרה הן הזאב (ווֹלְק, Волк) והארנב (זָיָץ, Заяц), חסרי שמות פרטיים. בנוסף אליהם יש דמויות של חיות אחרות - חזירים, דובים, כלבים ואחרים - שמאכלסות עולם מעין-אנושי ותפקידן בעלילה הוא בדרך כלל להפריע במקרה למזימותיו של הזאב ללכוד את הארנב. מקור שמה של הסדרה שניתן לתרגום כ-"נו, חכה!" הוא באיום שהזאב מפנה בסופו של כל פרק אל הארנב: "נו ארנב, רק חכה!". אמרה זו הפכה לשם דבר בכל העולם דובר הרוסית.

הזאב במקור דובב על ידי אנטולי פפאנוב והוא הדמות השלילית. עיקר אפיונו הוא בהיותו בעל מראה עברייני - מדבר בקול צרוד, מעשן כבד, מנגן גיטרה (סמל לתרבות מחתרתית). לעתים קרובות הורס הזאב כל מה שנקלע לדרכו בניסיון להשיג את הארנב. עם זאת, במהלך הסדרה הוא מפגין גם יכולות רבות מהתחום האומנותי ביניהן נגינה על גיטרה, שירה וריקוד. המורכבות שאלמנטים אלה מכניסים בדמותו והמסכנות שלו מחוסר ההצלחה בלכידת הארנב מביאים את קהל הצופים דווקא לאהוד את דמותו. ייתכן שאהדה זו היא שהביאה בסופו של דבר ל"ריכוך" דמותו של הזאב עם השנים כאשר בפרק 20 האחרון הוא כבר אינו מתואר כמעשן כבד והוא מוצץ סוכריה על מקל במקום.

הארנב דובב במקור על ידי השחקנית קלרה רומיאנובה. הוא מתואר ברוב הפרקים בשעה שהוא עוסק בעיסוקיו השונים (כמו ביקור במוזיאון או הקרקס) שבמהלכם הוא נאלץ בסופו של דבר להתמודד עם ניסיונותיו של הזאב ללכוד אותו. בזכות פיקחות ומזל מצליח הארנב להימלט מהזאב פעם אחר פעם. יחד עם היותו הדמות החיובית, הארנב הוא לרוב המגיב לסיטואציות שיוזם הזאב ובאופן כללי הוא דמות מפותחת פחות. במהלך הסדרה עוברת דמותו של הארנב שינוי והוא הופך לפעיל יותר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול שהוציאה הממשלה הסובייטית המתאר את הסדרה.

נפילת מסך הברזל בשנת 1990 אפשרה תחלופת סרטים קלה יותר בין המערב לברית המועצות. הן הקהלים בארצות הברית והן הקהלים בברית המועצות שמו לב לדמיון הרב בין נו פוגודי וטום וג'רי. יוצר הסדרה הודה שהוא למד הרבה מסרטי אנימציה של דיסני שהגיעו לברית המועצות דרך גרמניה, במיוחד במבי. אך למרות זאת הוא אמר שהוא לא ראה את טום וג'רי עד שבנו קנה מכשיר וידאו ב-1987. למעשה נו פוגודי שם דגש על החיים האמיתיים ומצבים שכיחים בשונה מטום וג'רי שמתבסס רק על סצינות המרדף.

בסדרה יש מעט מאוד מלל. המשפט הנפוץ ביותר הוא "נו פוגודי", (חכה חכה!) הנאמרת על ידי הזאב כאשר תוכניותיו לתפיסת הארנב נכשלות. כל פרק מסתיים בקריאה של הזאב, "נו זייץ, פוגודי!" (טוב ארנב, תחכה ותראה!). הסדרה כוללת גם צחוק רב, הרבה נהמות ושירים.

לאחר מותו של אנטולי פפאנוב בשנת 1987 יצאו מספר נוסף של פרקים עד 1993 והם התבססו על קולו שהוקלט באולפני "סויוזפילם". שני הפרקים שהופקו בשנת 2005 ו-2006 ב"קריסמס פילמס" היו פרי עבודתם של שניים מהכותבים המקוריים של הסדרה ושל המפיק אלכסנדר קוטיונוצ'קין, בנו של הבמאי המקורי של הסדרה ויאצ'סלב קוטיונוצ'קין. בסך הכול הופקו 20 פרקים באורך של כ-10 דקות כל אחד. הפופולריות של הסדרה ברוסיה ובמדינות הגוש המזרחי לשעבר ניכרת עד היום.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה הייתה במשך שנים רבות פופולרית ביותר בכל ברית המועצות. פופולאריות זו נמשכת עד היום. אולם, למרות הפופולריות הרבה שלה בציבור, ציבור המבקרים היה הרבה פחות מפרגן. ויאצ'סלב קוטיונוצ'קין, בנו של אלכסנדר קוטיונוצ'קין, יוצר הסדרה, שחזר איך למרות שאיש לא אמר את זה לאביו, במאים ואנימטורים בסויוזמולטפילם לא החשיבו את הסדרה.

קוטיונוצ'קין ביכר להציג סצנות פשוטות. הרעיון המרכזי היה מאוד פשוט ו'מערבי': אל תפגע בחבר הקטן או שתקלע לסיטואציה מביכה ותצא ממנה טפשי. עקב הפופולאריות של הסדרה היא נידונה פעמים רבות על ידי מבקרים. כך למשל נטען כי הסדרה תומכת בהומוסקסואליות (משום שמדי פעם הזאב נתן לארנב פרחים שבאותה תקופה נחשבו כמעשה חברתי נפוץ בין גברים) או שהיא מייצגת את המאבק בין האינטלגנציה לבין מעמד הפועלים. קוטיונוצ'קין טען שהפרשנויות הללו חסרות שחר.