נו דאוט
 | |
| נו דאוט ב-The Today Show, מאי 2009 מימין לשמאל: גבריאל מקנייר, טוני קנאל, גוון סטפאני, אדריאן יאנג, סטפן ברדלי וטום דומונט | |
| מקום הקמה |
אנהיים  |
|---|---|
| מוקד פעילות | אנהיים, קליפורניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1986–2004 2008–2015 2024–הווה |
| סוגה | סקא פאנק, רוק אלטרנטיבי, גל חדש, פאנק רוק, פופ רוק |
| חברת תקליטים | Interscope Records, Trauma Records, Universal Music Group |
| פרסים והוקרה |
|
| www.nodoubt.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
גוון סטפאני טוני קנאל אדריאן יאנג טום דומונט | |
| חברים לשעבר | |
| ראו בפסקה חברי הלהקה | |
  | |
נו דאוט (באנגלית: No Doubt, "ללא ספק") היא להקה אמריקנית שהוקמה באנהיים, קליפורניה, בשנת 1986.
סגנון הסקא-פופ של אלבומם הראשון, No Doubt (1992), נכשל בעשיית גלים. אלבומם השלישי, Tragic Kingdom, זכה ב"אלבום יהלום" (מכר למעלה מ-10,000,000), ותרם לגל הסקא השלישי בשנות התשעים. בנוסף, הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Don't Speak", קבע שיא כשזכה שישה עשר שבועות ברציפות במצעד הפזמונים האמריקני Billboard Hot 100 Airplay chart.
חמש שנים אחרי שחרור Tragic Kingdom, הוציאה הלהקה אלבום חדש בשם Return of Saturn. למרות הביקורות האוהדות שלהן זכה האלבום, הוא נחל כישלון מסחרי בהשוואה לאלבומם הקודם. חמישה עשר חודשים מאוחר יותר, חזרה הלהקה עם האלבום Rock Steady, ששילב גם רגאיי ו-Dancehall. האלבום הוקלט ברובו בג'מייקה, והכיל שיתופי פעולה בין חברי הלהקה לאומנים מקומיים, ביניהם גם Lady Saw, Sly and Robbie ו-Bounty Killer. שני סינגלים מתוך האלבום זכו בפרס גראמי - "Hey Baby" ו-"Underneath It All".
נו דאוט הוציאו את אלבום האוסף The Singles 1992–2003 ואת Boom Box, שניהם בשנת 2003, וכללו בו גרסת כיסוי לשיר הסינת'פופ "It's My Life", במקור של להקת Talk Talk . בשנה שלאחר מכן, פתחה סולנית הלהקה גוון סטפאני בקריירת סולו, וקיימה מספר שיתופי פעולה כולל עם חברה ללהקה טוני קנאל, בעוד גיטריסט הלהקה טום דומונט החל בפרויקט צד משלו, Invincible Overlord. בסך הכל, זכתה הלהקה בשני פרסי גראמי ומכרה 27 מיליון עותקים מתקליטיה ברחבי העולם, עד היום.[1] במהלך קיץ 2009, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1986–1995: תחילת הקרירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1986 הקימו אריק סטפאני ואחותו גוון להקה בשם Apple Core.[2] אריק, שלימד את עצמו נגינה באקורדיון, ניגן ואחותו ליוותה אותו בשירה.
כשנה לאחר מכן נפגשו אריק סטפאני וג'ון ספנס בסניף של דיירי קווין והחלו לתכנן הקמת להקה ביחד. אריק השיג מקלדת, ואסף כמה נגנים יחד על מנת להתחיל להתאמן. הקבוצה הראשונית כללה את אריק סטפאני (קלידים), גוון סטפאני (שירה), ג'ון ספנס (שירה), ג'רי מקמהון (גיטרה), כריס לאול (בס), גייב גונזלס (חצוצרה) וטוני ואלן מיד. האימונים נערכו במוסך של הוריהם של גוון ואריק. הם תכננו לנגן ב- Fenders Ballroom, אולם שמתאים לאכלוס 500 איש בעמידה ונמצא בלונג ביץ'.
עד מהרה הצטרף ללהקה טוני קנאל והפך לבסיסט. לאחר שדחה בתחילה את צעדיה, הוא החל לצאת עם גוון סטפאני. במשך כשנה הם הסתירו את מערכת היחסים שלהם, משום שהרגישו שיש כלל שהובן ללא צורך במילים - אף אחד מהלהקה לא יצא אתה.[3]
בדצמבר 1987 התאבד ספנס, כמה ימים בלבד לפני הופעה שקבעו חברי הלהקה ב-Roxy Theatre לכמה מעובדי תעשיית המוזיקה.[3] No Doubt התפרקה, אבל כעבור שבועות ספורים הם החליטו להתאחד[3] והפכו את אלן מיד לסולן הלהקה.[4] כאשר מיד עזב את הלהקה, גוון החליפה אותו בתפקיד הסולנית,[4] והלהקה המשיכה בפיתוח קהילת מעריצים בקליפורניה.[3]
בתחילת שנת 1988, טום דומונט עזב את להקת ההבי מטאל Rising, בה היה חבר עם אחותו. הוא קבע שלהקות המטאל המקומיות "התמקדו בשתייה ובלבישת סטרץ'", ושהוא רוצה להתמקד במוזיקה. לכן הצטרף דומונט לנו דאוט והחליף את ג'רי מקמהון בתפקיד גיטריסט הלהקה. אדריאן יאנג החליף את כריס ווב בתפקיד המתופף.[3]
מתרשם ממעריציה האדוקים של הלהקה ומנוכחותה המהפנטת של סטפאני על הבמה, החתים טוני פרגוסון את הלהקה על חוזה למספר אלבומים עם חברת Interscope Records, בשנת 1990.[3] אלבומה הראשון של הלהקה, No Doubt, יצא לבסוף בשנת 1992, ולא כלל סינגלים לרדיו. השיר היחיד מהדיסק שזכה לוידאו קליפ היה "Trapped in a Box". אופיו הקצבי והשמח של האלבום נגד את ז'אנר הגראנג' שהיה אז בשיא פריחתו. האלבום נחשב כיום לכישלון מסחרי, לאחר שמכר 30,000 עותקים בלבד.[4] על מנת לתמוך באלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות פנים-ארצי, שלא נתמך על ידי חברת התקליטים.[5] הלהקה נכשלה בהבאת הקהל שהיא משכה בדרום קליפורניה, ולפעמים קרה שהאלבום לא היה זמין בערים בהן הופיעה הלהקה.[3] אריק סטפאני החל בנסיגה מהלהקה והתנדנד בין השתתפות לחוסר השתתפות.
בשנה שלאחר מכן, החלה הלהקה לעבוד על האלבום הבא שלה, אבל Interscope דחתה חלק גדול מהחומרים שייצרה ושידכה ללהקה את המפיק מתיו ויילדר. אריק, שלא רצה להפסיד את השליטה היצירתית על נו דאוט לטובת גורם חיצוני, הפסיק להקליט ולהגיע לחזרות. הוא עזב סופית בשנת 1994 וחזר לקריירת אנימציה בסדרת הטלוויזיה הסימפסונים.[3] קנאל קטע את מערכת היחסים בת השבע שנים שלו ושל גוון, בטענה שהוא זקוק למרחב.
Interscope, שלא הייתה בטוחה "מה לעשות" עם הלהקה, העבירה אותה ל-Trauma Records בשנת 1995. באותה שנה, הפעם בחברת התקליטים שלה "Sea Creature Records", נו דאוט שחררה את אלבומה הבא, The Beacon Street Collection, שהורכב מקטעים מושמטים שונים. האלבום הזה, ששילב השפעות מפאנק רוק ומגראנג' והציג צליל חשוף יותר מבאלבום No Doubt, מכר פי שלושה עותקים מקודמו. בהמשך השנה, הלהקה הוציאה לאור את האלבום Tragic Kingdom, שהרבה לעסוק במערכת היחסים בין טוני קנאל וגוון סטפאני.
1995–2000: חדירה למיינסטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995, לפני שחרור הוידאו קליפ של השיר "Just a Girl" ב-MTV, הופיעה הלהקה בדיסנילנד, בהופעה יוצאת דופן. גוון לבשה את השמלה האדומה שהופיעה גם על עטיפת האלבום.
שחרור האלבום Tragic Kingdom ב-1995 ושחרור הסינגל "Just a Girl" איפשרו לנו דאוט להגיע להצלחה מסחרית במיינסטרים. מאוחר יותר בשנה, החלה הלהקה בסבב הופעות לקידום האלבום, סבב שתפח לממדים בינלאומיים וארך 27 חודשים. בשנת 1996, זכה הסינגל השני, "Spiderwebs", להצלחה, והסינגל "Don't Speak", בלדה שנכתבה על הפרידה של סטפאני וקנאל ושוחררה בתור הסינגל השלישי, שברה את השיא הקודם, ועמדה בראש מצעד Billboard Hot 100 Airplay chart במשך 16 שבועות.
נו דאוט הייתה מועמדת לשני פרסי גראמי בטקס של שנת 1997, אחד על תגלית השנה ואחד על אלבום הרוק הטוב ביותר. עד לסוף אותה שנה, כמחצית מהשירים באלבום שוחררו כסינגלים. בטקס של שנת 1998 הייתה הלהקה מועמדת לשני פרסי גראמי, על שיר השנה ועל ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה, שניהם על השיר "Don't Speak". Recording Industry Association of America העניקה לאלבום את התואר "אלבום יהלום" בפברואר 1999,[6] והוא אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים כשמכר בסך הכל 16 מיליון עותקים.[7] אלבומה הראשון של הלהקה זכה לתחייה מחודשת בעקבות הצלחת Tragic Kingdom והגיע לסך מכירות של מעל רבע מיליון.
שחרור האלבום והצלחתו הביאו למחלוקות בין Trauma ו- Interscope Records על חוזה ההקלטות של נו דאוט. Trauma תבעה 100 מיליון דולרים מ- Interscope על הפרת חוזה, הונאה וסחיטה וביקשה לסיים את ההסכם המשותף. הטענה המרכזית הייתה ש-Interscope הפרה את החוזה כשהלהקה הפכה למצליחה יותר מהצפוי.[8] המקרה יושב מחוץ לבית המשפט בתשלום של 3 מיליון דולר.
הלהקה סיימה את סבב ההופעות שלה בדצמבר 1997. דיסק ההופעה החיה Live in the Tragic Kingdom, שצולם בהופעה באולם Arrowhead Pond באנהיים, יצא, וכך גם הוצאה מחודשת לאלבום האוסף The Beacon Street Collection. הלהקה הקליטה את השיר "I Throw My Toys Around" עם אלביס קוסטלו עבור הסרט The Rugrats Movie, ותרמה לאלבום המחווה ללהקת הקלאש, Burning London: The Clash Tribute. סטפאני החלה להקליט בלי שאר הלהקה, ותרמה את קולה לשירים של The Brian Setzer Orchestra, פרינס, Fishbone ו-Familyhood Nextperience ושל להקת בוש, בה השתתף החבר שלה, גווין רוזדייל.
לאחר זמן מה בו לא הוציאו יצירות חדשות, תרמה הלהקה את שירה "New" לפסקול של הסרט Go משנת 1999. "New", שהושפע מהיחסים הפורחים בין סטפאני לרוזדייל, היה אחד מהשירים הראשונים ששוחררו אחרי Tragic Kingdom.
2000–2004: אלבומים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 הלהקה הוציאה לאור את האלבום Return of Saturn, חמש שנים אחרי Tragic Kingdom. באלבום הזה האווירה מעט יותר קודרת מבאלבומים הקודמים, והשירים מתקדמים יותר מבחינת המילים. מוקד המילים באלבום החדש התחלף ממערכת היחסים של גוון סטפאני עם הבסיסט טוני קנאל למערכת היחסים החדשה שלה עם גווין רוזדייל.[9] האלבום החדש קיבל ביקורות חיוביות מאוד מהמבקרים, אבל לא זכה להצלחה מסחרית כמו האלבום הקודם. הסינגל המרכזי מהאלבום "Ex-Girlfriend" לא נכנס למצעד בילבורד הוט 100 בארצות הברית. שאר הסינגלים מהאלבום היו "Simple Kind of Life" ו"Bathwater".
נו דאוט חזרה לאולפן ההקלטות בינואר 2001, אחרי Return of Saturn. באותה תקופה, היא ביצעה גרסת כיסוי לשיר "Love to Love You Baby" של דונה סאמר, גרסת כיסוי שנכנסה לפסקול של Zoolander, סרטו של בן סטילר. בנוסף, הקליטה הלהקה שיר עם קליס לאלבומה Wanderland. גוון השתתפה בשיר "South Side" של מובי וב-"Let Me Blow Ya Mind" של הראפרית איב.
ההופעות האלה הובילו לגילוי של ז'אנרים חדשים בקרב נו דאוט. מושפעים מאוד ממוזיקת הדאנסהול הג'מייקנית ומקליטים בעיקר בג'מייקה, חזרו חברי הלהקה ב-2001 עם אלבום האולפן Rock Steady, ממנו יצאו שני הסינגלים זוכי גראמי "Hey Baby" (בשיתוף עם Bounty Killer), ו-"Underneath It All" (עם Lady Saw). שני הסינגלים הגיעו לחמשת הטובים בבילבורד הוט 100. שאר הסינגלים מהאלבום: "Hella Good" ו-"Running". בנוסף, שיתפה הלהקה פעולה עם פרינס, שכתב (עם חברי הלהקה), הפיק והופיע בשיר "Waiting Room" מ-Rock Steady. בחודש נובמבר 2002, נו דאוט השתתפה בפרק של דוסון קריק בשם "Spiderwebs".
2003 הייתה שנה גדולה של שחרורים לנו דאוט. האלבום The Singles 1992–2003, אוסף הסינגלים של הלהקה, שוחרר ב-25 בנובמבר 2003. הוא כלל גרסת כיסוי לשיר "It's My Life", שהיה במקור להיט של להקת הסינת'פופ Talk Talk משנת 1984, וגם זיכה את נו דאוט במועמדות נוספת לפרס ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה, בטקס פרסי גראמי של 2005. בנוסף, יצא לאור האלבום Boom Box שכלל שני אלבומי אוסף (The Singles 1992–2003 ו-Everything in Time) ושני תקליטורי DVD: The Videos 1992–2003 ו-Live in the Tragic Kingdom. מלבד שני אלה, הלהקה הוציאה לאור אלבום נוסף בשם Rock Steady Live, DVD של הופעה בלונג ביץ' ארנה, לונג ביץ', קליפורניה. ב-2004, הלהקה השתתפה בהקלטה מחדש של השיר הסקא "Monkey Man", במקור של להקת Toots & the Maytals. לפני היציאה להפסקה הספיקה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות עם בלינק-182.
2008–2004: הפסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוון סטפאני הסולנית החלה בעבודה על פרויקט צדי, מושפע מהגל החדש ודאנס-פופ, בשנת 2003, פרויקט שבסופו של דבר הפך לקריירת סולו של ממש והוביל לאלבום Love. Angel. Music. Baby., ששוחרר ב-23 בנובמבר 2004. סטפאני השיקה סיבוב הופעות פרטי באוקטובר 2005, השקה שהגיעה יחד עם החדשות על הריונה (בנה, קינגסטון ג'יימס מקגרגור רוזדייל, נולד ב-26 במאי 2006). אלבום הסולו השני שלה שוחרר בדצמבר 2006 ושמו The Sweet Escape.
בתחילת 2005, יצא טום דומונט בפרויקט נוסף, Invincible Overlord, בשיתוף עם חברו טד מדסון והשניים ליוו את סבב ההופעות של מאט קוסטה בשנת 2005. אדריאן יאנג, מתופף נו דאוט, תופף בסבב ההופעות של להקת Bow Wow Wow בשנת 2004 ובחלק מהשירים באלבום Here's to the Mourning של להקת Unwritten Law, בשנת 2005. ב-2006 הופיע המתופף עם TheStart. בנוסף, הוא תופף בהקלטות האלבום InsideOut, של יוצאת רוקסטאר: סופרנובה דילנה, אלבום שיצא בנובמבר 2009.
2008–הווה: חזרה למוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדנו בהפסקות על האלבום החדש כבר כמה זמן, ואנחנו הולכים להמשיך לעבוד עליו גם בשנה הבאה. בקיץ 2009 אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות, ואנחנו נעשה מוזיקה - יהיה לנו אולפן נייד באוטובוס, ובסופו של דבר גם יצא מזה אלבום.
— אדריאן יאנג, מתופף הלהקה, דצמבר 2008[10]
נו דאוט התחילו בעבודה ראשונית על אלבום חדש ללא סטפאני, בעוד שהיא הייתה עסוקה בקידום אלבום הסולו השני שלה.[11] התכנון היה להשלים את האלבום לאחר סיום סבב ההופעות של סטפאני. במרץ 2008, החלה הלהקה לפרסם הודעות על התקדמות העבודה באתר המעריצים הרשמי שלה. סטפאני פרסמה הודעה ב-28 במרץ 2008 וסיפרה שתהליך כתיבת השירים החל, אך היה איטי מאוד מצדה, משום שהייתה בהיריון עם ילדה השני.
מנהל הלהקה אמר שהאלבום, כרגע חסר שם, יופק בידי מארק "ספייק" סטנט ושעבד עם הלהקה באלבום Rock Steady. בין הריונה של סטפאני וההקלטות לא הספיקה נו דאוט לצאת לסבב הופעות ב-2008, אבל המנהל סיפר שהם יפצחו בסבב כזה ב-2009, סבב מאוחד ראשון מזה חמש שנים.
הלהקה הכריזה באתר האינטרנט הרשמי שהם יצאו לסיבוב הופעות בקיץ 2009, בשיתוף עם פאראמור, The Sounds, ג'נל מונאה, Bedouin Soundclash, קייטי פרי, פאניק! אט דה דיסקו ומאט קוסטה. כרטיסים לסבב החלו להמכר ב-7 במרץ 2009, בעוד הלהקה המשיכה בעבודה על האלבום.
בשנת 2009, הופיעה הלהקה בסדרת הטלוויזיה אחת שיודעת, בתפקיד להקה בשם "Snowed Out", בפרק "Valley Girls". בנוסף, ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לשיר "Stand and Deliver" של Adam and the Ants.
במאי 2010 חזרו חברי הלהקה אל אולפן ההקלטות, לעבודה על אלבומם החדש.[10] ב-2 בנובמבר 2010 הוציאה הלהקה אלבום אוסף בשם Icon, כהכנה לאלבום הצפוי לצאת. Icon מכיל את אותן רצועות מאלבום האוסף הקודם של הלהקה, The Singles 1992–2003, אך מתהדר בעטיפה חדשה. גוון הצהירה בפומבי שהיא מצפה לסיים את העבודה על האלבום החדש בדצמבר 2010.
ב-16 בינואר 2024, הלהקה רמזה על מופע איחוד.[12] מאוחר יותר באותו יום, הוכרז שנו דאוט יופיעו יחד בפסטיבל קואצ'לה באפריל 2024.[13]
חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר
|
כיוםבסיבובי ההופעות: |
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1992: No Doubt
- 1995: The Beacon Street Collection
- 1995: Tragic Kingdom
- 2000: Return of Saturn
- 2001: Rock Steady
- 2012: Push and Shove
אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997: Collector's Orange Crate
- 2003: Boom Box
- 2003: The Singles 1992–2003
- 2004: Everything in Time
- 2010: Icon
אלבומי וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997: Live in the Tragic Kingdom
- 2003: Rock Steady Live
- 2004: The Videos 1992–2003
הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997: Tragic Kingdom World Tour
- 2000: Return Of Saturn Tour
- 2002: Rock Steady Tour
- 2004: Blink-182 / No Doubt Summer Tour 2004
- 2009: Summer Tour 2009
- 2012: Seven Night Stand
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסי גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | העבודה המועמדת | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1997 | No Doubt | תגלית השנה | מועמדות |
| Tragic Kingdom | אלבום הרוק הטוב ביותר | מועמדות | |
| 1998 | Don't Speak | ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה | מועמדות |
| שיר השנה | מועמדות | ||
| 2001 | Return of Saturn | אלבום הרוק הטוב ביותר | מועמדות |
| 2003 | Hey Baby | ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה | זכייה |
| Hella Good | שיר הדאנס הטוב ביותר | מועמדות | |
| Rock Steady | אלבום הפופ הטוב ביותר | מועמדות | |
| 2004 | Underneath It All | ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה | זכייה |
| 2005 | It's My Life | ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה | מועמדות |
פרסי ה-MTV[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסי ה-MTV לווידאו קליפים (MTV Video Music Awards) מחולקים מאז 1984 על ידי ה-MTV לוידאו קליפים הטובים של השנה.
| שנה | העבודה המועמדת | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1997 | Don't Speak | קליפ השנה | מועמדות |
| הקליפ הטוב ביותר להרכב | זכייה | ||
| 2002 | Hey Baby | הקליפ הטוב ביותר להרכב | זכייה |
| קליפ הפופ הטוב ביותר | זכייה | ||
| 2003 | Underneath It All | קליפ הפופ הטוב ביותר | מועמדות |
| הסינמטוגרפיה הטובה ביותר | מועמדות | ||
| 2004 | It's My Life | הקליפ הטוב ביותר להרכב | זכייה |
| קליפ הפופ הטוב ביותר | זכייה | ||
| הבימוי הטוב ביותר | מועמדות | ||
| ה-Art Direction הטוב ביותר | מועמדות | ||
| הסינמטוגרפיה הטובה ביותר | זכייה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נו דאוט
נו דאוט, ברשת החברתית פייסבוק
נו דאוט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נו דאוט, ברשת החברתית אינסטגרם
נו דאוט, סרטונים בערוץ היוטיוב
נו דאוט, באתר פינטרסט
נו דאוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נו דאוט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- נו דאוט, באתר Metacritic (באנגלית)
נו דאוט, באתר אייטונס (באנגלית)
נו דאוט, באתר ספוטיפיי
נו דאוט, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
נו דאוט, באתר Last.fm (באנגלית)
נו דאוט, באתר AllMusic (באנגלית)
נו דאוט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נו דאוט, באתר דיזר
נו דאוט, באתר Discogs (באנגלית)
נו דאוט, באתר Songkick (באנגלית)- נו דאוט, באתר SecondHandSongs
- נו דאוט, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
נו דאוט, באתר בילבורד (באנגלית)- ערוץ ה-YouTube הרשמי
- רנדי לואיס, בלי ספקות: נו דאוט חוזרים להופיע, באתר nrg, 18 במאי 2009
- אור ברנע, נהנים מהספק: 20 שנה ל"נו דאוט", באתר ynet, 19 במרץ 2012
- גיא סידיס, יש ספק אז אין ספק: האלבום החדש של "נו דאוט" לא מספיק טוב, באתר nrg, 21 באוקטובר 2012
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מקדונלד, פטריק "Gwen Stefani: She sings! She designs! She dances ... uh, um, no". The Seattle Times, 18 בנובמבר 2005
- ^ Krohn, Katherine E. Gwen Stefani:עמ' 22.Twenty-First Century Books. 2007
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "נו דאוט". Behind the Music. VH1, 9 באפריל 2000
- ^ 1 2 3 ויניארד, ג'ניפר. Tunes and 'Toons. OC Weekly, 26 בפברואר 1998
- ^ בוש, ג'ון "Biography". Allmusic, 23 בדצמבר 2006
- ^ "אלבומי יהלום". באתר Recording Industry Association of America
- ^ ואן מטר, ג'ונתן. "The First Lady of Rock". ווג (אפריל 2004)
- ^ סנדלר, אדם. "Interscope facing Trauma in $100 million lawsuit". Variety. 30 בדצמבר 2006
- ^ ווילמן, כריס. "Future Tense?". Entertainment Weekly. 30 בדצמבר 2006.
- ^ 1 2 ונה, ג'וזלין "No Doubt Drummer Says New LP Won't Be Ready This Year". MTV, 16 בדצמבר 2008
- ^ ויניארד, ג'ניפר וריצ'רד, יסמין. "No Doubt — Minus Gwen — In Early Stages Of New Album". MTV News. 12 במאי 2006.
- ^ "No Doubt Are Reuniting". Consequence.
- ^ "Coachella 2024 Line-up Announcement". 17 בינואר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
| גוון סטפאני | ||
|---|---|---|
| דיסקוגרפיה • פרסים ומועמדויות • שירים | ||
| אלבומי אולפן | Love. Angel. Music. Baby. • The Sweet Escape • This Is What the Truth Feels Like • You Make It Feel Like Christmas | |
| אלבומי וידאו | Harajuku Lovers Live | |
| סיבובי הופעות | Harajuku Lovers Tour • The Sweet Escape Tour • MasterCard Priceless Surprises Presents Gwen Stefani • This Is What the Truth Feels Like Tour • Gwen Stefani – Just a Girl | |
| טלוויזיה | Kuu Kuu Harajuku • The Voice • Gwen Stefani's You Make It Feel Like Christmas | |
| ערכים קשורים | No Doubt • Harajuku Girls • L.A.M.B. • Blake Shelton | |
| גוון סטפאני – סינגלים | ||
|---|---|---|
| Love. Angel. Music. Baby. | "What You Waiting For?" • "Rich Girl" • "Hollaback Girl" • "Cool" • "Luxurious" • "Crash" • "The Real Thing" | |
| The Sweet Escape | "Wind It Up" • "The Sweet Escape" • "4 in the Morning" • "Now That You Got It" • "Early Winter" • "Yummy" | |
| This Is What the Truth Feels Like | "Used to Love You" • "Make Me Like You" • "Misery" | |
| You Make It Feel Like Christmas | "You Make It Feel Like Christmas" • "Santa Baby" • "Secret Santa" • "Christmas Eve" | |
| סינגלים אחרים | "Baby Don't Lie" • "Spark the Fire" • "Shine" • "Go Ahead and Break My Heart" • "Nobody but You" | |
| השתתפות בסינגלים | "South Side" • "Let Me Blow Ya Mind" • "What's Going On" • "Can I Have It Like That" • "Glycerine" • "Kings Never Die" • "Hands" | |