נחום בנארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום בנארי, 1950

נַחוּם בֶּנאֲרִי (בּרוֹדסקִי) (1 במרץ 189324 בדצמבר 1963) היה איש ההסתדרות הכללית שפעל רבות לקידום התרבות הישראלית בשנות ה-40 וה-50, סופר והוגה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחרות באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נַחוּם בֶּנאֲרִי (בּרוֹדסקִי) נולד בי"ג אדר, תרנ"ג, 1.3.1893, בשכונה היהודית של הכפר לֶבֶּדִין (אנ') שבאוקראינה. בן בכור במשפחה מרובת ילדים, עשרה בנים ובנות. אביו, אריה לייב ברודסקי, היה בעל משׂרה בכירה בבית חרושת לסוכר, ואמו דבורה לבית זבניגורודסקי הייתה עקרת בית.

בצעירותו נשלח ללמוד בישיבה, אבל לימודי ההלכה לא סִפקו את יצר הסקרנות שלו. הוא נדד מישיבה לישיבה ברחבי אוקראינה, עד שהגיע לישיבתו של הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") באודסה. בין מוריו היו סופרים ידועי-שם, כמו ביאליק ומנדלי מוכר ספרים. שם גם ספג את ערכי הציונות, אותם העביר לכל אחיו ואחיותיו.‏‏‏[1]

שנים ראשונות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1914 עלה לארץ ישראל בגפו. חודשים ספורים‏‏ לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה. עבד במשך שנה כפועל חקלאי בקבוצת דגניה ולאחר מכן המשיך כפועל שכיר אצל האיכרים באִילניה (סֶגֶ'רָה). על תקופה זו כתב את רשימתו "הקבצנים השמחים"‏‏‏[2]. בתקופה זו נוצרו קשריו עם אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, אז פגש ונישא לסוניה דובנוב, אשר בזמן המלחמה הוגלתה עם משפחתה מביתם בתל אביב על ידי הטורקים. אחרי המלחמה עבר עם משפחתו לכל מקום בו נמצאה עבודה: נטע יערות בכרמל, היה עובד ציבור בתל אביב‏‏‏[3], ועבד בעבודות מזדמנות בירושלים.

באוקטובר 1922, לאחר שנודע לו על מות אביו בגולה, עִברת את שם משפחתו מבּרוֹדסקִי ל-בֶּנאֲרִי, על שמו. בעקבותיו הלכו אחיו ואחיותיו, שעלו לארץ יחד עם האם‏‏‏[4] אחרי מלחמת העולם הראשונה. רובם קבעו ביתם בקיבוצים.‏‏‏[5]

עין חרוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1925 הצטרף עם משפחתו לקיבוץ עין חרוד. עבד בשדה ובכרם ובמקביל היה בין מעצבי החג העברי בקיבוץ. כישרונו התיאטרלי עזר לו בעיצוב טקסי ראש השנה, סוכות, טקס קציר העומר בערב הפסח, וטקס הבאת הביכורים בשבועות. נשלח פעמיים מטעם הנהגת הקיבוץ בשליחות ציונית וערך את ביטאון התנועה "מבפנים". בתקופה סוערת זו נפרד מסוניה ונישא ליהודית מנש.‏[6]

פעילות במסגרת "החלוץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנארי נשלח אל מחוץ לישראל במסגרת תנועת "החלוץ" שלוש פעמים. מ-1927 ועד 1929 נשלח לראשונה על ידי הנהגת הקיבוץ למרכז תנועת "החלוץ", בוורשה שבפולין. שם, נפגש, הִרצה ושׂוחח עם צעירים ונוער בעיירות ובקיבוצי הכשרה. בפולין, גרמניה, ליטא וצ'כיה. ערך את ביטאון התנועה "העתיד".

מ-1934 ועד 1936 נשלח פעם שנייה על ידי הנהגת הקיבוץ למרכז "החלוץ" בוורשה, והיה ציר בקונגרס הציוני, בלוצרן, שווייץ.

מאוקטובר 1944 ועד ינואר 1945 , בשלהי מלחמת העולם השנייה, יצאה משלחת בת שלושה אנשים מטעם חברת סולל בונה אל צוותי העבודה הארץ-ישראלים בבית-הזיקוק לנפט בעַבַּאדָן שבאיראן (אז, פרס). בנארי, אחד מהשלושה, יצא בתקן של יועץ חברתי, אך למעשה פעל בחשאי בשליחות תנועת "החלוץ", לעודד את הפעילות הציונית בקרב הקהילות היהודיות בסוריה, עיראק ואיראן.‏‏‏[7]

בנארי אף כתב חוברות הסברה על מהות התנועה ומטרותיה.

מפעלי תרבות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עזב עם יהודית את הקיבוץ והתמקד בעיסוקו בתחומי החינוך והתרבות. תחילה פעל במסגרת חברת "סולל בונה", אך עד מהרה הצטרף למרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות. היה ממקימי "מפעלי תרבות וחינוך" ועמד בראשו קרוב ל-20 שנה. במסגרת תפקידו עודד את פעילותם של יזמי תרבות שונים, להם נתן גג תקציבי וארגוני. במסגרת זו הוקמו המוסדות הבאים:

  1. החוג לריקודי עם - חוג צנוע, בראשיתו, לריקודי-עם של הימים ההם, אשר נתן במה לכוריאוגרפים, לעצב ריקודים על פי נעימות עממיות והיווה את הבסיס לחוגים לריקודי-עם המקובלים כיום בישראל.
  2. מפעל "אמנות לעם" - מפעל שיצר קשר בין התיאטרונים הגדולים לבין ישובי הפריפריה, ההתיישבות החקלאית וועדי עובדים.
  3. מכון להשכלה בכתב (מישלב) - רעיון שפותח ושוכלל עם הזמן, עד שהפך לאוניברסיטה הפתוחה.
  4. המחלקה לקולנוע - מחלקה שעסקה בהפצת סרטי קולנוע איכותיים (בפורמט: פילם 16 מ"מ), לכל ישובי הפריפריה ומחנות הצבא. ואִפשרה הקרנת סרטים בכל מקום בו לא היה אולם קולנוע .
  5. "ספרי" - הוצאת ספרים והפצת ספרים.
  6. מפגשים בין אמנים יוצרים: סופרים, משוררים, ציירים, פסלים, אנשי-רוח והוגים, לבין ציבורי פועלים ועובדים במפעלי תעשייה, במושבים, בקיבוצים, במעברות ובצבא.
  7. תמיכה ושותפות במוסדות תרבות: תיאטרון האוהל; האופרה הישראלית; להקת המחול ענבל והוצאת ספרים עם עובד .

לאורך חייו כתב ספרים בתחומים רבים: לתולדות הקיבוץ והרעיון הציוני . ספרי הגות. ספורים לילדים. מחזות. ספרי עיון לשבתות חגים וימי זיכרון . ערך ביטאונים של תנועת "החלוץ" , תרגם ספרים של יוצרים אחרים והיה עורך לשוני של "אֹמֶר"‏‏‏[8], עיתון שיצא במהדורה מנוקדת לעולים חדשים. היה איש הדמיון היוצר ,ידע לתרגם רעיונות ומחשבות בתחום התרבות והחינוך, לפעולה ועשׂייה תרבותית.‏‏‏[9]

נפטר ב–1963, ונקבר בעין חרוד מאוחד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנארי נישא לסוניה דובנוב, בת אחיו של ההיסטוריון שמעון דובנוב.‏[10] לזוג נולדו שני ילדים. בתם עמליה שמאלי הייתה ממייסדי קיבוץ בית הערבה, שירתה בפלמ"ח ואחר-כך שבה לעין חרוד והייתה מורה[11] (בן-זוגה צבי שמאלי (1922–1985) היה מפקד הנח"ל בשנים 1966‏–1969‏[12]). בנם השני, יאיר בנארי, הוא חבר הקיבוץ, וכל חמשת ילדיו חיים בעין חרוד מאוחד.‏[13]
לאחר מכן נישא בנארי ליהודית מנש (נפטרה בנובמבר 1972). לזוג נולד בן, עמוס.

אחיו דוד בנארי נישא לשרה ריכטר והתיישב ביגור. בתם שושנה בנארי נפלה בשיירת הדסה.‏[14] שרה הייתה אחייניתו של הסופר איש קיבוץ גבת אהרן ישראלי (ארקה ויינר), בן-זוגה של פניה ברגשטיין (בנם היחיד, גרשון ישראלי, כותב מוכשר בפני עצמו, נהרג במלחמת ששת הימים). אחיה יעקב שופט היה מסאי ומתרגם יידי–עברי. אחיה אשר שופט הוא חבר קיבוץ נגבה, משורר וסופר. אחותה ברכה ויניק, שהתיישבה בתל עדשים, הייתה אמו של רב-סרן שמריהו ויניק, מפקד סיירת גולני ובעל עיטור המופת שנהרג במהלך הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לתולדות הקבוצה והקיבוץ (חוברת) 132 עמ'. החלוץ, וורשה, 1934 חוברת הסברה שתורגמה ל-:גרמנית, אנגלית, איטלקית, רומנית, צ'כית.
  • תולדות תנועת הפועלים בא"י (חוברת) 135 עמ'. החלוץ, וורשה, 1936
  • עין חרוד 89 עמ'; אמנות – ת"א; 1931 - חוברת מתוך סדרה לנוער של קק"ל.
  • זיכרונות על עמק- יזרעאל (חוברת) 17 עמ'; 1946.
  • שבת ומועד; (חוברת) 51 עמ'; מרכז לתרבות; 1946 - ניסיונות, הערכות וציוני דרך לעיצוב הדמות של שבת ומועד.
  • הציונות הסוציאליסטית; (חוברת) 63 עמ'; מכון להשכלה ציונית-ירושלים 1950 - מתוך הסדרה: ספריה ציונית קטנה.
  • עולמו של אדם 200 עמ'; נ. טברסקי; 1950 - הַגוּת – מסות ומחקרים.
  • תנועת העבודה הישראלית; חוברת לימוד; מכון להשכלה בכתב; 1954 - מקורותיה, יסודותיה ותולדותיה.
  • ערכי רוח וספרות 248 עמ'; תרבות וחינוך; 1954 - על סופרים ספרים ואישים.
  • אשכולות 509 עמ'; מ. ניומן; 1955 - התנ"ך בספרות ישראל לתקופותיה.
  • אל השמש ספר עמ' 93 עמ'; עמיחי; 1955 - סיפורים לילדים, זיכרונות ילדות.
  • ערכים בתנועת העבודה הישראלית (חוברת) 83 עמ'; אורים; 1959.
  • כוכבי לכת 228 עמ'; עמיחי 1961 - סיפורים לילדים .
  • מחזות: 'תובל קין' ו'אוהלים ברוח'; 1951 – 1955, ובנוסף: מחזות קטנים ומערכונים ; נדפסו ב-מעלה, דבר לילדים, תרבות וחינוך.
  • חוברות הסברה ביידיש; כ-5 חוברות ; "החלוץ" וורשה ; 1928, 1929, 1935 - על הקיבוץ הקבוצה ותנועת החלוץ .
  • נתיבים 269 עמ'; מפעלי תרבות וחינוך 1967 - הלכות חברה ותרבות .

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גם זה כוח; חוברת עם יסוד ההסתדרות; 39 עמ'; 1921 - מחברים:י. טבנקין; ש. יבנאלי; מ. קושניר; ב. כצנלסון; נ. בנארי; ד. זכאי; ש. לביא.
  • כינוס גבת, יולי 1945 –בעקבות סכנת הפילוג ; חוברת עמ' 52;1945 - לאיחוד ציוני-סוציאליסטי; עורכים: נ. בנארי , מיכאל אסף .
  • סוכות – חג האסיף; (חוברת) 30 עמ'; ?? - מחברים: נחום בנארי; שרה לוי-תנאי; טוביה עובדיהו; גבריאלה ארן.
  • ילקוט יום טוב; 208 עמ'; עם עובד; 1953 - פרקי עיון לשבת לחגים ולימי זיכרון .
  • אורות; 163 עמ'; מרכז תרבות וחינוך ; 1954 - לשאלות תרבות וחינוך .
  • ספר הישר – כרך א'; 182 עמ'; מ. ניומן; 1959 - אגדות התורה לפי מסורות עתיקות .
  • ספר הישר – כרך ב'; 337 עמ'; מ. ניומן; 1959 - כנ"ל .
  • מקראות לשבת; 277 עמ'; מ. ניומן; 1959 - עיון וקריאה לשבתות לפי הסדר .
  • יוסף טרומפלדור; (חוברת) 96 עמ'; 1970 - חייו ותקופתו – תמונות ודברים לשנת החמישים להגנת תל-חי . עורכים: נ. בנארי , א. כנעני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏חוברת "רשימות", מרדכי בנארי, הוצאת קיבוץ יגור, עמ' 19. ‏
  2. ^ ‏ספר "העלייה השנייה" וספר "כאן על פני האדמה" עמ' 93. ‏
  3. ^ ‏היה מזכיר בית משפט השלום העברי בתל אביב. בעקבות עבודתו כתב את הרשימה "עניָנֵי בית-דין" ובה חשיבה מודרנית על מקומו של בית-המשפט. הרשימה התפרסמה בקובץ "אדמה" בעריכת יוסף חיים ברנר, תשרי תר"ף , אוקטובר 1919.‏
  4. ^ ‏"סבתא" רשימה מאת גרשון שופמן, "כתבים" כרך ג', עמ' 219.‏
  5. ^ חוברת "בנארים" לתולדות המשפחה, עין-חרוד, אוקטובר 2007.‏
  6. ^ ‏יהודית נפרדה אז מבעלה הראשון, דוד מלץ. ראה ביוגרפיה על מלץ ותקופתו "עף בכנפיים שבורות" מאת מוטי זעירא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011. ‏
  7. ^ "נשאר באזור", רשימה מאת חיים באר, גיליון "דבר השבוע" 29 במרץ 1991, עמ' 14. ‏
  8. ^ ‏בקיאותו בדקדוק עברי, ובכללי הניקוד הביאה אליו משוררים שביקשו ממנו עזרה בניקוד שיריהם. ‏
  9. ^ ‏"איש הדמיון היוצר", רשימה לזכרו של בנארי, מאת א. תרשיש. התפרסמה בעיתון 'למרחב' מיום 1 בינואר 1964 עמ' 2‏
  10. ^ אייזיק רמבההמדען יעקב דובנוב ואשתו הנוצריה, מעריב, טור 4, 16 ביוני 1967.
  11. ^ [http://info.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38495&itemId=6316&itemType=0&fighter=73610 עמליה שמאלי (בנארי), באתר מרכז מידע פלמ"ח.
  12. ^ אל"ם צבי שמאלי, באתר הנח"ל.
  13. ^ קרני עם-עד, קיבוץ השבט, הזמן הירוק, 12 באוקטובר 2007.
  14. ^ שרה בנארי, באתר פני יגור.