נחום ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום ברנע, 2008

נחום ברנע (נולד ב-1944), עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ("טוראי" בלשונו) ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת תשס"ז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום ברנע נולד בפתח תקווה בשנת 1944 כנחום בורשטיין, לנחמה ויוסף בורשטיין, שכיהן כמנהל מחלקת ההסברה של ההסתדרות. משהתגייס לצה"ל התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. ברנע המשיך לשרת במילואים כלוחם בחטיבת הצנחנים "חוד החנית" בגדוד 66, ולחם במסגרתה במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, עד לאחר מלחמת לבנון[1]. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

נחום ברנע נשוי ואב לשלושה ילדים. בנו יונתן נהרג בפברואר 1996 בפיגוע השני בקו 18 בירושלים[2]. אחיו הוא פרופ' אמיר ברנע.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום ברנע החל את דרכו בעיתונות בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 1967-1982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון. בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר". בשנת 1982 ייסד וערך את השבועון "כותרת ראשית", שהצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית וכן בשורה של כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין.


מאז 1989 נחום ברנע הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות" ומאמריו שם זוכים להדים רבים. בין השאר הוא נחשב לזה שהבחין כי בדיון בין שמעון פרס לבנימין נתניהו בבחירות 1996 היתרון היה ("ניצח") בידי נתניהו. למרות שאהדתו האישית הייתה נתונה לפרס, פרסם בעמוד הראשון של עיתונו כי נתניהו ניצח, והסביר אחר כך, כי "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד".

במרץ 1995 בעת סיקור הלוויתם של שני קרבנות פיגוע ירי בחברון הותקף ברנע על ידי כעשרה אנשים, שהיכו אותו במשך דקות ארוכות. אחד התוקפים הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס.‏[3]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום ברנע הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981[4]. על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר להיות העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה.

ברנע הוא חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"‏[5].‏‏ דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה[6], כאשר יצא עם חיילי חטיבת אלכסנדרוני במשימה קרבית אל מעבר לגבול.‏‏‏[7]

ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל".

ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.

עימותים על רקע כתיבתו העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של ברנע, שבה הוא מבקר לעתים אנשי ציבור, חושפת אותו לביקורת נגדית של מבוקריו. דוגמאות אחדות:

  • ברנע פרסם טורים אחדים שבהם מתח ביקורת על התנהלותו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, ובין השאר כתב: "ירון זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט"‏‏‏[8]. בתגובה האשים זליכה את ברנע בהתגייסות לטובת אנשים בצמרת השלטון החשודים בפלילים, בהתנכלות לו עצמו מאז התלונן נגד אולמרט בעניין המכרז להפרטת בנק לאומי‏‏‏[9] ובמניעת זכות התגובה ממנו‏[10].
  • ברנע מתח ביקורת על מעברה המהיר מהעיתונות לפוליטיקה של ח"כ שלי יחימוביץ', ובין השאר כתב: "יחימוביץ' היא עיתונאית לשעבר שבגדה במקצועה... יחימוביץ' הביאה אל הפוליטיקה את כל חסרונות משלח ידה הקודם. את האגו ואת היומרה ואת הביטחון באשמתם של אנשים או בחפותם ללא משפט. לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת". בתגובה אמרה יחימוביץ': "ברנע תמיד היה וממשיך להיות מגינם הקבוע של המושחתים, הוא האחרון בעולם שהייתי לומדת ממנו אתיקה עיתונאית"‏[11][12].
  • עימות נוסף עם חברת הכנסת יחימוביץ' פרץ כאשר פרסם ברנע מאמר, בו טען, בהמשך להרשעת הנשיא לשעבר משה קצב בגין אונס, כביכול נשים רבות מופיעות בציבור כאובייקטים מיניים פרובוקטיביים במתכוון. לשם חידוד טענתו הזכיר ברנע כדוגמה תמונה של יחימוביץ' ממסע הבחירות שלה ב-2006 בו היא נראית, לטענתו, "כמי שהצטלמה בכוונה כאובייקט מיני בוטה", שעה שהיא רצה על חוף הים בבגדי ספורט פשוטים. בתגובה פרסמה יחימוביץ' מאמר תגובה באתרה ובעיתון "ישראל היום" ובו טענה כנגדו: "כן, זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי "אובייקט מיני בוטה" בצילום כל כך רגיל." עוד הוסיפה יחימוביץ', "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף" ‏[13]. מאוחר יותר, התנצל ברנע על דבריו‏[14].
  • בראיון לעיתון "גלובס" יצא ברנע בהתקפה חריפה על החינמון "ישראל היום", ואמר כי "'ישראל היום' במידה מסוימת הוא פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם". מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "מר ברנע התגייס בשנים האחרונות לטובת המו"ל שלו ולטובת פוליטיקאים מושחתים. שלא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי"‏[15].
  • ברנע תיאר בטורו אירוע ביישוב הר ברכה בו התארח שר החינוך גדעון סער בנוכחות רב המקום הרב אליעזר מלמד. ברנע תיאר שיחה שהייתה לו עם השר בה שאל כיצד השר יושב עם אדם כמו הרב מלמד שאומר לתלמידיו לא להתגייס לצה"ל וכותב בגנות המדינה, לטענת ברנע השר אמר שלא היה לו מושג שרב המקום יהיה באירוע וגינה את הרב מלמד על יחסו למדינה‏[16]. בתגובה אמר גדעון סער "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד" וכן הוסיף שברנע נודע כשרלטן.
הרב מלמד הקדיש לנושא טור שבועי ובו הוכיח שברנע טעה כשאמר שהוא קורא לתלמידיו לא להתגייס והאמת הפוכה כפי שפרסם בספריו 'פניני הלכה' ובמקומות נוספים וכן שאינו מתבטא נגד המדינה אלא לעתים כנגד הממשלה. עוד הוסיף הרב מלמד שבטורו המדור ברנע גם הצליח לטעות במיקומה של מכללת אריאל ביחס למכללת רופין. טעות זאת מראה, לדעתו, שברנע הוא "בדיחה עיתונאית" והעובדה שאחד כמותו נחשב לעיתונאי מוערך מסבירה את השפל במצב העיתונות. טור התגובה הסתיים באמירה שלמרות הכל ברנע שותף לגורל העם היהודי ושהינו אב שכול‏[17].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יורים ובוכים: על פוליטיקאים, גנראלים, עיתונאים ועוד אוהבי עצמם, הוצאת זמורה ביתן, 1981 - לקט של טורים שפורסמו ב"דבר".
  • ימי נתניהו, טורים פוליטיים, הוצאת זמורה ביתן, 1999 - לקט של טורים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" וב"העין השביעית". (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)
  • מסעותי עם פנקס, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2008 - לקט טורים שראו אור בעיתונות וחלקם אף ביורים ובוכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום ברנע, מסדר שלל
  2. ^ מדינת ישראל - משרד הביטחון, ברנע, יונתן (יוני) - סיפור חייו
  3. ^ מרדכי קרמניצר, היד שהונפה על ברנע, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1996
  4. ^ נחום ברנע, "זאב" ומיכאל אסף - חתני פרס סוקולוב לעתונות, דבר, 9 באפריל 1981
  5. ^ מרב יודילוביץ'פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet‏, 12 במרץ 2007
  6. ^ ‏נחום ברנע, יומן מלחמה, ynet, ‏ 09.12.09.‏
  7. ^ קח וברח, טור שכתב מראס באיידה במלחמת לבנון השנייה
  8. ^ ‏אסף כרמל, נחום ברנע לא יוצא לחופשה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007‏
  9. ^ ‏החקירה שנפתחה בעקבות תלונה זו הסתיימה, בסופו של דבר, בסגירת התיק ללא אשמה פלילית, ראו: תומר זרחין ועפרה אידלמן, משה לדור סגר את התיק נגד אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008‏‏
  10. ^ ירון זליכה"הנדון: פרסום דברי שקר אודותיי" - מכתבו המלא של ירון זליכה לעורך "ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
    אורי בלאושירות הוד ממשלתו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007
  11. ^ ח"כ שלי יחימוביץ: נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" - מגינם הקבוע של החזקים והמושחתים; על המתלוננת במשפט רמון: "היא גיבורה בעל כורחה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2007
  12. ^ זה קרה ליחימוביץ', מכתב ביקורת של ברנע על התנהלות שלי יחימוביץ' סביב מעברה לפוליטיקה
  13. ^ שלי יחימוביץ', "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", 8 בינואר 2011
  14. ^ נחום ברנע, ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2011
  15. ^ רותם דנון, ‏נחום ברנע: "אדלסון קנה השפעה, זה הון-שלטון"; ישראל היום: "שברנע לא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
  16. ^ 20.7.12 ידיעות אחרונות בטורו של נחום ברנע
  17. ^ בין עיתונות לשרלטנות