נחום זאב זיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב נחום זאב זיו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרב נחום זאב זיו (תרי"ז, 1857ב' בשבט תרע"ו, ינואר 1916) היה איש תנועת המוסר, ראש ומנהל[1] ה"תלמוד תורה" בקלם, בנו של "הסבא מקלם".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב שמחה זיסל זיו, ה"סבא מקלם", בערך בשנת תרי"ז. בנערותו למד בבית התלמוד בקלם. עבר עם אביו לגרובין ולאחר מכן שב עמו לקלם. תקופה מסוימת שהה באיישישוק ושקד על תלמודו בישיבת הפרושים הידועה. לאחר נישואיו עם מרת פעשה הי"ד בת העיירה סידניק, בתם של רבי משה איילברג ורעייתו בילא לבית אקרמן, מצאצאי רבי אברהם דאנציג בעל ה"חיי אדם", התגורר סמוך לחותנו בסידניק ועסק במסחר. כעבור זמן עבר להתגורר בקניגסברג וניהל מסחר ענף בתחום העצים. כל אותן שנים הנהיג את אורחות חייו בשיטת קלם. מדי יום היה משכים לקום בשעה שלוש לפנות בוקר כדי ללמוד עד תפילת שחרית. לעסקיו הקדיש רק שעות אחדות קבועות ביום, ובשעה קבועה היה עוזב את עסקיו ופונה לבית המדרש לעסוק בתורה בשקידה ובריכוז עצום. היה בעל תפיסה מהירה ובעל כושר ריכוז רב, כישרונות אותם הקדיש לעיון וחידוש במרחבי התורה המוסר והמחשבה היהודית, בהתמדה מיוחדת בכל שעות היום והלילה. היה מדקדק מאוד בדיבורו ומקפיד על מידת האמת. היה מדקדק עצום בהלכה והרבה במעשי חסד, בין השאר נהג לבקר בקביעות את החולים היהודים בקניגסברג, אך דאג לעשות זאת בצנעה. במשך כל התקופות האלו עמד בקשר מתמיד עם אביו ועם בית ה"תלמוד תורה", ורבים ממאמרי הסבא המודפסים, הם מתוך המכתבים שהופנו אליו. אביו העריכו מאוד, ופעם פגש בו בצאתו ממחסן העצים התבטא ואמר: "נראה שבני עומד במחסן העצים ומסילת ישרים בידו". תלמידו המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין סיפר, כי בחוליו של הסבא כתב מכתב לרעו רבי יצחק בלזר מפטרבורג, "שאין לו איש להעמיד במקומו בראשות ה"תלמוד תורה", כי היחיד הראוי לאותה איצטלא הוא בנו, אך חס הוא לבטלו מתלמודו". תלמידו רבי ירוחם ליבוביץ ממיר סיפר, כי פעם חלם הסבא כי קוראים במרומים "פנו דרך לאביו של רבי נחום וועלוועל", ובבוקר חקר אותו על שגב מעשיו בימים האחרונים, עד שנחה דעתו. תלמידו רבי אברהם אבא גרוסברד לימים ראש ומשגיח בישיבות פוניבז' ריגא ולומז'א, סיפר, כי נסע עמו ברכבת במשך כמה שעות רצופות, בהם היה שקוע בריכוז עצום, ללא כל תנועה חיצונית כשפניו אדומים מרוב מאמץ עיוני. למחרת כשנפגשו בישיבה, התנצל רבי נחום זאב בפני תלמידו על כך שלא שם לב כלל לנוכחותו כל זמן הנסיעה.

עוד בהיותו עם אביו בגרובין, כאשר הסבא מקלם היה חולה, נטל על עצמו לסייע לאביו החולה בניהול התלמוד תורה. כעבור שנים, בסוף שנת תר"ע (1911), עבר להתגורר בקלם והצטרף להנהלת התלמוד תורה יחד עם גיסו הרב צבי הירש ברוידא. לאחר פטירת הרב ברוידא, בי"ז בסיון שנת תרע"ג (1913), הוטל עליו כל עול ניהול התלמוד תורה, זאת במקביל לשמירתו את כל סדרי הישיבה כאחד האברכים התלמידים. הוא מסר שיחות לתלמידים והדריך אותם בתורה ומוסר, על פי שיטת אביו.

בשנות מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהצבא הגרמני כבש את קלם, המשיך רבי נחום זאב זיו לנהל את התלמוד תורה, תוך הקפדה על שמירת הסדרים הקבועים. בשנת תרע"ו (1916) חלה והתייסר, אך שמר על איפוק ושלוות הנפש עד יומו האחרון. ביומן אישי של בתו, היא כותבת בכ"ב טבת תרע"ו, כשבוע לפני פטירתו: "אבא דיבר אודות הייסורים שצריך לשאת אותם ברצון, ויותר מזה לקבלם בשמחה, כי גם הם תוצאה של חסדי ה'... הוא מוסר את עצמו כליל לחסותו ולרצונו של הקב"ה". יומיים אחר כך היא כותבת: "קלסתר הפנים נהיה על טבעי - תחת רשותו של הקב"ה". נלב"ע בערב שבת ב' בשבט תרע"ו בשעה 10:30 בבוקר, וזמן רב לפני כן הזהיר שלא לגעת בו, כי חשש שיש לו כבר דין 'גוסס'. זמן קצר לפני הפטירה הורה לאשתו ובנותיו שיזהרו באכילת הדגים בליל שבת, שלא יבואו מתוך הבלבול והצער להיכשל חלילה באיסור בורר או להסתכן בבליעת עצם. הלווייתו התקיימה בזריזות באותו היום, ונטמן סמוך לכניסת השבת בבית העלמין בקלם, בסמוך לאביו ה"סבא מקלם". רבי נחום אבא גרוסברד - בן תלמידו המובהק רבי אהרן זאב גרוסברד מטאבריג, מסר בשם רבו רבי יחזקאל לוינשטיין כי רבי נחום זאב אמר לפני הסתלקותו: "אזכור לטובה את מי שישתדל עבורי וישלח לי פאקלעך-חבילות".

הרב ירוחם ליבוביץ, שנמנה עם תלמידיו המובהקים, ואף ניווט את דרכו בכהונתו כמשגיח בישיבות ראדין ומיר, העיד כי הסבא מקלם אמר על בנו נחום זאב כי הוא הכלי המפואר ביותר שעשו ידיו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש בנותיו של הרב נחום זאב זיו נישאו לאחר פטירתו לתלמידי חכמים מחניכי קלם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התואר 'מנהל התלמוד תורה' בקלם לא היה תפקיד ניהולי-אדמיניסטרטיבי אלא שם נרדף ל'ראש ישיבה' ואף למעלה מכך, בהיותו האישיות המרכזית שהשפיעה וחינכה את תלמידי המוסד המוסרי הייחודי שהקים הסבא מקלם.