נחום שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


נחום שרון (שטרכמן) (19121976) היה איש ציבור חבר מפ"ם, מאנשי תנועת השומר הצעיר במזרח אירופה וסופר מתעד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון (שטרכמן עד לשנת 1959) נולד בלוצק שבאוקראינה. מילדות החל בלימודי עברית ובקריאת ספרות עברית. ב-1927 הצטרף לתנועת השומר הצעיר בעירו. ב-1934 יצא לצ'נסטוחובה, להכשרה של חיי עבודה ושיתוף בארץ ישראל. בשנים שלאחר מכן ריכז וניהל מחוזות שונים מטעם התנועה. ב-1937 צורף כחבר ההנהגה הראשית של השומר הצעיר בפולין. בהמשך גויס לשירות חובה של שנה וחצי בצבא הפולני, שם שירת בחיל הרגלים. ב-1939 מונה לגזבר ההנהגה הראשית של השומר הצעיר, והתגורר בוורשה. השתתף במסגרת "המשרד הארץ-ישראלי" בארגון הפגנות אנטי-בריטיות כמחאה על רדיפת המעפילים, ופעל למען עלייה בלתי ליגאלית. היה למנהל האחרון, עם יוסף שמיר, של מושבת המנהלים המרכזית בהרי הקרפטים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל שרון צו מילואים וחזר ללוצק, בה החל לפעול משטר סובייטי קומוניסטי זמן קצר אחר כך. הוא הצטרף למחתרת הציונית, אך ברח לאחר שנתגלה בידי ה-נ.ק.וו.ד. עם תחילתו של מבצע ברברוסה גויס לצבא האדום ושירת במסגרתו כחמש שנים, תחילה בחזית, אך בעיקר באזור קירגיזסטן. ב-1946 חזר שרון לתקופת השיקום. פעל למען ארגון שארית הפליטה ולעלייתה ארצה, וכן לצמיחתם של הארגונים היהודיים והציוניים והתנועה החינוכית. פרסם ב"מוסטי", עיתון השומר הצעיר. היה בין מייסדי מפלגת הפועלים השומר הצעיר, ועמד בראשה כמזכיר הכללי בתקופה שבטרם האיחוד עם מפלגת פועלי ציון. המשיך בפעילות מפלגתית גם במסגרת המפלגה המאוחדת. עלה לישראל בסוף 1949, לאחר עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון וסגירת הפעילות הציונית.

בישראל היה שרון לחבר המרכז והוועדה המדינית של מפ"ם. היה נציג מפ"ם במועצת פועלי חולון, כמזכיר פועלי דחק ופועלים חקלאיים. עבד גם בברית העולמית של מפ"ם. בשנים 1959-¬1962 ביצע שליחות בקובה כנציג המחלקות לארגון ולעלייה של הסוכנות היהודית, ושימש גם כמזכיר הפדרציה הציונית במשך שנה וחצי. לאחר השליחות היה בין מייסדי אגודת ידידות ישראל-קובה, וכמו כן שב לעבוד במרכז לתרבות ולחינוך של הסתדרות העובדים הכללית, בו היה חבר מ-1956. היה חבר המזכירות, מנהל האגף לאמנות וחבר הנהלה בגופי "מפעלי תרבות" השונים. היה חבר מערכת "בשער", ביטאונה הרעיוני של מפ"ם, ופרסם מאמרים ותגובות בעיקר ב"בשער" וב"על המשמר". עסק בניהול בבית אגודת סופרי ועיתונאי יידיש בישראל. פרסם ביידיש ב"נייוועלט" וב"ישראלשטימע". עבד גם בארכיון יד ושם, ובין השאר תרגם מיידיש, מפולנית ומרוסית.

ב-1976 נפטר באופן פתאומי. בשנה שלאחר מותו יצא ספרו "קיץ 1942".

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל: פראבלעמען און פארטייען, הוצאת מרכז מפ"ם, 1958.
  • (עורך), ספר לוצק, הוצאת ארגון יוצאי לוצק, 1961.
  • לקחו של מחקר אחד: מתוך סקר על יעילות ההרצאות בעיירות פיתוח, הוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל: הוועד הפועל – המרכז לתרבות ולחינוך – המחלקה למחקר ולסטטיסטיקה, 1964.
  • עמנואל רינגלבלום: ההיסטוריון והלוחם, הוצאת יד ושם, 1972.
  • קיץ 1942, הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך ומרכז מפ"ם, 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]