נחלת שבט דן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מבנה לקוי, שגיאות עברית, ציטוטים חסרי טעם.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מפת חלוקת הארץ לשבטים – נחלת שבט דן: בירוק כהה ליד חוף הים בדרום

נַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן היא החלק מארץ ישראל שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט דן.

ההגרלה עצמה נערכה בטקס פומבי על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען.

הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה בפועל לרשות שבט דן. העם האמורי, שחי בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א', ל"ד). יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה (ולמעשה) נאחזו (רק) בקרן זווית בחֵבֶ‏ל צרעה ואשתאול". בשירת דבורה, נטען כלפי שבט דן: "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה' י"ז) – מכאן שהיה לשבט דן מוצא לים תיכון.

מרכזו של השבט היה בשפלה המרכזית, מולדתו של שמשון הגיבור אשר מתוארת כך: "וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כ"ה) – דהיינו שם היה מחנה דן. משפחת מנוח אבי שמשון הייתה בין המשפחות שגרו ב"צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל".

עוד מספר הכתוב בספר יהושע כי הם עלו לצפון וכבשו את "לְלֶשֶׁם דָּן" (שופטים י"ט, מ"ז).

יוצא מכאן שנחלת שבט דן הייתה מורכבת מהחלקים הבאים:

  1. מחנה דן בין צרעה לבין אשתאול.
  2. גוש דן בהווה, מנחל הירקון עד נחל שורק.
  3. תל דן ליד מקורות נהר הירדן.

נחלת שבט דן המקורית היא הנחלה שזכתה לתקומה בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. יפו הייתה הנמל המרכזי אליו הגיעו יהדות התפוצות וסביבה הוקמו ה"מושבות הראשונות", העיר העברית הראשונה תל אביב וגוש דן – המטרופולין של תל אביב.

תאור הנחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלת שבט דן לפי ספר יהושע היא כדלקמן

Cquote2.svg

לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה, וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן, וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ. וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן, מֵהֶם; וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם. זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם: הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן.

Cquote3.svg
– שם,י"ט,מ', מ"ז

השלוחה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום ספר שופטים נאמר : "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד היּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה (שם,י"ח, א').

בני השבט מ"מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל" עלו לצפון ארץ ישראל, ל"ליש" היום דן ומגלים "מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". הם כובשים את העיר "וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב, וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. (מקור:שם, כ"ז, כ"ח).

כך הוקמה השלוחה הצפונית של השבט.

תרשים הנחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלת שבט דן - אתרי ערי הגבול: בכחול

גבולות הנחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגבול הצפוני - הוא דרומית לנחל הירקון ולתוואי המערבי של נחל קנה. היום ניתן לראות את הגבול בקרבת התוואי של כביש חוצה שומרון, החל בכביש 5 (חוצה שומרון) הנמצא מדרום לנחל הירקון, וכלה בכביש 505 (חוצה שומרון הישן) הנמצא מדרום לנחל קנה. המשכו המזרחי של התוואי הוא בכביש הישן לירושלים (לשעבר "כביש 1"), דרך גזר ועד בית חורון תחתון.
  • הגבול המזרחי - הוא בתוואי הנוכחי של כביש האורך, כביש 4, העובר ליד מחלף מסובים - היא בני ברק עד לצפון מפתח תקווה - נחל הירקון ומשם לים תיכון. הגבול המזרחי של מחנה דן נושק לנחלת שבט בנימין ולנחלת שבט יהודה לאורך כביש 38 מצומת בית חורון דרומה לבית שמש.
  • הגבול הדרומי - נושק לגבול לנחלת שבט יהודה.

גבולות יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל הנביא בתאור הגבולות באחרית הימים מציב את נחלת שבט דן בצפון סוריה של ימינו, כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים: מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל-יַד דֶּרֶךְ-חֶתְלֹן לְבוֹא-חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה, אֶל-יַד חֲמָת, וְהָיוּ-לוֹ פְאַת-קָדִים הַיָּם, דָּן אֶחָד. וְעַל גְּבוּל דָּן, מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד (מקור:ספר יחזקאל ל"ח, א').

"מבוא חמת" מזוכרת בתור הקצה הצפוני אליו הגיעו המרגלים בימי משה, כפי שנאמר בספר במדבר: "וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד רְחֹב, לְבֹא חֲמָת" (מקור:י"ד,כ"א). מכל מקום, יוצא כי הגבול העתידי למושב שבט דן הוא מהמדבר הסורי עד שפת הים. אם נקבל נהר או נחל בתור גבול, ואכן זה המצב במקרים רבים, הרי הגבול הוא נחל פרת, התואם את גבולות ההבטחה.

הרב מאלי ‏‏[1] מציין כי במקביל למושבו של שבט דן ברצועת הרוחב הצפונית, יחד עימו התיישבו גם שאר השבטים שנמנו על "מחנה דן" במדבר סיני ואף הם חלקו עימו את צפון ארץ ישראל. והוא כותב: "מאד מעניין למצוא גם את (שבט) אשר וגם את (שבט) נפתלי בשתי הרצועות הצפוניות הבאות אחרי רצועת שבט דן! שלושת השבטים שהיו במחנה הצפוני במדבר, הם שלושת השבטים שלעתיד לבא נוחלים בצפון!"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
  • זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967
  • זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 112-‏122.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אשר מביא רעיון זה במאמרו נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאל