נחל מערות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתרי ההתפתחות האנושית על הר
הכרמל: מערות נחל מערות
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Nahal Mearot.jpg
מוצא נחל מערות אל מישור חוף הכרמל, מבט ממערת תנור לכיוון צפון-מערב
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 3, 5
מצוק נחל מערות, מבט לדרום-מזרח. מימין: מערת תנור (טבון), מערת גמל ומערת הנחל (אל-ואד) והטרסה שלפניה (מקורה חלקית). מערת הגדי (סח'ול) נמצאת כמאה מטרים מזרחית לשלוש המערות בתמונה

נחל מערות הוא נחל הזורם בהר הכרמל. שטח אגן הניקוז שלו ביחד עם יובלו נחל חרובים מגיע לכ-24 קילומטר רבוע. אזור הנחל הוא שמורת טבע בשטח פארק הכרמל. במוצא הנחל אל מישור החוף ממוקם אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בעל חשיבות עולמית, הכולל ארבע מערות: מערת תנור (טבון), מערת גמל, מערת הנחל (אל-ואד) ומערת הגדי (סח'ול). מערות אלה מייצגות התיישבות חוזרת ונשנית של האדם הקדמון, הן האדם הניאנדרטלי והן ההומו סאפיינס וקודמיהם, במשך יותר מחצי מיליון שנה.

רצף ההתיישבויות הפרהיסטוריות בנחל מערות שהינו ארוך ומלא במיוחד, ביחד עם הממצאים הייחודיים שנתגלו באתר (כמאובני אדם חשובים) וחקירתו הנמשכת לסירוגין למעלה משמונים שנה, הפכו את האתר לאחד הידועים בעולם מהתקופה הפלאוליתית. בארבע המערות שנחקרו התגלו עדויות, בין הקדומות בעולם, לקיום בו-זמני (במובן הרחב) של האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני; לקבורת המתים; לשימוש בחפצים בעלי משמעות סמלית כחרוזים וחומרי צבע; ולהתיישבות קבע ובניית בתי אבן. האתר ממלא תפקיד מפתח בסוגיות המרכזיות של המחקר הפרהיסטורי העולמי, כגון מוצא האדם המודרני, התפתחות ההתנהגות האנושית המודרנית, יחסי אדם-סביבה, וניצני התיישבות הקבע וייצור המזון.

ב-29 ביוני 2012 הוכרז מקבץ המערות בנחל כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו[1][2].

סביבת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע המערות הפרהיסטוריות בנחל מערות ממוקמות בשיפולי המצוק המערבי של הר הכרמל, במקום שבו הנחל יוצא למישור החוף, כ-17 ק"מ דרומית לחיפה וארבעה ק"מ מזרחית לחוף הנוכחי של הים התיכון, בגבהים של 40-60 מטרים מעל פני הים הנוכחיים.

ירידת מפלס הים העולמי בתקופות קרחוניות במהלך תור הפליסטוקן גרמה להתרחקות חוף הים התיכון מן המערות ולהתרחבות מישור חוף הכרמל. מפלס הים שב ועלה בתקופות בין-קרחוניות ומישור החוף הצטמצם. נחל מערות היו מיושב בידי האדם הקדמון בתקופות קרחוניות ובין-קרחוניות כאחד במהלך כחצי מיליון השנים האחרונות. בניגוד לסברות קודמות‏[3], נתונים גאולוגיים וגאוכרונולוגיים חדשים הראו כי פני הים בעת היישוב הפרהיסטורי במערות מעולם לא עלו מעבר ל-10-5 מטרים יחסית להיום‏[4]. תושבי המערות יכלו לנצל את מישור החוף המתרחב, על רכסי הכורכר והמרזבות שביניהם, וגם נהנו מגישה נוחה לבמת ההר המיוערת דרך נחל מערות. לרשותם עמדו מקורות מים וחמרי גלם, וכן מספר סוגים של ביוטופים (מחורש סגור ועד לשטחים פתוחים) במרחק הליכה קצר. גיוון אקולוגי זה מסביר את היישוב החוזר ונשנה של המערות על ידי קבוצות של ציידים-לקטים‏[5].

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה למערת הנחל ומרכז הטרסה שלפניה
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מערת הנחל, מערת תנור, מערת הגדי, מערת גמל

לאתר היסטוריה ארוכה של מחקר ארכאולוגי, הנמשך לסירוגין עד ימינו. המחקר הארכאולוגי השיטתי במערות הכרמל בכלל ובנחל מערות בפרט החל בשנת 1928, כאשר מחלקת העתיקות המנדטורית שלחה את החוקר הבריטי צ'ארלס למברט לבדוק אם יש שרידים ארכאולוגיים במצוק נחל מערות‏[6].. הבדיקה התבצעה במערת הנחל וחשפה רצף שכבות פרהיסטוריות מן התרבות הנאטופית, אשר נחשפה באותה שנה במערת שוקבא (נחל נאטוף ביהודה) וטרם הוגדרה בשם זה. כמו כן התגלה אחד מחפצי האמנות הפרהיסטוריים הראשונים שנתגלו במזרח התיכון – ידית מגולפת מעצם, בצורת בעל חיים.

בעקבות ממצאיו של למברט הוכרה חשיבותו הארכאולוגית של אתר נחל מערות, ולאתר נשלחה הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד. גארוד ערכה את החפירה הנרחבת והידועה ביותר באתר בשנים 1934-1929, כחלק הארי של מפעל חפירות רחב היקף במערות הכרמל‏[7]. חפירותיה התמקדו במערת תנור, מערת הנחל, וכן במערת הגדי (יחד עם החוקר האמריקאי ת.ד. מק'קאון). ספרן של גארוד ושל הפלאונטולוגית הבריטית דורותיאה בייט The Stone Age of Mount Carmel מביא דין-וחשבון מלא של חפירותיה ואחראי לפרסום הרב של האתר בעולם.

בשנים 1972-1967 התקיימה במערת תנור חפירה בראשות ארתור ג'לינק, אשר חקר בעיקר את רצף שכבות התקופה הפלאוליתית התיכונה (התרבות המוסטרית) - החלק העליון של חתך גארוד‏[3]. אברהם רונן חפר במערה מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה עד 2002, והתמקד בחקר החלק התחתון של חתך גארוד - שכבות התקופה הפלאוליתית התחתונה[8]. פרנסואה ואלה ועופר בר-יוסף בדקו את החתך הנאטופי שגארוד השאירה בטרסת מערת הנחל בראשית שנות השמונים‏[9], ומינה עברון בדקה את החדר השלישי של המערה בסוף אותו עשור וגילתה שכבות נאטופיות נוספות‏[5].מינה עברון חפרה במערת גמל בראשית שנות התשעים וחשפה שרידים פרהיסטוריים גם במערה זאת‏[10]. מאז 1994 נחפר היישוב הנאטופי בטרסה שלפני מערת הנחל, בראשות עברון, דניאל קאופמן וראובן ישורון, מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה[11].

הרצף הפרהיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתך השכבות הארכאולוגיות במערת תנור. שכבות G,F,E שייכות לתקופה הפלאוליתית התחתונה ושכבות D,C,B - לתקופה הפלאוליתית התיכונה
מערת גמל והתצוגה בתוכה, הממחישה את חיי האדם הקדמון
סח'ול 5, אחת הגולגלות של אדם מודרני אנטומית ממערת הגדי.

התקופות והתרבויות הארכאולוגיות שהגדירו גארוד וממשיכיה באתרי נחל מערות הן:

  • התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפחות 500,000 עד 250,000 שנים לפני זמננו[12]: התרבות האשלית במערת תנור והתרבות האשלו-יברודית במערת תנור ובמערת גמל. נחשפו כמויות גדולות של כלי צור אופיינייים כאבני יד וכמה הצטברויות של עצמות בעלי חיים, בעיקר יחמורים. לא נתגלו עצמות אדם משלב זה.
  • התקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-250,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו‏[12]: רצף מגוון וארוך ביותר של התרבות המוסטרית במערת תנור, מערת הגדי ומערת הנחל. במערת תנור נתגלה רצף ארוך במיוחד הכולל את כל שלבי התקופה. ממצאים בולטים הם קבורה של אישה ניאנדרטלית במערת תנור וריכוז קברים של אדם מודרני במערת הגדי‏[13]. אלה הקבורות הקדומות בעולם; העדויות הראשונות להימצאותו של הומו ספיינס מחוץ לאפריקה; והמפגש האפשרי הקדום ביותר בין הומו ספיינס שהיגר מאפריקה לניאנדרטלים האירו-אסייתיים. בתקופה זאת נחל מערות היה הנקודה הדרומית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות ניאנדרטלים (ביחד עם מערת כבארה בכרמל הדרומי) והנקודה הצפונית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות הומו ספיינס (ביחד עם מערת קפזה בגליל התחתון)‏[14]. תושבי המערות משני המינים נהגו להבעיר מדורות כדרך קבע‏[15] ולצוד פרסתנים בוגרים בשיטתיות, בעיקר צבי ארצישראלי ויחמור פרסי. נתגלו גם עצמות של מינים נכחדים כגון בקר-בר, מין של קרנף ומין גמל[16]. במערת הגדי נתגלו חרוזים עשויים מקונכיות ושרידי אוכרה שנאספה ממקומות מרוחקים. זוהי אחת העדויות הקדומות בעולם לשימוש בחפצים בעלי ערך סמלי‏[17].
  • התקופה הפלאוליתית העליונה, כ-50,000 עד 20,000 שנים לפני זמננו: התרבות האוריניאקית והתרבות העתליתית במערת הנחל‏[7]. נמצאו מאספים עשירים של כלי צור אופייניים. לא נתגלו עצמות אדם.
  • סוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,500 שנים לפני זמננו‏[18]: התרבות הנאטופית במערת הנחל. נחשף יישוב-קבע או קבע-למחצה הכולל, לראשונה בפרהיסטוריה, מבני מגורים וקירות תמך בנויים אבן, יותר ממאה קבורות במספר ריכוזים, מכתשים, חפצי אמנות וכמות אדירה של אשפת יישוב ברצף ארוך של התיישבויות נאטופיות. ממצאי החפירה בשכבות הנאטופיות במערת הנחל מלאו תפקיד מרכזי בהגדרת תרבות זאת על ידי גארוד, כשלב חשוב בין התרבויות הפלאוליתיות הנוודיות הפשוטות שלפניה, לבין התרבויות הנאוליתיות החקלאיות שלאחריה‏[19].

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות גאולוגיות קדומות הגיעו מי הים אל פני המצוק. עם נסיגת הים נמסה אבן הגיר ונוצרו המערות, ששימשו למשכן האדם הקדמון. במתלול מעל המערות מצוי המחשוף השלם ביותר בארץ של שונית רודיסטים אלו צדפות חרוטיות בעלות מכסה קטן, בגובה של 10-30 ס"מ, מאובנת. באזורנו מצויים שלושה מינים של רודיסטים, רדיוליטים (Radiolites). הצדפות (Bivalve) נמנות עם מחלקת הצדפיים (Pelecypoda) במערכת הרכיכות (Mollusca).‏‏‏[20]

המצוק מעל המערה נוצר משונית חוף קדומה, אשר התרוממה בעבר הגאולוגי אל מעל לפני הים. בעוד בחזית הפונה לים הרכס הוא תלול, הרי בצד הפונה מזרחה על הר הכרמל המדרון מתון ומשתפל אל עבר ים רדוד, אשר שרידיו נחשפים במחשופים במרחבי הר הכרמל.

הצגה לציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל מערות הוא האתר הפרהיסטורי היחיד בישראל שהוכשר לביקורי קהל. האתר מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. במקום מסלול הליכה העובר במערות תנור, גמל והנחל, וכולל הדרכות, שלטי הסבר, תצוגה על חיי האדם הקדמון וחזיון אורקולי בתוך מערת הנחל. מול מערת תנור ניתן להתרשם מחתך השכבות הארכאולוגיות שהשאירה גארוד באמצע המערה - חתך המייצג יותר מחצי מיליון שנה של התיישבות אנושית מהתקופה הפלאוליתית. במערת גמל קיימת תצוגה של חיי האדם הקדמון בתקופה הפלאוליתית. בכניסה למערת הנחל ניתן להתרשם משרידי יישוב הקבע הנאטופי בן כ-15,000 שנה - קיר אבן ומכתשים חצובים בסלע, שניהם נחשפו על ידי גארוד, וכן מהעתק של אחת הקבורות הנאטופיות - קבורה 25, גבר בתנוחה מכווצת שאת ראשו מעטרת מחרוזת מקונכיות. הקבורה המקורית וממצאים רבים אחרים מהאתר מוצגים במוזיאון רוקפלר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחל מערות - אתר מורשת עולמית, עוזי ברוך, ערוץ 7
  2. ^ ההכרזה באתר אונסקו
  3. ^ 3.0 3.1 למשל Jelinek A.J., W.R. Farrand, G. Hass, A. Horowitz and P. Goldberg 1973. New excavations at the Tabun Cave, Mount Carmel, Israel: a preliminary report. Paléorient 1: 151-183.
  4. ^ ר' סיכום אצל Zvieli D., Galili E., Ronen A., Salamon A., Ben-Avraham Z. 2009. Reevaluating the tectonic uplift of western Mount Carmel, Israel, since the Middle Pleistocene. Quaternary Research 71: 239-245.
  5. ^ 5.0 5.1 Weinstein-Evron, M. 1998. Early Natufian el-Wad revisited. Liege: ERAUL 77
  6. ^ Weinstein-Evron, M. 2009. Archaeology in the Archives: Unveiling the Natufian Culture of Mount Carmel. Boston: ASPR Monograph Series, Brill.
  7. ^ 7.0 7.1 Garrod, D.A.E., Bate, D.M.A. 1937. The Stone Age of Mount Carmel. Vol. I. Excavations at the Wadi Mughara. Oxford: Clarendon Press.
  8. ^ Ronen A. and A. Tsatakin 1995. New interpretation of the oldest part of the Tabun Cave sequence, Mount Carmel, Israel. In: H. Ulrich (Ed.). Man and Enviroment in the Palaeolithic 62. ERAUL, Liege, pp. 265-281.
  9. ^ Valla F. R., Bar-Yosef O., Smith P., Tchernov E. and Desse J. (1986). Un nouveau sondage sur la terrasse d’El Ouad, Israel. Paléorient 12: 21-38.
  10. ^ Zaidner Y., Druck D., Nadler M. and Weinstein-Evron M. 2005. The Acheulo-Yabrudian of Jamal Cave. Journal of the Israel Prehistoric Society 35:93-115.
  11. ^ Weinstein-Evron M., Kaufman D., Yeshurun R. 2013. Spatial organization of Natufian el-Wad through time: Combining the results of past and present excavations. In: Bar-Yosef O., Valla F.R. (Eds.). Natufian Foragers in the Levant: Terminal Pleistocene Social Changes in Western Asia. International Monographs in Prehistory, Ann Arbor, pp. 88-106.
  12. ^ 12.0 12.1 Mercier N. and H. Valladas 2003. Reassessment of TL age estimates of burnt flints from the Palaeolithic site of Tabun Cave, Israel. Journal of Human Evolution 45: 401-409.
  13. ^ McCown T. D., and Keith A. 1939. The Stone Age of Mount Carmel: The Fossil Human Remains from the Levalloiso-Mousterian. Vol. 2. Oxford: Clarendon Press.
  14. ^ Klein, R.G. (2009). The Human Career. Chicago: University of Chicago Press.
  15. ^ Albert, R.M., Lavi, O., Estroff, L., Weiner, S., Tsatskin, A., Ronen, A., Lev-Yadun, S., 1999. Mode of occupation of Tabun Cave, Mt Carmel, Israel during the Mousterian Period: a study of the sediments and phytoliths. J. Archaeol. Sci. 26, 1249-1260.
  16. ^ Bate, D.M.A. (1937). Palaeontology: the fossil fauna of the Wadi el-Mughara caves. In D.A.E. Garrod & D.M.A. Bate (Eds.), The Stone Age of Mount Carmel. Vol. I. Excavations at the Wadi Mughara (pp. 135–240). Oxford: Clarendon Press.
  17. ^ Vanhaeren, M., d'Errico, F., Stringer, C. B., James, S. L., Todd, J. A., and Mienis, H. K., 2006, Middle Paleolithic shell beads in Israel and Algeria, Science, 312, 1785–8.
  18. ^ Weinstein-Evron M., Yeshurun R., Kaufman D., Boaretto E., Eckmeier E. 2012. New 14C dates for the Early Natufian of el-Wad Terrace, Mount Carmel, Israel. Radiocarbon 54: 813-822.
  19. ^ Garrod, D.A.E. 1957. The Natufian culture: the life and economy of a Mesolithic people in the Near East. Proceedings of the British Academy 43:211-227.
  20. ^ ‏שלמה שובל, הגדה הצפונית של נחל המערות, קורס צפונות כדור הארץ באתר האוניברסיטה הפתוחה


קואורדינטות: 32°40′15″N 34°58′22″E / 32.67095411537911°N 34.97291564941406°E / 32.67095411537911; 34.97291564941406