נחש העמוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נחש העמוני , דמות מקראית, מלך בני עמון בתקופת שאול ודוד. נזכר כמי שתקף את אנשי יבש גלעד.

שאול מציל את אנשי יבש גלעד מיד נחש העמוני. איור מתוך תנ"ך מורגן.

נראה שהשם נחש הוא שם תאופורי , אשר נהוג היה לתת בקרב עמי כנען.‏[1] כאשר אנשי יבש גלעד , נכנעו הם ביקשו ממנו לכרות איתם ברית. ברית ואסלית. משמעות ברית זו היא , שהצד החלש מתחייב לעבוד את הצד החזק וזאת בתנאי לתשלום קבוע או בעבודה או במסים והצד החזק מתחייב להגן על הצד החלש. נחש דרש לנקר את עיניהם של אנשי העיר. אנשי ישבי גלעד מבקשים ממנו ארכה של שבעה ימים : וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ.( שמואל א' יא' ג') שתי המילים האחרונות מסבירות את הרצון להיכנע ללא תנאי.

אנשי יבש מודעים לעזרה הקרובה ומודיעים לנחש וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.. במגעים המועטים, שמנהלים אנשי יבש גלעד עם העמונים יש אירוניה: הם פונים למי שאיים עליהם בנקירת עין ימין: וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. מילים אלו מעצימות את ההפתעה בעת התקפת בני ישראל בראשות שאול.‏[2]

עם הגעת הידיעה אל שאול, שחט שאול צמד בקר, ניתחו ושלח לכל ישראל כאיום: מי שלא יבוא למלחמה, כן ייעשה לבקרו. העם התגייס למלחמה, והכניע את בני עמון.


נחש העמוני נזכר גם כמי שסייע לאחי דוד, כשמשפחתו ברחה משאול למואב ונרצחה על ידי מלך מואב. אחד מאחיו של דוד, אליהוא, הצליח להמלט והגיע אל נחש העמוני, שמתוך שנאתו לשאול (ממלחמת יבש גלעד) לא הסגיר את אחי דוד. לפיכך נמנע דוד ממלחמה בבני עמון עד מותו של נחש. עם מותו שלח דוד שליחים לחנון בן נחש לנחמו, אך הלה חשד כי הם באים למטרת ריגול, גילח את חצי זקנם, חתך את חצי בגדיהם ושלחם בבוז חזרה ליהודה.

בעל ספר דברי הימים מוסר בקצרה על מותו של נחש: ( דברי הימים א', יט', א') וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיָּמָת, נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל אברמסקי, עולם התנ"ך שמואל ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 98.
  2. ^ יאיר זקוביץ, אביעה חידות מני קדם: חידות וחלומות חידה בסיפורת המקראי, תל אביב, עם עובד, 2005, ע"מ 146.