נח מוזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית
בית ידיעות אחרונות

נח מוזס (1912 - 7 באוקטובר 1985) המו"ל של ידיעות אחרונות והעורך האחראי הראשון שלו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נח מוזס נולד לאיש העסקים יהודה מוזס בשנת 1912.

כאשר אביו של נח קנה את העיתון "ידיעות אחרונות", התמנה נח מוזס להיות העורך האחראי הראשון של העיתון מ-1939 ועד למותו ב-1985.

בשנת 1967, כשבנו ארנון היה בן 14, הוא הרשה לו לנהוג ברכבו וארנון דרס למוות ילדה בת 10. נח הורשע בגרימת מוות ברשלנות וריצה מספר חודשי מאסר‏[1][2].

נח מוזס נדרס ביום הושענא רבה על ידי אוטובוס, כשחצה את הכביש מול בית ידיעות אחרונות. למחרת, בשמחת תורה ה'תשמ"ו (7 באוקטובר 1985) נפטר מפצעיו, והוא בן 73. בעקבות מותו, שונה קטע מרחוב 'נחלת יצחק' ל'מוזס' במקום בו עומד בניין "ידיעות אחרונות", ובהמשך שונה לרחוב 'מוזס יהודה ונח'.

עיתון ידיעות אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בפברואר 1948 הוקם עיתון "מעריב" על ידי מי שהיה עד אז עורך "ידיעות אחרונות", עזריאל קרליבך, שמשך אחריו את הרוב המכריע של עובדי המערכת, הדפוס והמינהלה של "ידיעות אחרונות". "מעריב" נטל עמו גם את קהל הקוראים של "ידיעות אחרונות" שתפוצתו ירדה כמעט לאפס.

אביו של נח ובעל העיתון, יהודה מוזס, הטיל על נח ועל בן דוד רחוק שלו, דב יודקובסקי, לשקם את העיתון, להאבק ב"מעריב", ולהחזיר לעצמו את קהל הקוראים. יודקובסקי נמצא באותה עת בירושלים הנצורה ויכול היה לסייע רק בהוצאת מהדורה ירושלמית של העיתון. בתום המצור ירד יודקובסקי לתל אביב ובין נח מוזס ויודקובסקי נתפתחה שותפות שנמשכה 37 שנים והביאה את "ידיעות אחרונות" למעמד "העיתון של המדינה". מעמד יחיד במינו בעיתונות העולמית - אין אף מדינה דמוקרטית שבה עיתון אחד הגיע לחשיפה של יותר ממחצית האוכלוסייה.

יודקובסקי היה העורך בפועל הממונה על המערכת, ומוזס היה המנהל האחראי על המינהלה הדפוס וההפצה. אך בפועל חלקו השניים את שני התפקידים. יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק ומוזס היה מעורב בענייני המערכת. הוא השתתף כל השנים בישיבות היומיות של המערכת. השניים נהגו שלא לעזוב אף פעם את הארץ יחדיו וכשנעדר האחד השגיח השני על כל ענייני העיתון.

למוזס היו רעיונות שיווקיים מקוריים ביותר שהביאו לקידום העיתון. בהם: חלוקת תוספת מיוחדת לעיתוני סוף שבוע של דפים מודפסים בצבע שהצטרפו יחד לאלבום: מפות, תמונות אמנות, ארכאולוגיה מקראית ועוד. כן הגביר את ההפצה על ידי חלוקת מוצרים מוזלים כמו פטיפונים. אחד המפעלים החשובים ביותר שיזם נוח מוזס היה הוצאת התלמוד הבבלי במהדורה עממית במחיר שווה לכל נפש. עד אז היו כרכי התלמוד יקרים ורק מעטים יכלו לרכשם. מוזס היה מעורב גם בהשגת סיפורים בלעדיים באמצעות קשרים שקיים עם צמרת המדינה. הוא ורעייתו פולה נהגו להזמין לביתם את עובדי המערכת בשבתות ודאגו לתת להם הרגשה משפחתית שכללה מתן הלוואות בשעת משבר, טיפול רפואי אצל מיטב המומחים ועוד.

גם יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק. אחד מרעיונותיו המקוריים היה לחבר את המוסף היומי בסיכה - דבר שהגדיל את תפוצת העיתון בכ-3 אחוזים ביום אחד. גם מוזס וגם יודקובסקי עקבו אחר הנעשה בשוק הספרים בעולם וטרחו רבות להשגת פרסום בלעדי של ספרים מעניינים שנתגלו כמקדמי תפוצה מובהקים. כאלה היו זכרונותיה של אשת פארוק מלך מצרים, זכרונות ז'קלין קנדי ועוד.

אף שנח מוזס היה רק אחד מארבעת היורשים של יהודה מוזס לא היו שלושת אחיו מעורבים בענייני העיתון. רק לאחר מותו החלה מלחמת הירושה, שבה נטלו חלק צאצאיהם עד שבנו ארנון ("נוני") גבר על כולם והשתלט על העיתון.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנח ופולה מוזס נולדו ארבעה ילדים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]