נח קליגר

נח קליגר

לידה	31 ביולי 1926 אושוויץ, גרמניה הנאצית
פטירה	13 בדצמבר 2018 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1945
מעסיק	ל'אקיפ, ידיעות אחרונות
פרסים והוקרה	יקיר רמת גן (2017) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת חיפה היכל התהילה של פיב"א אביר בלגיון הכבוד

נח (נורברט) קליגר (Noah Klieger;‏ 31 ביולי 1926 – 13 בדצמבר 2018) היה עיתונאי, איש ספורט וסופר ישראלי. הוא היה ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, שפעל רבות להנצחת השואה.

ביוגרפיה

נורברט קליגר נולד בשנת 1926, בעיר שטרסבורג שבצרפת, בנם של ד"ר ברנארד קליגר, עיתונאי וסופר, ותקלה־אסתר לבית אייבשיץ. הוא גדל והתחנך בצרפת, לוקסמבורג ובלגיה. כנער עסק בספורט, בעיקר ריצות קצרות ושחייה למרחקים ארוכים.

פעילות תחת שלטון הנאצים

תחת הכיבוש הגרמני בבלגיה, היה קליגר פעיל כבלדר במחתרת הבלגית וגם בתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות שעיקר פעילותן הייתה להעביר ילדים וצעירים דרך צרפת לשווייץ הנייטרלית. בתפקידו זה היה קליגר איש הקשר עם המבריחים המקצועיים בגבול בלגיה-צרפת וצרפת-שווייץ. קליגר צויד במסמכים מזויפים כנער בלגי נוצרי בשם ג'וזף פלס, יליד בריסל. מכיוון שדיבר צרפתית בניב בלגי וגם פלמית, ומכיוון שנהג לנסוע על אופניים, לא עורר מעולם חשד כלשהו בסריקות הרבות שערכו הגרמנים.

למרות ההסוואה, נעצר קליגר באוקטובר 1942 על ידי הגסטפו, נשלח למחנה מעבר מכלן, וב־15 בינואר 1943 הועבר באחד המשלוחים לאושוויץ. במחנה היה בין היתר חלק מנבחרת מתאגרפים שהקים הנאצי היינריך שוורץ, לצד המתאגרף העולמי ויקטור פרץ (ולימים היה לו חלק בסרט שנעשה לזכרו). בלילה שבין ה־17 ל־18 בינואר 1945, יצא עם שרידי מחנות אושוויץ לצעדת המוות, שבסיומה הגיע למחנה דורה-מיטלבאו שליד נורדהאוזן, שם הועסק בייצור טילים מסוג V-1 ו-V-2. ב־4 באפריל 1945, יצא שוב לצעדה שנמשכה עשרה ימים עד למחנה ראוונסבריק, בו שוחרר ב־29 באפריל 1945.

מיד עם שובו לצרפת ובלגיה הוא פגש את הוריו, שנשלחו גם הם לאושוויץ, אך למקומות שונים, והתנדב כפעיל בארגון הבריחה של המוסד לעלייה ב'. קליגר נחשב לאחד היחידים ששרד את אושוויץ עם משפחתו. אחיו הבוגר, הרב יונתן קליגר, נשלח על ידי האב לישיבה באנגליה בשנת 1935 וכך ניצל.

העלייה לארץ ישראל

לאחר המלחמה, החליט קליגר לעלות לארץ ישראל. בתחילה היה מפקד מחנה קאיול ב' ^{[דרוש מקור]}, אחד ממחנות המעבר למעפילים ליד מרסיי, וב־10 ביולי 1947 עלה על הספינה "פרזידנט וורפילד" (לימים "אקסודוס"). רב־החובל יצחק (אייק) אהרונוביץ' ומפקד המבצע מטעם הפלי"ם יוסי הראל צירפו את קליגר לצוות הספינה ^{[דרוש מקור]}. הוא היה ממפקדי הקרב בלב ים נגד חיילי הקומנדו הימי של הבריטים. בחיפה הועלה על אחת משלוש אניות הכלא עליהן הועמסו אלפי המעפילים בדרך למחנות המעצר בקפריסין.

האניות, אושן ויגר, ראנימיד פארק ואמפייר רייוול הפליגו בחזרה לצרפת, אך המעפילים סירבו לרדת מהן. הבריטים, תחת לחץ התקשורת, דעת הקהל ומדינות רבות ברחבי העולם, הסכימו להוציא את המעפילים מצרפת אבל הובילו אותם למחנות הסגר בגרמניה. בסופו של דבר עלה קליגר לישראל, השתתף במלחמת העצמאות ולאחר מכן התיישב בתל אביב.

קריירה עיתונאית

קליגר דיבר שמונה שפות. במשך שנים שימש ככתב ספורט. בשנת 1957 הוא הצטרף למערכת העיתון ידיעות אחרונות. בין היתר היה עורך מוסף הספורט, עורך חדשות חוץ בדסק החדשות וכתב. בתפקידו זה הוא כיסה את כל המשפטים נגד הפושעים הנאציים, מאדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק בירושלים, דרך משפט פושעי אושוויץ בפרנקפורט וכלה במשפט פושעי מיידנק וטרבלינקה בדיסלדורף. קליגר נחשב למומחה לתולדות השואה ולמלחמת העולם השנייה, ופרסם אלפי כתבות ומאמרים על נושאים אלה ואחרים במשך הקריירה בת עשרות השנים. הוא גם הרצה בישראל וברחבי העולם על נושאים הקשורים לשואה, להעפלה ולעיתונות. במשך השנים הוביל עשרות משלחות של ישראלים למחנות ההשמדה באירופה.

מאז 1953 כיהן קליגר ככתב בישראל של יומון הספורט הצרפתי ל'אקיפ, ושל השבועון פראנס פוטבול.

סיקור משפט דמיאניוק

קליגר הורשע בבית המשפט השלום (יחד עם דב יודקובסקי והעיתון ידיעות אחרונות) בעבירה על חוק הסוב יודיצה בעת שסיקר את משפט דמיאניוק. ההעמדה לדין התאפשרה רק לאחר שהסנגור של המשפט, עו"ד יורם שפטל עתר לבג"ץ, לאחר שגם המשטרה וגם היועץ המשפטי לממשלה טענו כי לא בוצעה עבירה על החוק. בסיום ההליך המשפטי הממושך נגזרו על קליגר חודשיים מאסר על תנאי.

קריירה ציבורית בספורט הישראלי

במשך 18 שנים, מ-1951 עד 1969, כיהן קליגר כיושב ראש מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב ומשנת 1970 ועד קרוב לשנת 2000 שימש בהפסקות כיושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן. במשך כ־20 שנה שימש קליגר כיו“ר ועדת התקשורת של פיב"א, ההתאחדות העולמית לכדורסל, וכן כנשיא איגוד עיתונאי הכדורסל, בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. על פעילותו הציבורית זכה להוקרה ולפרסים.

ייצוג

בינואר 2017, היה קליגר הנואם המרכזי בטקס יום השואה הבינלאומי בעצרת הכללית באו"ם, כשהוא מלווה על ידי השגריר דני דנון, ונכדו החיל במדים .

מפגשי עדות

במהלך חייו, קיים נח קליגר מעל לאלף מפגשים עם קהלים שונים מרחבי העולם, בהם נתן את עדותו וסיפר את סיפורו מימי מלחמת העולם השנייה. אחד המפגשים המיוחדים היה עם משרתי מספנת זרוע הים, כאשר נכדו, סמ"ר יובל קליגר, שליווה אותו בעשרות המפגשים והעדויות ואף בבימת האו"ם, הזמינו לבסיס בו שירת.

ספריו

• שתים עשרה לחמניות לארוחת בוקר - סיפורו האישי של שריד מחנה אושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995 - קליגר מספר בו על שהותו במחנות הריכוז השונים.
• כדורסל זה לא רק משחק - אוסף של סיפורים הנוגעים לתקופת עבודתו בכדורסל הישראלי והעולמי.
• אלה תולדות נח: האוטוביוגרפיה של נח קליגר, למשכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010.

פרסים והוקרה

• ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס להיכל התהילה של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי.
• ב-2008 זכה בפרס מיוחד מטעם הוועד האולימפי הישראלי על מפעל חיים.
• ב-1984 זכה בפרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר ובמספר פרסים ומדליות מטעם ארגוני הלוחמים בגרמנים וניצולי השואה.
• ב־2011 זכה בפרס על מפעל חיים מטעם ארגון בני ברית ובפרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בישראל.
• ב-2012, זכה בתואר של חבר של כבוד בפיב"א אירופה.
• הוענק לו עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר, העיטור הגבוה ביותר הניתן על ידי צרפת.
• בשנת 2015, קיבל מאוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.
• ב-2015 נבחר להיכל התהילה של פיב"א, לצד כוכבים וכוכבות עבר של הכדורסל העולמי ובהם מייקל ג'ורדן, ובכך הפך לישראלי הראשון (והיחיד עד לבחירתו של מיקי ברקוביץ' באוג' 2017) שזוכה בכבוד זה.
• בשנת 2016 הפיק הערוץ הראשון במסגרת רצועת סרטי תעודה "הסיפור האמיתי", את סרטו התיעודי של אורי בורדה, "להתאגרף לחיים", על חייו של קליגר.
• בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן.
• השחקן איציק אבל, העלה הצגה בעקבות ספריו של קליגר, "לחיות שעה אחרי היטלר"
• בשנת 2020 הוענק לו, לאחר מותו, "אות המציל היהודי"
• בנובמבר 2021, הונצח ב"שדרת הכוכבים" של מכבי תל אביב בכדורסל במגרש הישן של המועדון
• הנצחה ביד ושם, רשותנזיכרון לשואה ןלגבורה, "בחרנו בחיים: ניצולי השואה ומדינת ישראל"

חיים אישיים

קליגר נפטר ב-13 בדצמבר 2018, אחרי שסבל מאי ספיקת לב בשנתיים האחרונות לחייו. ארונו הוצב בבית ידיעות אחרונות בראשון לציון, קהל רב חלק לו כבוד אחרון, אישי ציבור, וגם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו

קליגר הותיר אחריו אישה, ז'קלין, ושתי בנות. הבת הצעירה, איריס ליפשיץ-קליגר, עיתונאית בידיעות אחרונות, אומצה על ידי קליגר לבת, ולכן היא נושאת את שמו.

אחרי מותו הוכר קליגר כמציל יהודים וקיבל את "אות המציל היהודי".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נח קליגר בוויקישיתוף

• להתאגרף לחיים, Noah Klieger - Box For Life, סרטון באתר יוטיוב (כתוביות באנגלית)
• זיכרון בסלון: סיפורו של נח קליגר, בדף הפייסבוק טוטו - למען הספורט בישראל
• נח קליגר - בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
• רומן פריסטר, אלה תולדות נח מאת נח קליגר, שומר מרחק, באתר הארץ, 27 באפריל 2011
• שורד השואה והעיתונאי הוותיק בישראל, נח קליגר, מגיע לסיבוב, עוזיאל סבתו. מתוך מגזין ערוץ 7, 17 בדצמבר 2015
• הסרט התיעודי להתאגרף לחיים, באתר רשות השידור, 2016 (קישור לא פעיל, 31.12.18)
• תמר שבק, אגרוף הניצחון, באתר "ידיעות אחרונות", 19 בנובמבר 2017
• נח קליגר, הדברים שלא סיפרתי, באתר "ידיעות אחרונות", 11 באפריל 2018
• מורשת נח 1926–2018 (ארבעה מתוך אלפי הטורים, הכתבות והדיווחים של נח קליגר), באתר "ידיעות אחרונות", 13 בדצמבר 2018
• נפרדים מנח קליגר - האיש שיצא משואה לגבורה: פרידה מהוותיק בעיתונאי "ידיעות אחרונות", באתר "ידיעות אחרונות", 14 בדצמבר 2018
• קורין אלבז-אלוש, "עכשיו תורנו לדבר": נכדיו של נח קליגר מבקשים להמשיך את דרכו, באתר ynet, 2 במאי 2019
• איריס ליפשיץ־קליגר, אות "המציל היהודי בשואה" לנח קליגר ז"ל, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באפריל 2020