נטע הרפז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נטע הרפז
Harpaz neta.jpg
תאריך לידה 1893
תאריך פטירה 11 באוקטובר 1970 (בגיל 77 בערך)
כנסות 1
סיעה מפא"י
תפקידים בולטים חבר בוועדת העבודה ובוועדת השירותים הציבוריים

נטע הרפז (גולדברג; 189311 באוקטובר 1970) היה מראשי העלייה השנייה וחבר האסיפה המכוננת והכנסת הראשונה.

הרפז נולד בשנת 1893 בקוסובה, בפלך שדליץ שבתחום המושב של האימפריה הרוסית, באזור פולין, לאביו מנחם מנדל גולדברג (תלמיד חכם, סוחר, מחסידי רדזין) ולאמו לבית אייבשיץ, שנפטרה בילדותו. למד בחדרים ובישיבות שדליץ ולושיץ.

הרפז החל בפעילות ציונית בוורשה, בגיל 14, במסגרת "פועלי ציון". הצטרף להגנה העצמית היהודית, ובשנת 1906 העביר נשק מוורשה לשדליץ בזמן הפרעות שם. הוא הצטרף לקבוצה חלוצית בראשות יצחק טבנקין, וב-2 בנובמבר 1908 עלה לארץ ישראל עם אחותו. הרפז פעל למען עבודה עברית, עסק בפעילות חלוצית חקלאית ובסלילת כבישים, והיה למנהיג פועלים.

על רקע מצוקתם הקשה של הפועלים בפתח תקווה, היה מחברי קבוצת "אחווה" לעבודה קבלנית, בשנת 1913. קבוצת "אחווה" התקשרה עם המעסיקים על בסיס חוזים ארוכי טווח, וזאת בשונה מן התפיסה המקובלת אז של שכירי יום. בנוסף התחייבה הקבוצה להשגת היעדים הקבלניים וזאת מבלי לחייב את המעסיק על חריגה בכמות העובדים שידרשו לכך. מטרתה של הקבוצה הקבלנית הייתה העלאת הכדאיות הכלכלית של העסקת פועלים יהודים בעבודות שונות תוך יצירת יציבות תעסוקתית לפועלים עצמם. קבוצת "אחווה" הייתה להצלחה, ובעקבותיה קמו עוד קבוצות קבלניות ברחבי הארץ.

בתקופה זאת היה הרפז מן הדוברים המובהקים לטובת היידיש, שפת אמו, בה ראה שורש נפשו ורוחו. עמדתו השתנתה בעקבות החלטה של חברת עזרה לאסור על השימוש בשפה העברית בטכניון (מלחמת השפות).

בשנת 1914 נבחר למרכז "הפועל הצעיר".

במלחמת העולם הראשונה פעל להקלת מצוקתם של הפועלים היהודים. במהלך המלחמה הואשמו 10 מפועלי פתח-תקווה בריגול למען בריטניה, ונדרשו להסגיר עצמם לשלטונות. הרפז התלווה אליהם לחקירה ביפו בתור ראש הפועלים. ה-11 הושמו בכלא העות'מאני בדמשק. שלושה מהם מתו בכלא, ועל-שמם נקרא קיבוץ גבעת השלושה שליד פתח-תקוה. בעת ששהה בכלא, נפטרו אשתו ובנו הרך, ברעב ובמלריה ששררו אז בפתח-תקוה.

עם שובו מדמשק היה ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ומראשיה (1919), ונמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית וקופת חולים. נבחר לחבר הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל, ציר לאספת הנבחרים וחבר "הוועד הלאומי".

מראשית תקופת המנדט הבריטי עסק ברכש נשק ובהעברת עולים בלתי-לגאליים לארץ והיה חבר בוועד העולמי הזמני של "החלוץ".

ב- 1926 נבחר לחבר המרכז החקלאי ומנהל מחלקת המושבות בו. המשיך בפעילותו לארגון הפועלים החקלאיים במושבות. ממייסדי "יכין" ו"חק"ל" וחבר בהנהלותיהם.

מתחילת מלחמת העולם השנייה ועד סיום המנדט הבריטי שימש צינור להעברת כספים מחו"ל לההגנה ולפלמ"ח. זאת תוך ניצול תפקידיו במרכז החקלאי בהקשר ליבוא של ציוד חקלאי כבד ושל יצוא תוצרת חקלאית. שימש מתווך בין אליהו גולומב ואנשי לח"י וכן בין אנשי ההגנה לאנשי האצ"ל.

עם הכרזת המדינה נבחר לציר האספה המכוננת, והיה חבר הכנסת הראשונה מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל.

נטע הרפז נפטר ב-11 באוקטובר 1970, בגיל 77.

פרסם בעתונות התקופה גם תחת שמות העט "גנן", "גנני", ו"נ. הררי".

הונצח ב‏בית נטע (הרפז) – מרכז לתולדות כיבוש העבודה וידע הסתדרותי שעל יד מועצת פועלי פתח תקווה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]