ניוטון (מידה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניוטון היא יחידת מידה המשמשת, במערכת היחידות הבינלאומית למדידת כוח וסימנה N. הניוטון נקרא על-שמו של המדען האנגלי אייזק ניוטון. הניוטון מוגדר ככוח הנדרש על מנת להאיץ מסה של ק"ג אחד בקצב של מטר לשנייה לשנייה או: N = kg \cdot \frac{m}{sec^2}

הניוטון היא גם יחידת משקל, כיון שמשקל הוא הכוח הפועל בין שני גופים עקב כוח המשיכה. מסה של ק"ג אחד בגובה פני הים שוקלת בערך 9.81 ניוטונים, אף על פי שנתון זה משתנה בכמה עשיריות האחוז במקומות שונים על פני כדור הארץ ומשתנה בהתאם על פני כוכבים אחרים בחלל. ולהפך, חפץ שמסתו 102 גרם שוקל בערך ניוטון אחד. ובהתאם לסיפור המפורסם על הצורה שבה גילה ניוטון את כוח המשיכה,‏[1] זהו בערך מסתו של תפוח עץ קטן.

היחידה המקבילה (ושאינה כמעט בשימוש) למדידת כוח במערכת סנטימטר-גרם-שנייה (CGS), היא הדיין (dyne).

יחידות כוח
ניוטון
(SI יחידות)
דיין קילוגרם
פאונד Poundal
1 N = 1 kg·m/s² = 105 dyne ≈ 0.10197 ק"ג ≈ 0.22481 lbf ≈ 7.2330 pdl
1 dyne = 10−5 N = 1 g·cm/s² ≈ 1.0197x10−6 ק"ג ≈ 2.2481x10−6 lbf ≈ 7.2330x10−5 pdl
1 ק"ג = 9.80665 N = 980665 dyne = gn·(1 kg) ≈ 2.2046 lbf ≈ 70.932 pdl
1 lbf ≈ 4.448222 N ≈ 444822 dyne ≈ 0.45359 ק"ג = gn·(1 lb) ≈ 32.174 pdl
1 pdl ≈ 0.138255 N ≈ 13825 dyne ≈ 0.014098 ק"ג ≈ 0.031081 lbf = 1 lb·ft/s²
gn בתבנית זו משמעותו תאוצת הכובד.



ראו גם [עריכה]


הערות שוליים [עריכה]