ניוטון (מידה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניוטון היא יחידת מידה המשמשת במערכת היחידות הבינלאומית למדידת כוח, וסימנה N. הניוטון נקרא על שמו של המדען האנגלי אייזק ניוטון. "ניוטון" מוגדר ככוח הנדרש על מנת להאיץ מסה של קילוגרם אחד בקצב של מטר לשנייה בריבוע. נוסחתה היא: N = kg \cdot \frac{m}{sec^2}

הניוטון היא גם יחידת משקל, כיוון שמשקל הוא הכוח הפועל בין שני גופים עקב כוח המשיכה. מסה של קילוגרם אחד בגובה פני הים משקלה בערך 9.81 ניוטונים, אם כי נתון זה משתנה בכמה עשיריות האחוז במקומות שונים על פני כדור הארץ וכן משתנה בהתאם על פני כוכבים אחרים בחלל. ולהפך, חפץ שמסתו 102 גרם משקלו בערך ניוטון אחד.

היחידה המקבילה (שכמעט אינה בשימוש) למדידת כוח במערכת סנטימטר-גרם-שנייה (CGS) היא הדיין (dyne).

יחידות כוח
ניוטון
(SI יחידות)
דיין קילוגרם
פאונד Poundal
1 N = 1 kg·m/s² = 105 dyne ≈ 0.10197 ק"ג ≈ 0.22481 lbf ≈ 7.2330 pdl
1 dyne = 10−5 N = 1 g·cm/s² ≈ 1.0197x10−6 ק"ג ≈ 2.2481x10−6 lbf ≈ 7.2330x10−5 pdl
1 ק"ג = 9.80665 N = 980665 dyne = gn·(1 kg) ≈ 2.2046 lbf ≈ 70.932 pdl
1 lbf ≈ 4.448222 N ≈ 444822 dyne ≈ 0.45359 ק"ג = gn·(1 lb) ≈ 32.174 pdl
1 pdl ≈ 0.138255 N ≈ 13825 dyne ≈ 0.014098 ק"ג ≈ 0.031081 lbf = 1 lb·ft/s²
gn בתבנית זו משמעותו תאוצת הכובד.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]