ניז'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת ניז'ר
Flag of Niger.svg Coat of arms of Niger.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחווה, עבודה, קידמה
המנון לאומי: לה ניגריינא
מיקום ניז'ר
יבשת אפריקה
שפה רשמית צרפתית ‏‏‏[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ניאמיי
13°32′N 2°05′E / 13.533°N 2.083°E / 13.533; 2.083
משטר חונטה צבאית (זמני)
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
מהמדואו איסופו
בריגי רפיני
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
3 באוגוסט 1960
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,267,000 קמ"ר 
22 בעולם
0.02%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
17,466,172 נפש 
62 בעולם
13.79 נפש לקמ"ר
209 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
13,980 מיליון $ 
146 בעולם
800 $
221 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.304 
186 בעולם
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .ne
קידומת בינלאומית 227+

הרפובליקה של ניז'רצרפתית: République du Niger) היא רפובליקה דמוקרטית השוכנת במערב אפריקה, בלב מדבר הסהרה וקרויה על שם נהר ניז'ר הזורם במרכזה. למדינה אין מוצא לים והיא גובלת באלג'יריה, לוב, צ'אד, ניגריה, בנין, בורקינה פאסו ומאלי. בירתה היא ניאמיי.

ניז'ר הייתה אחת משמונה המושבות שהרכיבו את פדרציית אפריקה המערבית הצרפתית בשנת 1904. בשנת 1958 הפכה ניז'ר לרפובליקה אוטונומית ובשנת 1960 הכריזה על עצמאותה.

משנת 1974 נשלטה ניז'ר על ידי משטר רודני, שנמשך בצורות שונות למעשה עד סוף שנות ה-90. התרחשויות שונות שחלו במדינה במהלך שנות ה-90 הביאו בסופן לשינוי המפה הפוליטית ולכינונה של רפובליקה דמוקרטית, אך המשטר במדינה לא התייצב, וההפיכה האחרונה בה התרחשה בפברואר 2010.

כיום חיים בניז'ר כ-12.5 מיליון תושבים, רובם המכריע מוסלמים, ולמעלה ממחצית התושבים הם בני שבט ההאוסה. שבטים גדולים נוספים הם: הז'רמה, הפולאני, והטוארג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמאה ה-18 ועד התקופה הקולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאות האחרונות הקימו נוודי הטוארג קונפדרציות גדולות, התפשטו דרומה, בסמוך לאזורים שבשליטת ההאוסה, ונאבקו באימפריה הפולאנית של סוקוטו, ששלטה בחלק גדול משטחי ההאוסה בשלהי המאה ה-18.

במאה ה-19 החל הקשר עם המערב, כאשר ראשוני מגלי הארצות מאירופה - ובמיוחד מונגו פארק הבריטי והיינריך בארת הגרמני - הגיעו לאזור, בחיפוש אחר מקורות נהר ניז'ר. על אף שמאמצי הצרפתים להשיג רגיעה באזור החלו לפני 1900, קבוצות אתניות שהתמרדו נגדם, ובייחוד אנשי המדבר, הטוארג, לא הוכנעו עד 1922, כאשר ניז'ר הפכה סופית למושבה צרפתית.

מושבה צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה הקולוניאלית של ניז'ר והתפתחותה דומות באופיין לאלו של טריטוריות צרפתיות אחרות במערב אפריקה. צרפת ניהלה את מושבותיה במערב אפריקה באמצעות מושל כללי בדקר שבסנגל ומושלים נוספים, בכל טריטוריה, כולל ניז'ר. בנוסף לכך שהעניקה לתושבי הטריטוריות אזרחות צרפתית, החוקה הצרפתית של 1946 ביזרה את הכוח והגבילה את ההשתתפות בחיים הפוליטיים לישיבות התייעצות מקומיות.

חידוש נוסף בארגון של הטריטוריות החיצוניות אירע עם העברת "הרפורמה של חוץ לארץ", ב-23 ביולי 1956, שאחריה, בתחילת שנת 1957, הפעיל הפרלמנט הצרפתי שורה של צעדים שנועדו לרה-ארגון. בנוסף לביטול אי-השוויון בזכות הבחירה, החוקים הללו דאגו לקיומם של גופי ממשל, שיבטיחו מידה של אוטונומיה לטריטוריות אינדיבידואליות. לאחר ההכרזה על הרפובליקה הצרפתית החמישית ב-4 בדצמבר 1958, ניז'ר הפכה למדינה אוטונומית תחת פיקוח של צרפת. בהמשך, ב-3 באוגוסט 1960, הגיעה העצמאות המלאה.

מדיקטטורה לדמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 14 השנים הראשונות שלה כמדינה עצמאית, נוהלה ניז'ר על ידי ממשל אזרחי של מפלגה יחידה, תחת הנשיא, המאני דיורי. ב-1974, שילוב של בצורת הרסנית והאשמות בשחיתות חסרת מעצורים הביא להפיכה צבאית, ודיורי ומשטרו הודחו מהשלטון.

קולונל סייני קונצ'ה וקבוצה צבאית קטנה שלטו במדינה עד מותו של קונצ'ה ב-1987, אז ירש אותו מפקד הצבא שלו, קולונל עלי סייבו, ששחרר אסירים פוליטיים, נקט במדיניות ליברלית יותר, שינה חוקים והכריז על חוקה חדשה. אלא שמאמציו של סייבו לבצע רפורמות פוליטיות נכשלו כשנתקלו בהתנגדות איגודים וסטודנטים, שתבעו לשנות את שיטת המשטר לשיטה דמוקרטית, רב-מפלגתית.

בסוף 1990 נענה המשטר של סייבו לדרישות, מפלגות פוליטיות חדשות והתאגדויות אזרחיות קמו, וועידה לאומית התכנסה ביולי 1991 על מנת להכשיר את הקרקע לאימוץ חוקה חדשה ולקיומה של מערכת בחירות הוגנת וחופשית. הדיונים היו נוקבים ולעתים קשים, אך תחת ההנהגה של פרופסור אנדרה סאליפו הוועידה הגיעה לקונצנזוס באשר למאפיינים הראויים של ממשלת מעבר. ממשלה כזו אכן הוקמה בנובמבר 1991, על מנת לנהל את ענייני המדינה עד אשר יתארגנו מוסדות הרפובליקה השלישית, באפריל 1993. בעוד שהכלכלה הידרדרה במהלך תקופת המעבר, כן בלטו מספר הישגים מובהקים בתקופה זו, בין היתר קיומו של משאל עם באשר לחוקה, אימוץ מספר חוקי יסוד וקיומן של מספר מערכות בחירות הוגנות, חופשיות ולא אלימות ברחבי המדינה. חופש העיתונות פרח עם הופעתם של מספר עיתונים עצמאיים חדשים.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבויות בתוך הקואליציה שנבחרה ב-1993 הביאה לקיפאון בממשל, מה שהכשיר את הקרקע עבור קולונל איברהים בארה מיינסארה לעלות לשלטון בהפיכה צבאית בינואר 1996. בזמן שניהל את הממשלה תחת סמכותו הצבאית למשך תקופת מעבר של שישה חודשים, בארה גייס מומחים על מנת ליצור חוקה חדשה עבור הרפובליקה הרביעית, שהוכרזה במאי 1996. כמו כן ארגן בארה בחירות לנשיאות ביולי 1996.

במהלך הבחירות, ממש בזמן שהציבור היה עסוק בהצבעה, החליף בארה את ועדת הבחירות. הוועדה החדשה הכריזה עליו כמנצח עם סגירת הקלפיות. בהמשך זכתה מפלגתו ב-90% מהמושבים בפרלמנט בהליך בחירות פגום בנובמבר 1996. כשמאמציו להצדיק את ההפיכה ואת הבחירות המפוקפקות שנערכו לאחריה לא שכנעו תורמים בינלאומיים לחדש את הסיוע הכלכלי, החליט בארה הנואש להתעלם מהאמברגו הבינלאומי על לוב וקיבל ממנה תשלומי סיוע לכלכלה של ניז'ר. בהפרות חוזרות ונשנות של חירויות אדם בסיסיות על ידי המשטר נאסרו מנהיגי האופוזיציה, עיתונאים נעצרו, הוכו וגורשו לעתים קרובות על ידי מיליציות שהורכבו באופן לא רשמי מאנשי משטרה וצבא, ומשרדי תקשורת עצמאיים נבזזו ונשרפו.

עם זאת, בשיאה של יוזמה שהחלה תחת הוועידה הלאומית של 1991, חתמה הממשלה באפריל 1995 על הסכמי שלום עם כל קבוצות הטוארג והטובו שמרדו בשלטון מאז 1990. הטוארג תבעו התחשבות והקצאת משאבים מצד הממשלה המרכזית. הממשלה הסכימה לקבל כמה מהמורדים לשעבר לשורות הצבא, ובסיוע צרפתי, עזרה לאחרים לחזור לקיום אורח חיים אזרחי ויצרני.

ב-9 באפריל 1999 נהרג בארה בהפיכה שהנהיג סרן דאודה מלם וואנקה. זה האחרון הקים מועצה זמנית לפיוס לאומי, שתפקח על כינונה של חוקה עבור רפובליקה חמישית, שתהיה בעלת מערכת נשיאותית למחצה, בסגנון צרפתי. בבחירות שנערכו ביולי 1999, עליהן הצהירו משקיפים בינלאומיים שהיו חופשיות והוגנות באופן כללי, אישר ציבור הבוחרים הניז'רי את החוקה החדשה ולאחר מכן, באוקטובר ונובמבר 1999 קוימו בחירות לבית המחוקקים ולנשיאות. ממאדו טאנג'ה, שעמד בראש הקואליציה של התנועה הלאומית לפיתוח החברה (MNSD) והוועידה הסוציאל-דמוקרטית, זכה בבחירות לנשיאות.

שנות ה-2000: רפובליקה דמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2004 התקיימו בניז'ר בחירות מוניציפליות כחלק מתהליך הביזור הכללי. כ-3,700 איש נבחרו לגופי ממשל מקומיים חדשים ב-265 התאגדויות קהילתיות חדשות. מפלגת MNSD השלטת זכתה ביותר מושבים מאשר כל מפלגה אחרת. עם זאת, מפלגות האופוזיציה קיבלו תמיכה ניכרת.

בנובמבר ובדצמבר 2004 שוב התקיימו בניז'ר בחירות לנשיאות ולבית המחוקקים. טנדג'ה נבחר לקדנציה נוספת של חמש שנים, עם 65% מהקולות, בבחירות שמשקיפים בינלואמיים כינו חופשיות והוגנות. היו אלה הבחירות הראשונות לנשיאות בניז'ר בהן נבחר מועמד באופן דמוקרטי, והן היוו מבחן עבור הדמוקרטיה הצעירה.

בבחירות לבית המחוקקים כללה הקואליציה של טנג'ה את התנועה הלאומית לפיתוח החברה (MNSD), הוועידה הסוציאל-דמוקרטית (CDS), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (RSD), המפלגה לדמוקרטיה וקדמה (RDP), הברית הניז'רית לדמוקרטיה וקדמה (ANDP) והמפלגה לסוציאליזם ודמוקרטיה בניז'ר (PSDN). הקואליציה זכתה ב-88 מתוך 113 המושבים של האסיפה הלאומית.

באוגוסט 2002 התרחשו מרידות בתוך הצבא בערים ניאמיי, דיפה ואנ'גואיגמי, אך הממשל הצליח להשיב את הסדר.

בתחילת 2005 פקד את המדינה משבר רעב קשה, שבא בעקבות הבצורת ומתקפות הארבה בשנה הקודמת.

ב-2009 נקלעה המדינה למשבר פוליטי חריף, לאחר שהנשיא טנג'ה יזם תיקון לחוקה, שיאפשר לו להיבחר לתקופת כהונה שלישית, ופיזר את הפרלמנט ואת בית המשפט העליון שהתנגדו למהלך זה. ביוזמת הנשיא נערך משאל עם שבו נקבע שהחוקה מ-1999 תושעה, ושטנג'ה יכהן בתפקידו כנשיא במשך שלוש שנים נוספות, שבמהלכן תתקבל חוקה חדשה. המשבר הסתיים בהדחתו של טנג'ה בהפיכה צבאית, שפרצה ב-18 בפברואר 2010. לאחר ההדחה תפסה את השלטון במדינה חונטה צבאית, הפועלת במסגרת גוף מעבר בשם "המועצה העליונה להחזרת הדמוקרטיה". ראשיה התחייבו להעביר את השלטון לידי מנהיגים אזרחיים שייבחרו בהליך דמוקרטי, אך לא קיבלו על עצמם לוחות זמנים לעריכת בחירות. מרבית הקהילייה הבינלאומית, ובכלל זה האומות המאוחדות והאיחוד האפריקני, גינתה את ההפיכה, אם כי היו מדינות שהסתייגו גם ממהלכיו של טנג'ה, ובהן ארצות הברית.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-ניז'ר

בין מדינת ישראל והרפובליקה של ניז'ר לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2013. עם זאת, בין השנים 1960-1973 התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים לא רשמיים, אשר נותקו בשנת 1973. בהמשך, בשנת 1996, חודשו היחסים בין המדינות, אך נותקו בשנית בשנת 2002, בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה[6][7].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הדחת טנג'ה מחזיקה כיום (מארס 2010) בשלטון בניג'ר חונטה צבאית, בהנהגת הקולונל סאלו ג'יבה. החונטה מינתה לראש ממשלה את ממדו דנדה.

חוקת ניז'ר, שאושרה ביולי 1999, השיבה על כנה את מערכת הממשל הנשיאותי-למחצה שהונהגה בדצמבר 1992 (בזמן הרפובליקה השלישית), שבה נשיא הרפובליקה, שנבחר על ידי כלל ציבור הבוחרים לתקופה של חמש שנים, וראש הממשלה הממונה על ידיו, חולקים בסמכויות הביצוע. לאור הגידול באוכלוסיית ניז'ר הורחבה האסיפה הלאומית ב-2004 ל-113 נציגים, שנבחרים לתקופה של חמש שנים באמצעות מערכת של ייצוג רובני. מפלגה פוליטית חייבת לקבל לפחות 5% מהקולות על מנת לזכות במושב בבית המחוקקים.

כמו כן החוקה גם קובעת בחירות מוניציפליות, והבחירות הראשונות מסוג זה התקיימו ב-24 ביולי 2004. האסיפה הלאומית העבירה ביוני 2002 סדרה של חוקים לביזור סמכויות. כצעד ראשון יחולקו הסמכויות המנהליות בין 265 מועצות מקומיות. לאחר מכן, יוקמו מחוזות כישויות עצמאיות. על מנת לשקף את הרעיון של הביזור אומצה שיטת בחירות חדשה. המדינה מחולקת כעת ל-8 אזורים, שמחולקים כל אחד ל-36 מחוזות. ראש המנהל (המושל) בכל מחוז ממונה על ידי הממשלה ומתפקד בעיקר כנציג המקומי של הרשויות המרכזיות.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות ניז'ר

ניז'ר מחולקת ל-7 אזורים ואזור אחד של עיר הבירה. האזורים מחולקים ל-36 רבעים ואלה מחולקים ל-129 מחוזות. שבעת האזורים והבירה הם:

  1. אגאדז
  2. דיפה
  3. דוסו
  4. מראדי
  5. טאהווה
  6. טילברי
  7. זינדר
  8. ניאמיי (הבירה)

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת ניז'ר מבוססת על חקלאות קיום ועל כריית מחצבים, בעיקר אורניום. המדינה היא אחת העניות בעולם, והתוצר המקומי לנפש נמוך גם ביחס למדינות אפריקה - 700 דולר לשנה ב-2007. הכלכלה נפגעת מבצורות, גידול אוכלוסייה מהיר, תשתית לקויה, שחיתות שלטונית, וכן מירידת מחירי האורניום בשוקי העולם.

רוב התושבים מוצאים את פרנסתם בחקלאות. ענפי הגידול העיקריים הם תירס, דוחן, דורה, בוטנים, קנה סוכר, בטטות וכותנה, וכן גידול מקנה - בקר, עזים וכבשים. התעשייה בלתי מפותחת, וכוללת בעיקר מפעלים קטנים לעיבוד מזון, טקסטיל, רהיטים, כימיקלים ומלט.

משאב הטבע העיקרי הוא האורניום, שניז'ר היא אחת המפיקות החשובות שלו בעולם. על אף הירידה במחיר האורניום בשנים האחרונות, הוא עדיין מהווה את סחורת הייצוא העיקרית של המדינה. פרט לאורניום מצויות במדינה גם כמויות ניתנות לניצול של זהב, ברזל, פוספטים, פחם ומחצבים אחרים. חיפושי נפט שנערכו בניז'ר לא איתרו כמויות משמעותיות עד כה (2008).

שותפות הסחר הראשיות הן צרפת וניגריה. המטבע הוא הפרנק CFA, המשותף ל-12 מדינות באפריקה, ושערו מול האירו קבוע.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת ניז'ר

ניז'ר נמצאת בצפון מערב אפריקה, ואין לה מוצא לים. היא גובלת בצפון באלג'יריה ולוב, במערב במאלי, בדרום-מערב בבורקינה פאסו ובבנין, בדרום בניגריה ובמזרח בצ'אד.

המדינה משתרעת על פני 1,267,000 קמ"ר. רוב שטח המדינה הוא מדברי (מדבר הסהרה), חם ויבש ויש בו תנודות גדולות בטמפ' בין היום ללילה.

הקצה הדרומי של ניז'ר מתאפיין באקלים טרופי וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה לכדי 600 מ"מ בשנה, כמות המאפשרת קיום של חקלאות ושל ישובי קבע. מרכזה של ניז'ר הררי.

הפסגה הגבוהה ביותר היא פסגת טמנק, בגובה 1,800 מטרים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניז'ר חיים כ-12,525,000 (נכון ליולי 2006) תושבים. רק פחות מ-3% מעל גיל 65, מאחר שתוחלת החיים הממוצעת (בעת הלידה) היא פחות מ-44 שנים. לא זאת אף זאת- על כל אלף לידות, מתים כמעט מאה ועשרים תינוקות. ואף על פי כן האוכלוסייה גדלה מדי שנה כמעט ב-3%, ודאי גם בזכות העובדה שהאישה הניז'רית הממוצעת מביאה לעולם למעלה מ-7 צאצאים.

בניז'ר ישנן מספר קבוצות אתניות שונות. שבט ההאוסה מהווה למעלה ממחצית האוכלוסייה. יתר הקבוצות הן: הז'רמה (כחמישית מהאוכלוסייה), הפולאני, הטוארג, הברי-ברי (קאנורי), הטובו, הגורמאנצ'ה, ערבים וגם קבוצה קטנה מאוד של צרפתים.

אחוז הבערות במדינה עומד על 71.3%.‏[8] .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏השפה הרשמית היא צרפתית אך השפות המדוברות כוללות גם את האוסה, דגרמה וטמגק.‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ חדשות נענע, ניז'ר מבהירה: ניתוק היחסים סופי; משרד החוץ בודק העניין, באתר נענע 10, 23 באפריל 2002
  7. ^ סוכנויות הידיעות, ניז'ר ניתקה יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, באתר הארץ, 22 באפריל 2002
  8. ^ United Nations Development Program UNDP.org Table H.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניז'ר, באתר "סיקור ממוקד"


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה