ניטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נִיטָל או נִיתָּל (נהגה "ניטְל", בשווא נח), וכן ניטל נאַכטיידיש: "ליל ניטל") או בלינדע נאַכט (ביידיש: "לילה עיוור"), הוא כינויו של ליל חג המולד בפי יהודים מארצות אשכנז אשר נוהגים בין היתר להימנע בו מלימוד תורה. המנהגים נשמרים כיום בעיקר על ידי החסידים.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, מקור השם בשמו של חג המולד בלטינית של ימי הביניים, Natale Domini - "הולדת האדון" (בלטינית עתיקה: Dies Natalis - "יום הלידה").‏[1]

ישנן מספר אטימולוגיות עממיות:

  • השם נובע מכך שמדובר ב"ליל נטילתו מן העולם של אותו האיש". יהודים לאורך הדורות נמנעו פעמים רבות מלציין את שמו של ישו.
  • ראשי תיבות של "נישט יידן טאָרן לערנען" (יידיש: "יהודים ללמוד תורה מורשים לא", מעין ביטוי משוכל כדי לשמור על ראשי התיבות).‏[2]
  • במזרח אירופה כונה הלילה "בלינדע נאַכט" (יידיש: "לילה עיוור"), אולי מפני שכבה בו אורו של לימוד התורה.‏[3]
  • ניטל - שקראו על יום זה "ישב בדד וידום כי נטל עליו".‏[4]
  • ראשי תיבות של "נולד יש"ו ט' לטבת" (ישנם הסוברים שיום הולדתו של ישו חל באותה שנה בט' טבת)‏[5]
  • לפי הסבר אחר, קראו במקור לחג המולד "חג הניתול", כלומר החג של ה"תלוי" - כינוי מקובל לישו בפי היהודים, משום שלפי המסופר בתלמוד נתלה ישו בערב הפסח לאחר שנהרג במיתת בית דין "על שכישף והסית והדיח את ישראל". המונח "תלוי" מופיע כבר במאה ה-13 בשם רש"י, אך לפי הסבר זה, משום פחד הגויים שונה עם הזמן צורת הכתיבה מ"חג הניתול" ל"חג הניטול" על מנת שהגויים לא יבינו.‏[6]

מקורות המציינים את ייחודו של היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת עבודה זרה נקבע כי "לפני אידיהן (חגיהם) של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". המשנה מונה אלו חגים מדובר, "קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה (של המלך) ויום המיתה".‏[7] חג המולד הושפע במקור ממסורות מחגים אליליים עתיקים באירופה, בכללם החגים המוזכרים במשנה קלנדא וסטורנאליה, שנחגגו לקראת בוא החורף בסוף דצמבר ותחילת ינואר. הנצרות מילאה את החגים העממיים הללו בתוכן דתי נוצרי כדי למשוך את המוני העם לדת החדשה.

בספרות ההלכתית התקיים דיון בשאלה אם יש להתייחס למאמינים הנוצרים כעובדי עבודה זרה שאסור לסחור איתם בימי חגיהם. בעניין זה מופיע המקור הקדום ביותר לכינוי "ניטל", במאה ה-13 אצל רבי מאיר הכהן מרוטנבורג: "ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו (רש"י), דמן הדין אינו אסור אלא יום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה, אבל שאר איד שלהן אין תופשין בו ממשות". ברוב הדפוסים הושמט אזכור זה ואלו שבאו אחריו על ידי הצנזורה או מטעמי צנזורה עצמית.‏[8] רבי ישראל איסרלן (1390-1460) מזכיר כעבור למעלה ממאה שנה את היום בכתיב שונה, "ניתל", בתוך תשובה לשאלה האם טוב הדבר ש"בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה".‏[9] פרשן המשנה רבי עובדיה מברטנורא (1515–1445) כתב אודות יום זה כי "אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון, וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר".‏[10]

אזכור מפורש אודות מנהגים מיוחדים עבור ליל יום זה הופיע במאה ה-14, בהגהות לספר המנהגים המציין מנהג לומר את תפילת עלינו בקול רם בליל ניטל, שכלולים בה המילים "שהם משתחוים להבל וריק", אף שלא נהגו כן כל השנה מפני החשש לתגובת הסביבה הנוצרית. הרב יאיר חיים בכרך, רבה של יהדות וורמס במאה ה-17, מדווח לראשונה על "מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה (חג‏[11]) פלונית"‏[12]. בכרך אף מלין על כינוי הגנאי 'ניטל' ותמה על מנהגים נוספים המתריסים נגד הנצרות, "פן יבולע גדי בין שבעים אריות. ולא סמכינן אניסא (=אין סומכין על הנס)."[13]

לאורך הדורות מיהרו משומדים אחדים לנצל מנהג זה כדי להבאיש את ריח היהודים בסביבתם החדשה. בשנת 1616 העיד על המנהג המשומד האנטישמי דיטריך שוואב, בספרו הפולמוסי "המסווה היהודי" (Jüdischer Deckmantel): "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין הכיסאות והאשפתות, דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית". ואחר כך הם אומרים, "הוא כאן", כדי להכניס פחד בלבם של הילדים ושאר בני הבית, עד כי אין ברצונם ללכת לבית השימוש אלא אם יש להם צורך גדול בכך... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, שאותו הם מכנים ניט"ל, זאת אומרת חג הנטלה. והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהיה לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו".‏[14]

המנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהגים שונים מקהילה לקהילה ומאדם לאדם, והם פשטו בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה והונגריה. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. תלמידי החתם סופר הלכו לישון מוקדם ולמדו אחר זמן חצות. מנהג נוסף הוא כאמור קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים.‏[2]

בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים הנודפים ריח חזק ומרתיע במיוחד, "רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור נהג ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה,‏[15] שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי.‏[16] מסופר על המהרש"א שחישב בלילה זה את הוצאותיו והכנסותיו והפריש מעשר לעניים. כך מנצלים רבים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות.‏[2] . היו ששקעו בקריאת סיפורי צדיקים. בנוסף, ישנם קהילות חסידיות הנמנעות מלהינשא בלילה זה, ומלקיים מצוות עונה, ומטבילה במקווה.

ישנם שנהגו לקרא ביום זה את ספר תולדות ישו, ספר עברי מימי הביניים המוקדמים שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של ישו בצורה לעגנית. כמו כן הופיע במאה ה-19 "מגילת ניטל", המגוללת את קורות ישו, ומיוחסת לאחד מתלמידי החת"ם סופר שהעתיק אותה מכתבים שהיה מונחים אצל רבו.‏[17]

יש המקיימים גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר) וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה.‏[2].‏[18]

טעמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב נתנאל וייל, שחי בקרלסרוהה במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש.‏[19] אולם החת"ם סופר דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו.‏[20]

בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מהצנזורה על ספרים עבריים. נימוק זה התקבל על ידי חוקרים אחדים כמקור למנהג.‏[21][22] חלקם אף סברו שהחסידים, מחוסר רצון לקבל את ההסבר הפשוט, הגו בדעתם הסברים שונים. לעומתם יש הסבורים כי ההסבר אודות הסכנה תלוש, שהרי ניתן ללמוד בבית וכן לא ידוע שבוטלה תפילה בציבור. לפי טענה זו הסיבה המקורית טמונה בתורת הנסתר, והיא עברה כ"תורה שבעל פה" מדור לדור ולא הופיעה בספרי הקודש עד המאה ה-19 מפחד הנוצרים.

חשש זה מהסביבה הנוצרית בא לידי ביטוי בנימה האפולוגטית ולעתים המתכחשת של רבנים, כאשר הללו נדרשו להשיב לנוצרים מלומדים אם אמיתית הטענה שיהודים אינם לומדים תורה כדי לטרוד את מנוחתו של ישו. דוגמה אחת מני רבים לכך ניתן לראות בהתכתבות בין צנזור הספרים היהודיים בפראג, קארל פישר, לרבי אלעזר פלקלס (1754-1826), שמתאמץ להניח את דעת השואל על ידי זלזול בנוהגים כן ובהסברים מפולפלים על מקור השם "ניטל".[23]

פראג יום ד' כ״א תמות תקע״ב לפ־ק שלום, וכל טוב והצלחה תמידית להרב הגדול ר' אלעזר פלעקלש, רבן של כל ישראל במדינת בעהמען!... הנה תמול נשאלתי... להודיע דעתי אם אמת שהיהודים בליל ארוכה הנקרא ניטל או ניתל וכבר קודם ליל ההיא (ההוא) אינם עוסקים בתורה, כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום ברב, כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע — אבל לא יצטרך להאריך. שאלה: אם מנהיג (מנהג) ההוא יוסד בדת ודין תורת משה או בדת ודין תורה שבעל פה או בתקוני הרבנים? ומי אותו רשע אשר נידון בגיהנם? ולמה נקרא ניטל? גם נשאלתי... אם אני אוהב היהודים או אם אנכי מליץ היהודים? אמרתי: כל מי שמדבר אמת, ואוהב ערקה והולך בררך ישרים יהיה יהודי או מערי או יוני או ישמעלי הוא חשוב וראוי לאהבה. הלא נודע לכל אדם מה שאמר המלך החכם פרידריך השני? אמר: כל תושבי מדינותי יאמינו כרצונם ובחפצם וואן זיא נור עהרליכע לייטע זינד (=כל עוד אנשים ישרים המה)

משיב לו פלקלס:

...ועל שאלת איש נכבד אה"ט (אדוני הטוב) יחי', אם נקח מועד לבאר המלות זרות השגורות בפי האספסוף אבל תכלה העת והן לא תכלנה. ואצלי יסוד המוסד: כל דבר שאינו מובא בתלמוד גדול ובהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא אשיב עליהם דבר והצי דבר. כי המון עם לא בינות מכל אום ואום ממציאים ומאמינים מה שלבם חפץ. והנה לא נמצא בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכה בשם ניטל. ואפשר שעם הארץ היו מכנים ליל ארוכה בשם ניטל נאכט, בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר בשווערליכע נאכט (=לילה כבד). ובדו מלבם ניטל נאכט, ומלת ניטל מלשון נטל חול שאמר שלמה. או שרצו לומר עמפפאנג נאכט (=ליל הנטילה או העיבור) כי לשון זו רגילה על מילדתיהן... והעתיקו הבורים בלשון ניטל, אשר בלשון המשנה והתלמוד פירושו נעמן (=לקחת) עמפפאנגן (=ליטול) וקראו ניטל נאכט. והוא כמו עמפפאנג נאכט ודעת לנבון נקל.

...ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני, ורבותי, וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות. ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אנחנו בני ישראל נצטוינו והגית בו יום ולילה. ומאכילת שום לא שמעתי ולא ראיתי מאבותי ומאבות אבותי. ועל דברות הראשונות אני חוזר: בכל אום ולשון בארץ ערב רב עלה אתם הנוהגים מנהגים הישרים בלבותם. זכור אני, בהיותי בילדותי ישבתי לכיסא שופט צדק במדינת מעהרין, ראיתי נשים זקנות היו מקלפות שומין במספר שנות בניהם ובנותיהם הקטנים והניחו בתשעה באב על מצבות בבית הקברות. ומי יודע החלומות וההבלים שחלמו להם. וזה הדבר אשר דברתי, מי יובל לבאר ולפרש מלות ומנהגי חסרי דעת. לכן כלל גדול בתורה, מה שלא נמצא בתלמוד ובהרי"ף והרמב"ם כנ"ל אין לו יסוד ואין להשיב.

הנימוקים מתחום המיסטיקה והקבלה התייחסו לכך שהלילה נחשב לטמא בשל לידתו של ישו, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.‏[24] לפי האדמו"ר מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.‏[25] הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית‏[26].

נימוק נוסף הוא כי יום ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות[27] והועתקה ממנו לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"‏[28]. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי צנזורה עצמית: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".‏[30] עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהו לצום בחג נוצרי זה.

התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. החת"ם סופר כתב כי "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".‏[31] בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג לא ללמוד תורה. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל."‏[32] לטענתו הייתה גזירה על הלומדים לא לשוטט ולצאת לבית המדרש וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל. גם לפי הרב מרדכי אליהו "כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה". אכן, בחסידות סלונים בארץ ישראל הורה האדמו"ר ללמוד כרגיל. חסידי חב"ד ממשיכים במנהג גם בארץ. הרב צבי יהודה קוק ביטל מכל וכל את המנהג וגער במתבטלים מלימוד בנימוק שלא ראוי לפעול לפי מנהגי הנוכרים ובמיוחד במדינת ישראל שאין ממה לחשוש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף ליברמן, 'בעניין ליל חגם הנקרא "ניטל"', מוריה, שנה יד (תשרי תשמ"ו), גיליון ה-ח, עמ' קלא.
  • בנימין שלמה המבורגר, 'הערה בעניין ליל "ניטל"', שם, גיליון ט-י, עמ' צב.
  • יעקב הלוי ליפשיץ, '"ניטל" וזמן לידת הנוצרי', שם, עמ' צג.
  • ישכר דוד קלויזנר, '"ניטל" במשנת חב"ד', שם.
  • יהושע מונדשיין, '"ניטל" בליל ש"ק', שם, עמ' צה.
  • ישראל ברטל מעסינגער, ניטל ומאורעותיו, ספרינג ואלי, תש"ס
  • יעקב אפשטיין, חבל נחלתו ז לא
  • ישראל מ. תא-שמע, 'ימי אידיהם', ׳תרביץ׳, מז (תשל״ח), עמ׳ 215-197. וביקורת עליו: שלמה איידלברג, •בנתיבי אשכנז — מחקרים בקורות יהודי אירופה בימי הביניים, ברוקלין ניו-יורק תשס״א, עמ׳ 314

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר יום-טוב לוינסקיעל הפולקלור בליל ה"ניטל", דבר, טור 1, 28 בדצמבר 1934; משה זאב סולה, אנציקלופדיה למועדי ישראל, תל אביב: יסוד, תש"מ 1980, עמ' 138.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שחר אילןעל החסידים וליל הניטל, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2004
  3. ^ Nittel (Nacht), in: Isaak Landman, The Universal Jewish Encyclopedia, Volume 8, p. 225
  4. ^ רבי יחיאל מיכל היבנר מניזנוב, שו"ת הד"ר תנינא סי' כ"ט אות רע"ו
  5. ^ הרב אהרן אוסיבל, המחנה החרדי, ט"ז טבת תשנ"א עמו' 2
  6. ^ אלעזר בריזל, הערת המהדיר לספר האגודה, מסכת עבודה זרה
  7. ^ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק א', משנה ג'
  8. ^ אולם שריד ממנו מופיע במפתחות, הגהות מיימוניות הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א
  9. ^ אזכור זה הובא ברמ"א בסימן קמח בשו"ע, וצונזר בשו"ע וילנא
  10. ^ פירוש למסכת ע"ז פ"א מ"ב, דפוס ויניציאה שנת ש"ט. צונזר במהדורה המאוחרת מנטובה שנת שכ"ב
  11. ^ "חוגה" הוא כינוי בהברה יידית לחגאות הנוצרים
  12. ^ מקור חיים, או"ח סי' קנ"ה א'
  13. ^ שם, סימן צ"ז אות ב'
  14. ^ מובא אצל דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ח"ד עמ' שכט
  15. ^ אבישי בן חייםכריסמס, הגרסה החסידית, באתר nrg‏, 30 בדצמבר 2005
  16. ^ הרב מנחם גנוט, לוח דבר בעתו התשס"ו, בני ברק
  17. ^ ספר מנהג אבותינו בידינו: מאמר ממנהג לבטל מלימוד התורה בליל ניטל: ומצורף בתוכו מגילת ניטל, 2008
  18. ^ הרב מרדכי גנוט, דבר בעיתו
  19. ^ הועתק מכתב ידו בספר נטעי גבריאל, חנוכה, מאמר על ניטל
  20. ^ שו"ת ודרשת וחקרת ח"א עמ' קמז בשם החת"ס באגרות סופרים סי' ב.
  21. ^ אברהם יצחק שפרלינג, Download טעמי המנהגים, עמוד ת"ק, סימן יט
  22. ^ ראו יום-טוב לוינסקי, המסתמך על "ליקוטי הפרדס" (ועל מאמרו של יעקב רייפמן, השחר ב (תרל"א), 35–433), על דבריו של אליעזר צווייפל בספר לקוטי צבי של הרב צבי הירש סג"ל מרובנה, שתיקן והגיה צווייפל (הרב ר’ צבי הירש סג"ל ז"ל מראוונא, ‏ספר לקוטי צבי: דברי תורה וחכמה; הגהתיו ותקנתיו אני אליעזר צבי הכהן צווייפעל, ז'יטומיר: דפוס א"ש שפדאוו, תרכ"ו 1886, באתר HebrewBooks), ועל ההיסטוריון הפולני יוזף שויסקי (Józef Szujski) (ד"ר יום-טוב לוינסקיעל הפולקלור בליל ה"ניטל", דבר, טורים 5–6, 28 בדצמבר 1934).
  23. ^ בעניין לימוד התורה בליל ניטל
  24. ^ Nittel (Nacht), in: Isaak Landman, The Universal Jewish Encyclopedia, Volume 8, p. 224
  25. ^ ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.
  26. ^ ספרו של ר' יצחק מנחם וינברג האדמו"ר מטולנא, עמ' 150, בשם רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור. מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל ח"ב סי' כא
  27. ^ שמעון קיירא, ‏הלכות גדולות, הלכות ט' באב, מהדורת עזריאל הילדסהיימר, חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ׳ 397, באתר HebrewBooks
  28. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  29. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  30. ^ ם ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"‏[29]. "תוספות חדשים" שם מציין שיום הולדתו של ישו חל באותה שנה בט' טבת ולכן גזרו תענית ביום זה. ראו גם הגהות והערות לטור ס' תק"פ, הוצאת מכון ירושלים, וראה עוד במקורות לשיעור על ניטל וט' בטבת
  31. ^ שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא
  32. ^ שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כ