ניטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נִיטָל או נִיתָּל (נהגה "ניטְל", בשווא נח), וכן ניטל נאַכטיידיש: "ליל ניטל") או בלינדע נאַכט (ביידיש: "לילה עיוור"), הוא כינויו של ליל חג המולד בפי יהודים מארצות אשכנז אשר נוהגים בין היתר להימנע בו מלימוד תורה. מנהגי היום מופיעים כבר במאה ה-15. המנהג נשמר כיום בעיקר על ידי החסידים.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, מקור השם בשמו של חג המולד בלטינית של ימי הביניים, Natale Domini - "הולדת האדון" (בלטינית עתיקה: Dies Natalis - "יום הלידה").‏[1]

ישנן מספר אטימולוגיות עממיות:

  • השם נובע מכך שמדובר ב"ליל נטילתו מן העולם של אותו האיש". יהודים לאורך הדורות נמנעו פעמים רבות מלציין את שמו של ישו.
  • ראשי תיבות של "נישט יידן טאָרן לערנען" (יידיש: "יהודים ללמוד תורה מורשים לא", מעין ביטוי משוכל כדי לשמור על ראשי התיבות).‏[2]
  • במזרח אירופה כונה הלילה "בלינדע נאַכט" (יידיש: "לילה עיוור"), אולי מפני שכבה בו אורו של לימוד התורה.‏[3]
  • ניטל - שקראו על יום זה "ישב בדד וידום כי נטל עליו".‏[4]
  • ראשי תיבות של "נולד יש"ו ט' לטבת" (ישנם הסוברים שיום הולדתו של ישו חלה באותה שנה בט' טבת)‏[5]
  • לפי הסבר אחר, קראו במקור לחג המולד "חג הניתול", כלומר החג של ה"תלוי" - כינוי מקובל לישו בפי היהודים, משום שלפי המסופר בתלמוד נתלה ישו בערב הפסח לאחר שנהרג במיתת בית דין "על שכישף והסית והדיח את ישראל". המונח "תלוי" מופיע כבר במאה ה-13 בשם רש"י, אך לפי הסבר זה, משום פחד הגויים שונה עם הזמן צורת הכתיבה מ"חג הניתול" ל"חג הניטול" על מנת שהגויים לא יבינו.‏[6]

מקורות המציינים את ייחודו של היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה נקבע כי "לפני אידיהן (חגיהם) של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". בהמשך מפרטת המשנה: "ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה ויום המיתה". התלמוד מפרט עוד כי לפי שמואל, האיסורים שהוזכרו במשנה לעסוק במסחר שלשה ימים לפני חגיהם של עובדי כוכבים חלים רק על יהודי ארץ ישראל: "ואמר שמואל, בגולה אינו אסור אלא יום אחד".

חג המולד אמנם אינו מוזכר במפורש ברשימת החגים במשנה (לפי רש"י, "חג הלידה" מתייחס ליום לידתו של המלך), אך בהקשר של סוגיה תלמודית זו, מופיע כבר בתקופת הראשונים הכינוי "ניתל\ניטל" ליום החג העיקרי של הנוצרים. כך, למשל, מצטט במאה ה-13 רבי מאיר הכהן מרוטנבורג בספרו 'הגהות מימוניות' את דברי שמואל בתלמוד, שבגולה האיסורים חלים יום אחד בלבד, ומוסיף שגם בגולה האיסורים הללו חלים רק על יום "ניטל": "ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו (רש"י), דמן הדין אינו אסור אלא יום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה אבל שאר איד שלהן אין תופשין בו ממשות. ברוב הדפוסים הושמט קטע זה אם על ידי הצנזורה או מטעמי צנזורה עצמית.‏[7] רבי ישראל איסרלן (1390-1460), מחבר הספר תרומת הדשן, מזכיר יום זה תחת הכתיב "ניתל", בהקשר איסור מתן הלוואה לחוגגים בשנה הנוצרית החדשה: "דאף בזמן הזה, אם רצה לשלוח לו ביום שמיני שאחר ניתל, שקורין ניי"א יא"ר (=שנה חדשה), יש לשלוח לו מבעוד יום מבערב ולא ביום האיד עצמו".‏[8]

מקורות אלו מימי הביניים דורשים רק להימנע מקשרי מסחר עם נוצרים, ולכאורה אינם מזכירים במפורש את חג המולד. אזכור מפורש אודות מנהגים מיוחדים ליום זה, מופיע רק מהמאה ה-14, בין היתר בהגהות ל'ספר המנהגים': "נהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (שמופיעים בו המילים "שהם משתחוים להבל וריק"), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה". הרב יאיר חיים בכרך במאה ה-17 מדווח לראשונה על "מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני", וכן מתאונן על כינוי הגנאי 'ניטל' ותמה "על מנהגים כאלה פן יבולע גדי בין שבעים אריות ולא סמכינן אניסא (=אין סומכין על הנס)"‏[9]. 'ניטל' וחג השנה החדשה מוזכרים גם אצל הרמ"א, בדפוסים שלא שלטה בהם יד הצנזורה.‏[10]

המשומד האנטישמי דיטריך שוואב כתב על המנהג בשנת 1616 בספרו הפולמוסי "המסווה היהודי" (Jüdischer Deckmantel): "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין הכיסאות והאשפתות, דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית". ואחר כך הם אומרים, "הוא כאן", כדי להכניס פחד בלבם של הילדים ושאר בני הבית, עד כי אין ברצונם ללכת לבית השימוש אלא אם יש להם צורך גדול בכך... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, שאותו הם מכנים ניט"ל, זאת אומרת חג הנטלה. והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהיה לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו".‏[11]

המנהגים וטעמיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהגים שונים מקהילה לקהילה ומאדם לאדם. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מהצנזורה על ספרים עבריים.‏[12][13]

מנהג נוסף הוא כאמור קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים.‏[2]

בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים הנודפים ריח חזק ומרתיע במיוחד, "רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור נהג ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה,‏[14] שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי.‏[15] קיימים גם רבים אשר מנצלים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות.‏[2] בנוסף, ישנם קהילות חסידיות הנמנעות מלהינשא בלילה זה, ומלקיים מצוות עונה, ומטבילה במקווה.

הרב נתנאל וייל, שחי בקרלסרוהה במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש.‏[16] אולם החת"ם סופר דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו‏[17]

ישנם שנהגו לקרא ביום זה את ספר תולדות ישו, ספר עברי מימי הביניים המוקדמים שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של ישו בצורה לעגנית. כמו כן הופיע במאה ה-19 "מגילת ניטל", המגוללת את קורות ישו, ומיוחסת לאחד מתלמידי החת"ם סופר שהעתיק אותה מכתבים שהיה מונחים אצל רבו.‏[18]

יש המקיימים גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר) וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה.‏[2].‏[19]

חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. החת"ם סופר כתב על המנהג לא ללמוד תורה כי "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".‏[20] בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל."‏[21] הרב מרדכי אליהו פסק ש"כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה".

טעמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות[22] והועתקה ממנו לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"‏[23]. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי צנזורה עצמית, "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".‏[25]

פעמים רבות ניתנים למנהג נימוקים מתחום המיסטיקה והקבלה. הלילה נחשב לטמא בשל לידתו של ישו, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.‏[26] לפי האדמו"ר מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.‏[27] הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית‏[28].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף ליברמן, 'בעניין ליל חגם הנקרא "ניטל"', מוריה, שנה יד (תשרי תשמ"ו), גיליון ה-ח, עמ' קלא.
  • בנימין שלמה המבורגר, 'הערה בעניין ליל "ניטל"', שם, גיליון ט-י, עמ' צב.
  • יעקב הלוי ליפשיץ, '"ניטל" וזמן לידת הנוצרי', שם, עמ' צג.
  • ישכר דוד קלויזנר, '"ניטל" במשנת חב"ד', שם.
  • יהושע מונדשיין, '"ניטל" בליל ש"ק', שם, עמ' צה.
  • ישראל ברטל מעסינגער, ניטל ומאורעותיו, ספרינג ואלי, תש"ס
  • יעקב אפשטיין, חבל נחלתו ז לא

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר יום-טוב לוינסקיעל הפולקלור בליל ה"ניטל", דבר, טור 1, 28 בדצמבר 1934; משה זאב סולה, אנציקלופדיה למועדי ישראל, תל אביב: יסוד, תש"מ 1980, עמ' 138.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שחר אילןעל החסידים וליל הניטל, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2004
  3. ^ Nittel (Nacht), in: Isaak Landman, The Universal Jewish Encyclopedia, Volume 8, p. 225
  4. ^ רבי יחיאל מיכל היבנר מניזנוב, שו"ת הד"ר תנינא סי' כ"ט אות רע"ו
  5. ^ הרב אהרן אוסיבל, המחנה החרדי, ט"ז טבת תשנ"א עמו' 2
  6. ^ אלעזר בריזל, הערת המהדיר לספר האגודה, מסכת עבודה זרה
  7. ^ אולם הוא מופיע במפתחות, הגהות מיימוניות הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א
  8. ^ אזכור זה צוטט אף ברמ"א בסימן קמח בשו"ע, וצונזר בשו"ע וילנא
  9. ^ מקור חיים, או"ח סי' קנ"ה א'
  10. ^ יורה דעה סוף סי' קמ"ח
  11. ^ מובא אצל דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ח"ד עמ' שכט
  12. ^ אברהם יצחק שפרלינג, Download טעמי המנהגים, עמוד ת"ק, סימן יט
  13. ^ ראו יום-טוב לוינסקי, המסתמך על "ליקוטי הפרדס" (ועל מאמרו של יעקב רייפמן, השחר ב (תרל"א), 35–433), על דבריו של אליעזר צווייפל בספר לקוטי צבי של הרב צבי הירש סג"ל מרובנה, שתיקן והגיה צווייפל (הרב ר’ צבי הירש סג"ל ז"ל מראוונא, ‏ספר לקוטי צבי: דברי תורה וחכמה; הגהתיו ותקנתיו אני אליעזר צבי הכהן צווייפעל, ז'יטומיר: דפוס א"ש שפדאוו, תרכ"ו 1886, באתר HebrewBooks), ועל ההיסטוריון הפולני יוזף שויסקי (Józef Szujski) (ד"ר יום-טוב לוינסקיעל הפולקלור בליל ה"ניטל", דבר, טורים 5–6, 28 בדצמבר 1934).
  14. ^ אבישי בן חייםכריסמס, הגרסה החסידית, באתר nrg‏, 30 בדצמבר 2005
  15. ^ הרב מנחם גנוט, דבר בעתו התשס"ו, בני ברק
  16. ^ הועתק מכתב ידו בספר נטעי גבריאל, חנוכה, מאמר על ניטל
  17. ^ שו"ת ודרשת וחקרת ח"א עמ' קמז בשם החת"ס באגרות סופרים סי' ב.
  18. ^ ספר מנהג אבותינו בידינו: מאמר ממנהג לבטל מלימוד התורה בליל ניטל: ומצורף בתוכו מגילת ניטל, 2008
  19. ^ הרב מרדכי גנוט, דבר בעיתו
  20. ^ שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא
  21. ^ שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כ
  22. ^ שמעון קיירא, ‏הלכות גדולות, הלכות ט' באב, מהדורת עזריאל הילדסהיימר, חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ׳ 397, באתר HebrewBooks
  23. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  24. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  25. ^ ם ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"‏[24]. "תוספות חדשים" שם מציין שיום הולדתו של ישו חל באותה שנה בט' טבת ולכן גזרו תענית ביום זה. ראו גם הגהות והערות לטור ס' תק"פ, הוצאת מכון ירושלים, וראה עוד במקורות לשיעור על ניטל וט' בטבת
  26. ^ Nittel (Nacht), in: Isaak Landman, The Universal Jewish Encyclopedia, Volume 8, p. 224
  27. ^ ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.
  28. ^ ספרו של ר' יצחק מנחם וינברג האדמו"ר מטולנא, עמ' 150, בשם רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור. מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל ח"ב סי' כא