נייג'ל פרג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נייג'ל פרג', 2014

נייג'ל פרג'אנגלית: Nigel Paul Farage, נולד ב-3 באפריל 1964) הוא מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית - UKIP, המפלגה הבריטית הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי. פרג' שייך לימין השמרני, והוא ממנהיגי היורוסקפטים, מתנגדי האיחוד האירופי וקורא לפרישת ארצו מהאיחוד ולפירוקו בכלל. מתנגד להגירה המונית לבריטניה, הן מממזרח אירופה והן מהעולם השלישי, אך במיוחד הוא מתנגד להגירה המוסלמית. כמו כן הוא מסתייג מרב-תרבותיות ומבקש להדגיש את הזהות הבריטית. במישור הכלכלי הוא תומך בקיצוץ עמוק בבירוקרטיה הממשלתית ובהורדת מסים. פרג' מתנגד לאנטישמיות ותומך בישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרג' נולד ב-1964 במחוז קנט האנגלי, בכפר קטן בשם דאון (Downe), שהיום נחשב לחלק מלונדון רבתי (דרום מערב לונדון). אמו, ברברה פרג' {לבית סטיבנס} גידלה אותו לבדה החל מגיל חמש, לאחר שאביו, סוכן מניות אלכוהוליסט, גאי יוסטוס אוסקר פרג' נטש את המשפחה. שם המשפחה פרג' בא ממוצאו הצרפתי של אחד מאבות אבותיו של פרג', ז'ורז' פרג' (Georgius Ferauge). השם עבר בהמשך "אנגליזציה" ל-Ferridge, בטרם הגיע לכתיב הנוכחי. אותו אב קדום היה הוגנוט, שברח - היגר בראשית המאה ה-18 בערך, מצרפת של לואי ה-14, הקתולי, לאנגליה[1]. בנוסף למוצא הצרפתי הזה יש במשפחת הוריו של פרג' גם שורשים גרמניים רחוקים.

פרג' למד וסיים בית ספר תיכון בלבד וכבר בימי לימודיו הצטרף למפלגה השמרנית והיה פעיל בה. בלי לנטוש את הפעילות הפוליטית, בהיותו בן 18 הוא החל לעבוד כסוכן מניות, בדומה לאביו לפניו, בעיקר בבורסת הסחורות של לונדון. ב-1992 פרש מהמפלגה השמרנית כאות מחאה על חתימת אמנת מאסטריכט על ידי ממשלת ג'ון מייג'ור השמרנית ושנה לאחר מכן היה בין מייסדי מפלגת העצמאות הבריטית - UKIP.

במאי 2010 נפצע פרג' קשה למדי, כשהמטוס הקל בו הוא נסע, במסגרת אחד ממסעי הבחירות שלו, התרסק אל הקרקע.

נישא לראשונה ב-1988, לגרייני לבית הייז, התגרש ב-1997 ונישא בשנית ב-1999 לקירסטן לבית מאהר, גרמניה. יש לו ארבעה ילדים, שניים מכל נישואין. גר עד היום בכפר דאון, בדרום מערב לונדון, סמוך מאוד לבית מגוריה של אמו.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה הפוליטית הממשית של פרג' החלה בעצם רק עם ייסודה של מפלגת העצמאות הבריטית UKIP ב-1993, אף כי לפני כן היה פעיל במשך למעלה מעשור במפלגה השמרנית. הוא עזב מפלגה זו ב-1992, על רקע התנגדותו להקמת האיחוד האירופי ושנה לאחר מכן חבר יחד עם פורשים נוספים ממנה, לארגון בשם "הליגה האנטי פדרלית" (Anti-Federalist League), שהקים פרופסור (בית הספר לכלכלה של לונדון) אלן סקד (Alan Sked). שתי הקבוצות הקימו ביחד את ה-UKIP ובחרו בסקד כמנהיגה של המפלגה החדשה.

פרג' רץ מטעמה, לראשונה, בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1994, במחוז Itchen, Test and Avon. הוא הגיע בבחירות אלה למקום הרביעי במחוזו, עם כ-5% מהקולות. באותו יום הוא השתתף גם בבחירות המשנה לפרלמנט הבריטי, שהתקיימו במחוז Eastleigh והפסיד גם בהן, כשזכה בפחות משני אחוזים מהקולות. שלוש שנים אחר כך, ב-1997 הפסיד שוב בבחירות הכלליות לפרלמנט הבריטי, כשהגיע למקום הרביעי במחוזו Salisbury, עם קצת פחות מ-6% מהקולות.

לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי ב-1999 השתנתה לראשונה שיטת הבחירות לפרלמנט זה בבריטניה, לשיטה היחסית - אזורית, וכתוצאה מכך גם מפלגות קטנות יכלו לזכות בייצוג. מפלגת העצמאות הבריטית קיבלה בבחירות אלה כ-7% מהקולות, לא הרבה יותר ממה שהשיגה בבחירות קודמות בדרך כלל, אולם הפעם נכנסו לפרלמנט האירופי שלושה נציגים מטעמה (כ-4% מהמושבים הבריטיים בפרלמנט האירופי). פרג' היה אחד מהשלושה. הוא נכנס לפרלמנט האירופי כאחד מנציגי מחוז דרום מזרח אנגליה ומאז שב ונבחר מטעם ה-UKIP, מזה כ-15 שנים, מידי מערכת בחירות לפרלמנט האירופי. מערכת הבחירות האחרונה בהקשר זה הייתה במאי 2014, עת נבחר לתקופת כהונה נוספת בת חמש שנים, כחלק מניצחונה הדרמטי של מפלגתו, בבריטניה. במקביל, בכל מערכת בחירות לפרלמנט הבריטי באותה תקופה, הוא נכשל שוב ושוב בנסיונותיו להיבחר, עקב השיטה האזורית הנותנת העדפה מוחלטת כמעט, למפלגות הגדולות.

מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית, 2008

מנהיגה ומייסדה של מפלגת העצמאות הבריטית פרופסור אלן סקד, פרש ממנה ב-1997, ואחריו כיהנו בראשותה, בזה אחר זה, כמה אישים אחרים. בספטמבר 2006 פרש מנהיגה המצליח של ה-UKIP מאז 2002, רוג'ר קנפמן, מתפקידו, בתום קדנציה אחת בלבד ופרג' התמודד לראשונה על ראשות ה-UKIP, במקומו. בבחירות הפנימיות במפלגה הוא זכה ברוב יחסי של 44% מהקולות (הבא אחריו קיבל כ-23%).

פרג' כיהן כמנהיג המפלגה במשך כשלוש שנים, מוביל אותה להישג מסוים בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני 2009, אף כי עדיין לא לניצחון. מכל מקום, סמוך לאחר ההישג הזה, בספטמבר 2009 הוא התפטר מתפקיד מנהיג המפלגה (ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-27 בנובמבר 2009), מתוך מחשבה שיזכה במקום בפרלמנט הבריטי בבחירות הכלליות שהתקיימו במדינה במאי 2010. מחשבה זו הוכחה כמוטעית. איש ממועמדי המפלגה לא זכה במושב בבחירות לפרלמנט בשל השיטה האזורית - רובנית המוחלטת.

בעקבות כשלונו החוזר להיבחר בבחירות אלה, ולאחר הפסקה של כשנה, שב פרג' והתמודד בנובמבר 2010 על ראשות מפלגתו. בבחירות אלה הוא ניצח שוב, הפעם בקלות רבה, עם כ-60% מהקולות, כשהמתמודד הבא אחריו זוכה בכ-20% מהקולות בלבד.

פרג' מכהן מאז נובמבר 2010, כמנהיג המפלגה. במקביל, הוא מכהן גם כיו"ר משותף (יחד עם פרנצ'סקו ספרוני מ"הליגה הצפונית" האיטלקית), של קבוצת היורוסקפטים (Europe of Freedom and Democracy), שהוקמה בפרלמנט האירופי ב-2009.

נסיקת ה-UKIP[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – UKIP

כמנהיג ה-UKIP הוביל פרג' את מפלגתו, ממעמד של המפלגה השלישית בגודלה בבריטניה, למעמדה, נכון למאי 2014, כמפלגה עם מספר המצביעים הגדול ביותר בבחירות לפרלמנט האירופי.

הנסיקה של המפלגה החלה עוד בבחירות 2004 לפרלמנט האירופי, תחת מנהיגותו של רוג'ר קנפמן. המפלגה זכתה אז בכ-16% מהקולות, והגיעה למקום השלישי. כעבור חמש שנים, ב-2009, כעת כבר בראשותו של נייג'ל פרג', ה-UKIP עלתה לכ-17% מהקולות בבריטניה. הייתה זו אמנם עליה של אחוז אחד בלבד לעומת המערכה חמש שנים קודם לכן, אולם כתוצאה ממנה וכתוצאה מירידת יריביה, הגיעה מפלגת העצמאות הבריטית ב-2009, למקום השני, אחרי המפלגה השמרנית - 28%. היא ניצחה באותן בחירות את הלייבור שקיבל רק 16%, ואת הליברל דמוקרטים - 14%.

במאי 2013 נערכו בבריטניה בחירות מקומיות והמפלגה זכתה בכ-23% מהקולות, מיד לאחר המפלגה השמרנית השלטת, שזכתה בכ-25% מהקולות והרבה לפני הלייבור, שזכה בכ-14% מהקולות בלבד.

שנה אחת לאחר מכן וחמש שנים אחרי הבחירות הקודמות לפרלמנט האירופי, בבחירות מאי 2014 זכתה ה-UKIP בראשות פרג', בכ-27% מהקולות בבריטניה (עליה של 4% לעומת הבחירות המקומיות של 2013 וכ-10% לעומת הבחירות הקודמות לפרלמנט האירופי), וניצחה, לפני הלייבור - 24%, והשמרנים - 23%. במקום הרביעי זכתה מפלגת הירוקים ואחריה הליברל דמוקרטים, שתיהן עם פחות מ-10% מהקולות. עקב שיטת חלוקת המושבים בפרלמנט האירופי קיבלה בסופו של דבר ה-UKIP‏ 24 מושבים, קצת יותר משליש מתוך ה-70 המוקצים לבריטניה, כולל מושב אחד מתוך ששת המושבים המוקצים לסקוטלנד.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייג'ל פרג', 2009

הנושא העיקרי בו פרג' עוסק הוא הוצאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. הוא טוען שהאיחוד עולה למדינה זו כ-70 מיליון דולר ליום ומתנגד לכך בתוקף.

כחלק ובמסגרת התנגדותו לאיחוד האירופי הוא פועל בהתמדה לחשיפת שחיתויות ובזבוזים בביורוקרטיה האירופית. אחת מחשיפותיו הידועות ביותר ארעה ב-2004, כשחשף את העובדה שהנציג הצרפתי הבכיר בפרלמנט ובממשלה האירופית ז'אק בארו הורשע במעילה וקיבל חנינה תוך הסתרת הרשעתו. החשיפה אמנם לא עזרה יותר מדי ובארו מונה בהמשך וכיהן שש שנים (2004 - 2010) כשר התחבורה ואחר כך המשפטים בנציבות האירופית‏[2]. גם במקרים אחרים בהם הוא טען לשחיתויות בממסד האירופי, חולשתה הפרלמנטרית של מפלגתו ושל המפלגות היורוסקפטיות בכלל, בפרלמנט האירופי, מנעה את הדחת הבכירים הרלוונטיים.

פרג' מתנגד למלוכה בבריטניה, אף כי ייתכן שזה קשור גם לתמיכתה של המשפחה המלכותית בהרחבת סמכויותיו של האיחוד האירופי. ב-2008, בתום נאום של הנסיך צ'ארלס בפני הפרלמנט האירופי, היה פרג' הציר היחידי בפרלמנט שלא קם ממושבו ומחא כפיים לנסיך, דבר שעורר סערה של ממש באיים הבריטים.

הוא בעד הגבלתה של ההגירה לבריטניה. לדבריו, עד לעליית הלייבור וטוני בלייר לשלטון בבריטניה, היגרו אליה כ-30,000 איש מדי שנה. לעומת זאת, קצב ההגירה הנוכחי לבריטניה מגיע לכ-500,000 איש בשנה ופרג' מאשים בכך את התקנות השונות של האיחוד האירופי, המאפשרות ואף מחייבות קליטת מהגרים לאירופה ולכל אחת ממדינותיה, ובין מדינות אירופה לבין עצמן ומבטיח כאמור לפעול להקטנתם של מספרים אלה. הוא מבדיל בהקשר זה בין פליטים אמיתיים, אשר יש לאפשר את כניסתם למדינה, לבין מהגרים, אשר כל מטרתם לסחוט כספים מהמדינה במקום לעבוד ואם הם כן עובדים, אזי הם עושים זאת מתחת לשכר המינימום ופוגעים בכך בשכבות החלשות של האוכלוסייה הבריטית.

פרג' ניהל מאבק נגד אישור זכותם של אזרחי החברות החדשות באיחוד, רומניה ובולגריה, לעבור לארצו ולקבל תשלומי רווחה; הוא עורר סערה ציבורית והואשם בגזענות נגד מזרח-אירופאים כשאמר שהיה מודאג אם רומנים היו עוברים לגור בשכנותו ושתושבי מדינות אלה בוודאי יתפתו לעבור למדינה מתורבתת, אמירות מהן חזר אחר כך. כמו כן, הביע חשש מהגידול באוכלוסייה הפולנית בבריטניה ומסירובה לקבל את התרבות המקומית‏[3].

פרג' מתנגד נמרצות להגירה מוסלמית לבריטניה ואף הביע זעזוע לנוכח קריאתו של מנהיגה הקודם של הכנסייה האנגליקנית, הארכיבישוף מקנטרברי רוואן ויליאמס (Rowan Williams), להכרה בחוקיותה של השריעה, הדין האסלאמי, בבריטניה (פרג' הוא אנגליקני בעצמו).

בנושאים אחרים: פרג' דוגל במדיניות חוץ בדלנית. במסגרת זו התנגד למשל לכל השתתפות צבאית של בריטניה בסכסוכי חוץ, כדוגמת אפגניסטן, עיראק, ועוד. כשעלתה האפשרות של תקיפה אווירית כנגד סוריה, בשל המתקפה הכימית בע'וטה, היה פרג' בין המתנגדים להשתתפות בהתקפה זו. הוא מתנגד לכל הגבלה על סחר החוץ, או העדפה בסחר כזה למדינות האיחוד האירופי. כחלק ממדיניות זו הוא גם התנגד לסנקציות כלכליות כלשהן, על איזו מדינת חוץ שלא תהיה, לרבות התנגדות לסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן כדי להביא אותה להסכים לפירוק פוטנציאל הנשק הגרעיני שלה.

פרג' הודיע שהוא מוכן לבדוק אפשרות ללגליזציה של השימוש בסמים קלים, בשל העובדה שהמלחמה בשימוש בהם כשלה זה מכבר‏[4].

יחסו לישראל וליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרג' מביע דעות פרו ישראליות‏[5][6][7] ובין השאר הוקמה במפלגתו אף קבוצה מיוחדת של חברי מפלגה תומכי ישראל, הקרויה "ידידי ישראל במפלגת העצמאות הבריטית" (UKIP Friends of Israel)‏[8]. הוא מתנגד למשל לדמוניזציה הנעשית בבריטניה כלפי ישראל וסבור שמדובר באנטישמיות, אף אם היא מוסווית כאנטי ציונות. הוא קושר את התנגדותו לאיחוד האירופי עם התנגדותו למדיניות האנטי ישראלית לטענתו, של האיחוד. לדבריו, "יש בממסד האירופי דעה קדומה חזקה מאוד כנגד ישראל... כמעט צורה חדשה של אנטישמיות... איבה בסיסית לישראל".

חברי הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה התנגדו למשל לקריאות להשעות את הסכמי הסחר עם ישראל והתנגדו בקולניות לעזרה האירופאית לרשות הפלסטינית, בטענה שחלקה מופנה לבתי ספר המחנכים את הדור הבא לג'האד ולפעולות התאבדות ומלמדים "איך לטהר את ארצם מהיהודים הציוניים הרשעים". ופרג' עצמו אמר שהוא "מבין מדוע ישראל נוטה לדאגה עמוקה, כששכנותיה מצהירות בפומבי שהן מעוניינות למחוק אותה מעל פני כדור הארץ"‏[9].

אף כי גם בשורות מפלגתו קיימות לעתים תופעות אנטישמיות‏[10], פרג' מתנגד לאנטישמיות, מעבר לדעותיו בעד ישראל‏[9]. למשל, באירופה מתנהל בתקופה האחרונה ויכוח לוהט בנוגע ל"הומניותה" או אי הומניותה של השחיטה הכשרה. רבים ראו בהתנגדות לשחיטה הכשרה משום אנטישמיות חבויה. ביולי 2013 הודיע פרג', שמפלגתו שלחה בודקים מיוחדים שבדקו את השחיטה הכשרה בבריטניה והם מצאו, שלא רק שהשחיטה הכשרה היא אכן הומנית, היא אף גורמת לבעלי החיים פחות סבל מזה שנגרם להם בשל שיטות שחיטה אחרות.

יש עם זאת, ב-UKIP, גם גוף פרו פלסטיני מקביל לגוף הפרו ישראלי, אולם הגוף הפרו פלסטיני איננו נתמך על ידי פרג' ובנוסף לכך, UKIP Friends of Israel גדול ממנו בהרבה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]