נייטרון איטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נייטרון איטי או נייטרון תרמי הוא נייטרון הנע במהירות הדומה למהירות התנועה התרמית של האטומים בחומר הסובב אותו. כאשר נייטרון נפלט מגרעין של אטום מתבקע הוא נע במהירות גבוהה המגיעה לכמה אחוזים ממהירות האור. מהירות זו מקבילה לטמפרטורה של מיליוני מעלות. בכל פעם שנייטרון מתנגש באטום הוא מאט ולאחר סדרה ארוכה של התנגשויות כאלה הוא מגיע לשיווי משקל תרמודינמי עם החומר הסובב אותו והופך לנייטרון תרמי. בכל התנגשות כזו יש סיכוי לנייטרון להיבלע באטום. אם ההסתברות הזו גבוהה מדי אז הסבירות גבוהה שהוא ייבלע לפני שיספיק להפוך לנייטרון תרמי.

לנייטרון איטי יש סיכוי גדול יותר לגרום לביקוע של אטום בקיע כמו אורניום. מרבית הכורים הגרעיניים מכילים לצורך זה חומרים שמטרתם להאט את הנייטרונים. התכונות הרצויות של חומר להאטת נייטרונים הן משקל אטומי נמוך הגורם לכך שכל התנגשות תאט את הנייטרון ככל האפשר וכן הסתברות נמוכה לבליעת הנייטרון על ידי האטום. החומרים הנפוצים המשמשים לכך הם מימן (בדרך כלל בצורה של מים), מימן כבד (בצורה של מים כבדים), פחמן (בצורת גרפיט) או בריליום. חומר שהיה לו שימוש היסטורי כמאט נייטרונים הוא הפרפין, שנעשה בו שימוש זה בניסוייו המפורסמים לגילוי הנייטרון של הפיזיקאי ג'יימס צ'דוויק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]