נייטרליות הרשת
נייטרליות הרשת (אנגלית: Network neutrality) הוא עיקרון אשר כיום לכאורה מיושם על כל רשתות התקשורות. רשת נייטרלית היא רשת תקשורת שאפשר לחבר אליה כל סוג של ציוד, שיפעל בכל שיטה, הפלטפורמות בהן בנויות האתרים, רשת שאינה מגבילה בשום אופן את התוכן המותר, ושאינה מפלה לרעה את סוג תוכן אחד על חשבון סוג תוכן אחר על ידי הגבלת מהירות או כל הגבלה אחרת.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
המושג "נייטרליות הרשת" נולד בארצות הברית בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, כתיאור של המצב הרצוי והמנוגד למנהגן של חלק מספקיות האינטרנט לחסום או להגביל את מהירותם של פרוטוקולי תקשורת מסוימים, בייחוד כאלה המשמשים שירותים של המתחרות שלהן, או כאלה שתופסים רוחב פס ניכר ללא רווח נוסף לספק. דוגמה למקרה הראשון הוא חסימת שרות שיחות קוליות על גבי הרשת (VoIP) שמנוהל על ידי חברה מתחרה, ודוגמה למקרה השני היא הגבלת קצב העברת הנתונים בפרוטוקולים של שיתוף קבצים (כגון ביטורנט). עוד דוגמה אופיינית להפרת נטרליות הרשת היא האטת העברת הנתונים מאתרים ששייכים לחברה מתחרה אל הלקוחות של הספקית. למעשה חלק מספקיות האינטרנט היו רוצות למנף לרווחים את שליטתן בתשתית הרשת, על ידי גביית כסף מבעלי אתרים בתמורה להעדפתם בהקצאת רוחב הפס.
ממשלות מסויימות רוצות בשליטה על המידע העובר ברשת על מנת לבצע צנזורה על מידע בלתי רצוי להם. כמו כן, המצדדים בסינון המידע העובר באינטרנט טוענים לצורך להגביל את היכולת של תוכן פוגעני (פדופיליה, גזענות, טרוריזם ועוד) להיות מופצים ברשת.
המצדדים בנטרליות הרשת טוענים כי פגיעה בנייטרליות מהווה משחק לא הוגן והפרה של הרעיון כי הרשת אינה שייכת לאדם או חברה מסוימת, אלא מהווה משאב לתועלת כלל האנושות, משאב שניתן ומותר לעשות בו שימוש לצורך רווחים, אולם רק בתנאי ששימוש זה אינו פוגע בזכותם של אחרים לעשות בו שימוש דומה. אמנם ניתן לייחס שורשים של אידאולוגיה ליברלית לרעיון נייטרליות הרשת, אולם יש לציין שדעה זו נפוצה לא רק בקרב לוחמים לזכויות המשתמשים, אלא גם בקרב חברות המפעילות אתרים גדולים כגון אמאזון גוגל ומיקרוסופט. חברות אלה ואחרות ומנסות לקדם את נייטרליות הרשת על ידי שדלנות שמעודדת חקיקה בנושא. לעומתן, ספקיות האינטרנט הגדולות טוענות שמכיוון שהן אלה שהניחו את התשתית עבור הרשת על חשבונן, זכותן המלאה לעשות בה שימוש שיבטיח להן רווחים, וזאת ללא התערבות הרשויות. כתוצאה מכך הוויכוח על נייטרליות הרשת חורג מהמסגרת של וויכוח אידאולוגי, והפך לקרב ענקים עם אינטרסים של מאות מיליארדי דולרים.
[עריכה] המצב בישראל
בישראל, בניגוד למצב בארצות הברית, כמעט ולא נשמע ויכוח בנושא נייטרליות הרשת. בין השאר אפשר לייחס את חוסר המודעות לכך שמפעילות האתרים הגדולים הן אותן חברות המהוות ספקיות אינטרנט, או לכל הפחות חברות בנות עם בעלות משותפת. כתוצאה מכך אין לובי של חברות חזקות הלוחמות לנייטרליות הרשת, וציבור המשתמשים נותר ברובו ללא מודעות לנושא. מקרים של הפרת נייטרליות הרשת בישראל אינם נמדדים ומתועדים היטב, ולכן כרגע יש להתייחס אליהם כאל דיווחים אנקדוטליים בלבד. גולשים רבים דיווחו על האטה ניכרת בתקשורת של תוכנות שיתוף קבצים[1]. כמו כן נרשמו מקרים בהם ספקיות האינטרנט ניתבו כתובות שאינן קיימות אל מנוע חיפוש מסוים, ובכך עודדו את הגולשים להשתמש באתר מסוים על חשבון אחרים[2].
בעקבות אישור חוק ההסדרים ביולי 2010, נקבע כי חברות הסלולר לא יכולו להפלות שירותים שונים באינטרנט הסלולרי, בעיקר יישומי שיחות VoIP. החוק קובע כי אסורה פגיעה בנייטרליות הרשת, אם באמצעים טכנולוגיים או באמצעים תמחיריים.[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רן-יניב הרטשטיין, נייטרליות הרשת: הסוף או רק ההתחלה?, נענע
- טים ברנס לי, נייטרליות רשת: עניין רציני, וואלה
- דידי חנוך, מה זה נייטרליות רשת?, וואלה
- עו"ד חיים רביה, ארצות-הברית: בית הנבחרים הצביע נגד נייטרליות רשת, law.co.il
