נייט ארצ'יבלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נייט ארצ'יבלד
תאריך לידה 2 בספטמבר 1948 (בן 65)
עמדה רכז, קלע
גובה 1.85 מטר
מספר 10,1,7
דראפט בחירה מספר 19, 1970
סינסינטי רויאלס
קבוצות
1970 - 1976
1976 - 1977
1978 - 1983
1983 - 1984
סינסינטי רויאלס/קנזס סיטי קינגס
ניו יורק נטס
בוסטון סלטיקס
מילווקי באקס
הישגים אליפות אחת ב-1981 עם הבוסטון סלטיקס
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל לשנת 1991

נת'ניאל "נייט" ארצ'יבלדאנגלית: Nathaniel "Nate" Archibald; נולד ב-2 בספטמבר 1948 בניו יורק, ניו יורק) המכונה "טייני", הוא כדורסלן עבר אמריקאי הנחשב לאחד מטובי הרכזים בתולדות הכדורסל.

במהלך 13‏ עונותיו בליגת ה-NBA שיחק בארבעה מועדונים שונים, בפרט בקבוצות סינסינטי/קנזס סיטי קינגס (לימים, סקרמנטו קינגס) ובוסטון סלטיקס, האלופה לשנת 1981.‏[1] ב-1991 נבחר להיכל התהילה ובחגיגות היובל לליגה נכלל ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדותיה.

במהלך קריירת המשחק נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה הראשונה של הליגה ופעמיים לחמישייה השנייה, השתתף בשישה משחקי אולסטאר וזכה בתואר ‏MVP של משחק האולסטר ב-1981. את עונת 1972/73 סיים בראש טבלת הסלים והאסיסטים של הליגה (לפני ימי השלשה‏[2]) הישג שלא נשנה מאז.

צורף לשורות היכל התהילה לפעילות הומניטרית של עולם הספורט בשנת 2000 בהוקרה על "הפעלת תוכניות קהילתיות ומקלטים לחסרי בית, וייעוץ לילדי רחוב", בשכונות ניו יורק.‏[3]

כיום, עוסק ארצ'יבלד בחינוך.

נעוריו ושנותיו במכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצ'יבלד נולד בשכונת עוני ברובע הברונקס שבניו-יורק למשפחה ממעמד הפועלים, לה שמונה ילדים. כילד כונה "ליטל טייני" (על שם אביו "ביג טייני").‏[4] כאשר היה בן 14 עזב אביו את הבית וארצ'יבלד, הבן הבכור, היה לדמות אב לששת אחיו הקטנים.

כנער למד ארצ'יבלד בתיכון דוויט קלינטון. לדבריו היה תלמיד ביישן וחסר ביטחון והתקשה בלימודיו. בשנתו השנייה בתיכון שקל ארצ'יבלד לפרוש מהלימודים לאחר שנופה מנבחרת הכדורסל של בית ספרו, אך מנהל המרכז הקהילתי האזורי פלויד ליין, כדורסלן מכללות עבר ידוע, הניא אותו מלעשות זאת.‏[5]

שנה לאחר מכן שב להיבחן והתקבל לקבוצה. ב-1966, שנתו האחרונה בתיכון, כבר נבחר לקפטן נבחרת בית ספרו ולנבחרת העיר. בתקופה זו החל ארצ'יבלד להשקיע גם בלימודיו, אם כי ציוניו הנמוכים עדיין מנעו ממנו לזכות במלגת משחק והוא נאלץ להירשם למכללה הקהילתית ווסטרן אריזונה קולג'.

ארצ'יבלד למד ושיחק במשך שנה באריזונה שם קלע 29.5 נקודות למשחק, אך בסוף השנה, מאחר שזכה במלגת לימודים באוניברסיטת טקסס באל-פאסו עבר לטקסס.
באל פאסו שהה שלוש שנים במהלכן השלים תואר במדעי החינוך ושיחק בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה תחת המאמן דון האסקינס. במדי הקבוצה קלע בממוצע 23.2 נקודות למשחק וקבע שיא נקודות לשחקן בקבוצה (1,459 נקודות). בעונת 1969/70, שנתו השלישית באוניברסיטה, הייתה הקבוצה אלופת ליגת הווסטרן אתלטיק קונפרנס והשתתפה בטורניר אליפות המכללות. עם סיום העונה השתתף ארצ'יבלד במספר משחקי בתר-עונה‏[6]. במסגרת משחק באלוהה קלאסיק קלע ארצ'יבלד 51 נקודות ובוב קוזי, רכז עבר ידוע ומאמן סינסינטי רויאלס, שצפה במשחק הצהיר בפני ארצ'יבלד על כוונתו לצרפו לקבוצה.

שנותיו בכדורסל מקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצ'יבלד נבחר בסיבוב השני של דראפט ה-NBA של 1970 על ידי מועדון סינסינטי רויאלס. הוא עמד לבחירה גם בדראפט ה-ABA ואף נבחר בידי טקסס צ'אפרלס,‏[7] אך בחר להצטרף לרויאלס. את 14 השנים הבאות העביר ארצ'יבלד בליגת ה-NBA. במהלך תקופה זו נדד עם אשתו וילדיו בין ערים שונות בארצות הברית, ושינה את מגוריו בהתאם למושב המועדון בו שיחק. עם זאת, בסוף כל עונת משחק נהג ארצ'יבלד לחזור לשכונה בברונקס בה גדל, ולהשתתף בליגת הקיץ המקצוענית על שם רוקר שפעלה מהארלם כמו גם חבר לתוכנית חניכה שהפעילה הליגה במסגרתה סייע לנוער במצוקה.

כבר בעונתו הראשונה זכה ארצ'יבלד למקום בהרכב הפותח של סינסינטי, לאחר שרכז הקבוצה עזב בעקבות סכסוך חוזי. בעונה זו קלע 16.0 נקודות בממוצע למשחק, ואת העונה סיימה סינסינטי במאזן ניצחונות שלילי. בתחילת עונתו השנייה של ארצ'יבלד בסינסינטי נפצע קפטן הקבוצה וקלעה הבולט. ארצ'יבלד נכנס לנעלי הקפטן וסיים את העונה כשני בטבלת מלכי הסלים של הליגה עם 28.2 נקודות למשחק, מסר בממוצע 9.2 אסיסטים ונבחר לחמישייה השנייה של הליגה. עם זאת, חזרה קבוצתו וסיימה במאזן שלילי.

ב-1972 עבר יחד עם זיכיון הרויאלס לקנזס. בעונה זו הוביל את הליגה הן בנקודות (34.0 למשחק), באסיסטים (11.4 למשחק) ובדקות משחק (3,681 במצטבר). בתום העונה נבחר לחמישייה הראשונה של הליגה והוכרז על ידי מגזין הספורט Sporting News כשחקן היעיל של העונה ב-NBA. בעונה זו גם נבחר לראשונה להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA. עם זאת, קבוצתו סיימה במקום האחרון בביתה ושוב לא זכה ארצ'יבלד להשתתף בפלייאוף.
במהלך אותה שנה נעצרו שניים מאחיו של ארצ'יבלד ואח נוסף התמכר לסמים, ארצ'יבלד אסף את אחיו אל ביתו והדבר הניע אותו להקדיש את עצמו לחינוך נוער.‏[8] ‏ סדרה של פציעות העיבה על המשך הקריירה של ארצ'יבלד.

מוקדם בעונת 1973/74 נפצע ארצ'יבלד, ונעדר מהמגרשים למשך העונה. בשנה שאחרי חזר ושיחק את העונה במלואה והקבוצה, לראשונה מאז שנת 1966, סיימה במאזן חיובי והעפילה לשלב הפלייאוף. ארצ'יבלד, שקלע 26.5 נקודות למשחק ומסר 6.8 אסיסטים, שובץ שנית בחמישייה הראשונה של הליגה.
בעונת 1975/76 למרות ששחזר את יכולתו עם 25.8 נקודות למשחק ו-7.9 אסיסטים ומקום בחמישיית הליגה הראשונה, סיימה הקבוצה במאזן שלילי והחמיצה את שלב הפלייאוף. בסוף העונה ביקש להשתחרר מהחוזה שחתם במועדון ונשלח לשחק במדי ניו ג'רזי נטס שהצטרפה באותה שנה ל-NBA.‏[9]
פציעה הגבילה את ארצ'יבלד במהלך עונת 1976/77 ל-34 משחקים ובסוף השנה נשלח לקבוצת באפלו ברייבס. החמרה של פציעה קודמת, קרע בגיד אכילס, כפתה עליו להיעדר לחלוטין ממגרשי הכדורסל בכל עונת 1977/78.

ארצ'יבלד הגיע למועדון בוסטון סלטיקס כשהוא בן 30 בעיניי רבים שחקן מעבר לשיאו בשלהי הקריירה. בעונתו הראשונה במועדון (1978/79) חתמה הקבוצה את תחתית הבית בתום הליגה הסדירה, אך בשלוש השנים הבאות הסלטיקס (עם צירופו של לארי בירד לקבוצה ב-1979, ושל מקהייל ופאריש ב-1980) כבר סיימה הקבוצה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, ובעונת 1980/81 אף זכה המועדון באליפות ה-NBA. בעונת האליפות שיחק ארצ'יבלד בממוצע 35.3 דקות, הוביל את הקבוצה באסיסטים עם 7.7 למשחק ותרם בממוצע 13.8 נקודות, בעונה זו הופיע בפעם החמישית במשחק האולסטאר שבסופו זכה בתואר השחקן המצטיין של המשחק ונכלל בחמישייה השנייה של הליגה. משך 5 שנותיו עם בוסטון סלטיקס, תפקד בעיקר כרכז שהפעיל את יתר חבריו לקבוצה ולאורך שנותיו בקבוצה קלע בממוצע 12.5 נקודות וחילק 7.1 אסיסטים למשחק.

את עונתו האחרונה העביר ארצ'יבלד בקבוצה מילווקי באקס. באמצע העונה הודיע ארצ'יבלד על פרישה.
ארצ'יבלד פרש ממשחק פעיל ב-1984 עם ממוצעי קריירה של 18.8 נקודות ו-7.4 אסיסטים למשחק.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוסמך מטעם אוניברסיטת פורדהם במדעי הוראת מבוגרים ופיתוח משאבי אנוש ב-1990, וקיבל תעודה מקצועית בניהול ב-1994. לא השלים לימודי דוקטורט בהתכתבות מאוניברסיטת קליפורניה-קוסט.

עסק באימון במספר גופים שונים; שימש בין השנים 1983-1989 עוזר מאמן בליגת המכללות באוניברסיטאות ג'ורגיה וטקסס אל פאסו. היה מאמנה הראשי של פאיטוויל פטריוטס מה-NBDL (ליגת הפיתוח של ה-NBA) ב-2001, ‏ אימן בליגת ה-ABA החדשה את מועדון הלונג ביץ' ג'אם ב-2004. סייע בהקמת ליגת קיץ לנוער בניו יורק ב-1999. אימן לאורך השנים מספר קבוצות מליגת ה-USBL בהן את קונטיקט סקייהוקס ב-1992 ואת ברוורד בלו דוקס ב-2005, כמו גם משתתף עד היום בליגות קיץ לנוער וב-AAU (ליגת חובבים). החל מ-2002 משמש נציג קשרי קהילה של ה-NBA.

למעלה מתשע שנים עסק בהוראה, בתור מורה לחינוך גופני בהארלם. ארצ'יבלד נידב מכספו ופעל במקלט לחסרי בית עד שנסגר ב-1991 וזכה לפרס על פעילותו בקרב בני נוער בניו יורק ב-1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://espndb.go.com/nba/finals/profile/_/id/90011/type/player/nate-archibald
  2. ^ החוק הקובע כי קליעה מאחורי קו הקשת מזכה בשלוש נקודות, נכנס לתוקף רק מעונת 1979/80
  3. ^ http://www.sportshumanitarian.com/inductees/nate_archibald.html
  4. ^ http://sportsillustrated.cnn.com/2005/writers/dave_hollander/03/15/tiny/index.html
  5. ^ http://www.celtic-nation.com/interviews/nate_archibald/nate_archibald_page5.htm
  6. ^ המשחקים מהווים במה לשחקני המכללות להציג את מרכולתם לפני ציידי הכשרונות, במטרה לשפר את סיכוייהם לקבל חוזה משחק בליגה מקצוענית
  7. ^ באותה תקופה היו הליגות בתחרות זו עם זו ולכן קיימו נפרדים אירועי דראפט נפרדים. בשנת 1976 התמזגה ליגת ה-ABA לתוך ה-NBA
  8. ^ http://sportsillustrated.cnn.com/vault/article/magazine/MAG1087904/3/index.htm
  9. ^ ניו ג'רזי נטס היא אחת משלושה מועדונים שעברו מליגת ה-ABA ל-NBA)


MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג