ניל פרגוסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניל פרגוסון, 2010

ניל פרגוסון (לעתים מתועתק גם ניאל, באנגלית: Niall Ferguson; נולד ב-18 באפריל 1964 בגלאזגו שבסקוטלנד) היסטוריון סקוטי, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד וחוקר באוניברסיטת סטנפורד ובאוניברסיטת אוקספורד; מומחיותו הראשית היא בהיסטוריה כלכלית, אך הוא נודע יותר בזכות ההיסטוריה הרוויזיוניסטית והשנויה במחלוקת שכתב בזכות הקולוניאליזם והאימפריאליזם. ב-2004 מנה אותו טיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

פרגוסון, המחלק את חייו בין בריטניה לארצות הברית, גדל בגלאזגו וסיים את לימודיו באוקספורד בהצטיינות (first-class honours). הוא נשוי לפוליטיקאית ההולנדית-סומאלית לשעבר ומבקרת האסלאם אייאן חירסי עלי. לפרגוסון שלושה ילדים מנישואיו הקודמים לעיתונאית סוזן דגלאס, וילד אחד מנישואיו החדשים.

כתיבתו ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרגוסון עוסק בהיסטוריה כלכלית ובין השאר כתב על ההיפראינפלציה הגרמנית של שנות העשרים ושני כרכים על תולדותיו של בית רוטשילד. בצמד הספרים Empire ו-Colossus הציג מבט אמפתי ואוהד יחסית לתולדות האימפריה הבריטית והציע שעל ארצות הברית לשחק תפקיד פעיל יותר בעולם, בדומה לזה שהבריטים שיחקו במאה ה-19. על שהאיר את הקולוניאליזם באור חיובי ספג ביקורת רבה בחוגים פוסטקולוניאליים, אף שאינו מתעלם לגמרי בספרים אלה מקורבנות השיטה ומהסבל הרב שגרמה.

תחום נוסף שבו עסק היה היסטוריה של המאה העשרים ובפרט של מלחמת העולם הראשונה: בספרו (The Pity of War (1999 יצא להפריך את מה שכינה "עשרת המיתוסים הגדולים" של אותה מלחמה. לטענתו היה העולם יוצא נשכר לו נמנעה בריטניה מלהתערב בסכסוך, שכן אז הייתה גרמניה זוכה לניצחון מהיר (1914-1915), בריטניה הייתה שומרת על מושבותיה ושפיכות הדמים הגדולה יותר של מלחמת העולם השנייה, אותה הוא רואה כתולדה של ההפסד הגרמני בזו הראשונה, הייתה נמנעת. בכתיבתו על מלחמת העולם הראשונה ובמקומות אחרים, פרגוסון הוא ממצדדיה הבולטים של "היסטוריה נוגדת מציאות" (Counterfactual History), כלומר השימוש הנרחב בתיאור ההיסטוריה כפי שהייתה עשויה להיות לו התפתחו הדברים אחרת מכפי שהתפתחו בפועל בצמתים גורליים.

השקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לעבודתו ההיסטורית משמש פרגוסון כפרשן כלכלי ומדיני, בעל דעות ימניות, בעיתונות ובטלוויזיה משני עברי האוקיינוס האטלנטי. טוריו הקבועים מתפרסמים בלוס אנג'לס טיימס ובדיילי טלגרף. ב-2003 תמך בפלישה האמריקאית לעיראק, אולם לאחר מכן ביקר את ניהולה. בדרך כלל הביע דעות חיוביות על מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' בוש הבן אך ביקר את מדיניותו הכלכלית. מחוץ לארצות הברית, הוא ממבקריהם הבולטים של האיחוד האירופי ושל ולדימיר פוטין, אותו הוא מגנה כאוטוריטרי.

בין מבקריו העיקריים נמנה הכלכלן חתן פרס הנובל פול קרוגמן, והשניים ניהלו ויכוחים פומביים בנושא עתיד הכלכלה העולמית על גבי דפי העיתונות האמריקאית.‏[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלייתו של הכסף: היסטוריה פיננסית של העולם, תרגם יאיר לוינשטיין, הוצאת עם עובד, תשע"א 2011.
  • ציוויליזציה: המערב וכל השאר, תרגם ארז וולק, עם עובד, תשע"ג 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]