נימפאה כחולה

נימפאה כחולה או נימפאה תכולה (שם מדעי: Nymphaea caerulea) היא צמח-מים רב-שנתי, הגדל במים מתוקים. תפוצתה של הנימפאה היא באזורים הטרופיים של כדור הארץ ויש המזהים אותה עם צמח הנלומבו, שהיה מקודש במצרים העתיקה ומופיע רבות באמנות המצרית הקדומה. גבעוליו מושרשים בקרקעית הבריכה, והצמח בעל פקעת ועלים מעוגלים ודמויי לב אשר צפים על המים.

הפרח

הפרח בצבע לבן-תכלכל ומכאן שמו. עלי הכותרת מחודדים וערוכים בדורים (בצורת עיגולים) מרובים. הגביע בצמח זה משתנה עלי כותרת, ואלה משתנים לאבקנים. ריבוי האיברים, והמעבר בין עלי הכותרת לאבקנים, מעיד על מוצאה הקדום של הנימפאה.

השפעות פסיכולוגיות ופסיכואקטיביות

מחקרים הראו שלנימפאה הכחולה יש תכונות פסיכואקטיביות, ויכול להיות ששימשה לטקסים דתיים במצרים העתיקה ובמספר תרבויות דרום אמריקאיות עתיקות. מינון של בין 5 ל-10 גרם גורם לגירוי עדין, שינוי בתהליכי מחשבה, תפיסה חזותית מוגברת וחזיונות עדינים בעין סגורה. פרח זה קרוב לפרח הנלומבו, הידוע גם כפרח הלוטוס הקדוש. גם הנלומבו וגם הנימפאה מכילים את האלקואידים נוציפרין (Nuciferine) ואפורפין(Aporphine). תכונות אלו הופכות את הנימפאה אפשרות הגיונית (ביחד עם עוד מספר פרחי לוטוס) בנוגע לפרח שאוכלי הלוטוס המיתולוגיים אכלו בסיפור האודיסאה.

בתרבות המודרנית הפרח משמש כדי לרקוח מספר משקאות, כגון משקה חליטה של לוטוס כחול, יין לוטוס כחול ומרטיני לוטוס כחול. המתכונים לרוב המשקאות הללו כוללים השראת עלי הכותרת במים עד שלושה שבועות. תה לוטוס נרקח על ידי הרתחת הפרח השלם במים ל10-20 דקות.

תפוצת הצמח בישראל, בעבר וכיום

בעבר הצמח היה נפוץ בנחל הירקון ובמעיינות אחדים בעמק זבולון. עקב זיהום נחלי החוף קטנה תפוצתו, והיום תפוצתו קטנה. לפיכך, לקחו זרעים של הצמח מגן המקלט של אוניברסיטת תל אביב, והשיבו אותו לירקון.

שימושים של הצמח בעבר

בעבר הכינו מפירות הנימפאה קמח לאפיית לחם, ואכלו את שאר חלקיו. כמו כן הפרעונים הקדומים נהגו לאכול את הניצן או את הפרח שגורם לחידוד החושים.

מין נוסף ותפוצה עולמית

מין קרוב לנימפאה הכחולה הוא נימפאה לבנה, הנדירה אף היא בישראל. נימפאה לבנה היא מין שבא מאירואסיה, ואילו נימפאה כחולה היא מין טרופי, שישראל היא גבול תפוצתו הצפוני.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.