נין ג'וטסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ninja kanji.svg
"נינג'ה" בקאנג'י
נין ג'וטסו
忍術
Ninja in Edo Wonderland.jpg
נינג'ה בפארק השעשועים "Edo Wonderland" ביפן, 2008
ארץ מקור Flag of Japan.svg יפן
המייסד לא קיים מייסד בודד
סגנון משולב, סגנון "קשה" (אגרופים, בעיטות וכו') משולב עם גראפלינג
ספורט אולימפי לא
ציור של הנינג'ה הטיפוסי מאת קצושיקה הוקוסאי, 1817

נין ג'וטסו (忍術) הוא שם כולל לקובץ מיומנויות לחימה שהתגבשו בהשראת לוחמים יפנים, הקרויים כיום נינג'ה. מי שנקראים כיום נינג'ה היו פעם לוחמים מהשתייכויות והתמחויות לחימה שונות, ביניהן מיומנויות ריגול. אמנויות לחימה אלו עסקו באספקטים קרביים, לצד אספקטים לא-קרביים ופילוסופיים.

בית הספר הגדול והידוע ביותר לנין ג'יטסו הנו "בוג'ינקאן" (bujinkan), בראשותו של דר. מאסאקי האצוּ‏מי, הסוֹקֵ‏ה (ראש שיטה) ה-34 בשושלת ראשי שיטות הנינג'יטסו. האצומי קיבל את אוסף השיטות מטאקמאצו, וכיום יש עוד שני בתי ספר רשמיים ומכובדים שיצאו מטאקמאצו: גִ'ינֶן קאן- בית ספרו של מנקה וגֶנבּוֹקאן בית ספרו של טנמורה. בתי ספר אלו מאחדים תשע שיטות (רִיוּ) אשר הועברו בירושה לטאקמאטצו.

לישראל מקום חשוב בהיסטוריה המודרנית של הנין ג'וטסו. המערביים הראשונים אשר נחשפו לאמנות לחימה זו היו דורון נבון ודני וקסמן, שני ישראלים שהגיעו ליפן בתחילת שנות ה-60 במטרה ללמוד ג'ודו. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל התואר שיהאן (תואר כבוד שפרושו מומחה או בכיר).

הנין ג'וטסו בעולם עבר שינויים רבים ובמקומות מסוימים התעדן. בארץ ישנם מורים מבוג'ין קאן ומאקבן המשמרים את צורת העבודה והתובנות הקרביות של הנין ג'וטסו המסורתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנין ג'וטסו פותח על ידי קבוצת סמוראים, בעיקר ממחוזות האיגה והקוגה ביפן. השינוֹ‏בי (המילה המקורית לתאור הנינג'ה) ניראו בעין העם כלוחמים לא סדירים, סיירים ומרגלים, והיו מוכרים בעיקר בזכות יכולות הולכת השולל וההתגנבות שלהם‏‏‏[1]. לאורך ההיסטוריה היו קיימים מספר בתי ספר או שיטות (הידועים כרִיוּ: זרם רעיוני או תפיסה) שלימדו גרסה מסוימת של נין ג'וטסו. הארגון בוג'ין קאן מלמד עירוב של תשעה מבתי ספר אלו.

הנין ג'וטסו נוצר כתערובת של טכניקות ומיומנויות של לוחמת גרילה. חלקן פותחו במאות ה-15 וה-16 על ידי אנשי איגה וקובה במהלך תקופת סנגוקו (המדינות הלוחמות) ביפן, אולם רובן עברו סיסטמטיזציה בתקופת אדו. הנין ג'וטסו המסורתי מערב טכניקות של התחפשות, הסוואה, בריחה, קשתות, ‏רפואה, חומרי נפץ ורעלים.

18 המיומנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסאקי האצומי, ה"נינג'ה ג'וּהאקֶיי‏‏", או שמונה עשרה המיומנויות, הוזכרו לראשונה בטוֹ‏גָ‏אקוּ‏רֶ‏ה ריוּ‏ הָ‏יְדֶ‏נשוֹ‏, או המגילות הסודיות של בית הספר של טוגאקורה. עם הזמן הן הפכו לדרישות של כל בתי הספר בודו נין ג'וטסו ("בדרך הנין ג'וטסו", נקרא גם "נינפו") מכיוון שסיפקו אימון מלא ללוחם במספר אומניות לחימה חיוניות. הנינג'ה ג'וּהאקיי נלמדו ביחד עם הבוֹגֶיי ג'וּהאפָּ‏ן, שמונה עשרה מיומנויות הלחימה של הסמוראי. למרות שמספר מהיכולות מופיעות בשניהם ומשומשות בצורה זהה על ידי השניים, יכולות מסוימות שונו כדי להתאים לצרכים של הנינג'ה.

שמונה עשרה המיומנויות הן:
  • סֵיישין קיוֹקוּ (פיתוח רוחני)
  • טָאי ג'וּטסוּ (אומנות הגוף; קרב ללא נשק)
  • קֵן ג'וּטסוּ (אמנות לחימה בחרב)‏‏‏‏‏‏‏
  • בוֹ ג'וּטסוּ (אומנות המקל‏‏‏; לחימה עם מקלות)
  • שוּריקֶן ג'וּטסוּ (אומנות השימוש בשוריקן)
  • סוֹ ג'וּטסוּ (לחימה בחנית היארי)
  • נאגינאטָ‏ה ג'וּ‏טסוּ (אמנות הלחימה בנאגינאטה, סוג של נשק מוט.)
  • קוּ‏סאריגאמה ג'וּטסוּ (לחימה בעזרת קוסאריגאמה, מעיין‏‏ חרמש קצר שבקצהו מחוברת שרשרת ארוכה.)
  • קאיָ‏אקוּ‏ ג'וּטסו‏ (שימוש בחומרי נפץ ופירוטכניקה.)
  • הֵנסוֹ ג'וּטסוּ (התחפשות והעמדת פנים)
  • שינוֹבי אִירִי (שיטות התגנבות ופריצה)
  • בא ג'וּטסוּ (רכיבה על סוסים)
  • סוּי-רֵן (אימון במים ושימוש בכלי שיט)
  • בוֹריאקוּ‏‏‏‏ (טקטיקה)
  • צ'וֹ‏צ'וֹ‏ (מודיעין וריגול)
  • אינטוֹן ‏ ג'וּטסוּ (בריחה והתחבאות)
  • טֶן-מוֹן‏‏ (מטאורולוגיה)
  • צ'י-מוֹן (גאוגרפיה‏)

‏‏‏‏‏הנין ג'וטסו המודרני מתמקד בעיקר בשיטות הלחימה החמושות והלא החמושות, כשמיומנויות כגון "סוי רן" ננטשו כמעט לחלוטין.

קאטות בנין ג'וטסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאטות באמנויות לחימה הן רצפים של תנועות. בחלק גדול מאמנויות הלחימה (אלו שמקורן בסין או ביפן בעת החדשה) מתבצעים רצפי התנועות האלו מול יריב דמיוני, באוויר, המתרגל אינו נזקק לעמית אימונים וקל למורה לתקן טעויות של קבוצה רבת משתתפים. לא כך באמנויות הלחימה הישנות.

באמנויות הלחימה היפניות העתיקות ובתוכן בודו נין ג'וטסו רצפים אלו, קאטות, נעשים כמעט תמיד מול יריב אחד או יותר. התפקיד של היריב ברצף התנועות מתועד, והוא חלק בלתי נפרד מהקאטה.

הקאטות משמרות תרחישי לחימה של מצבים רבים. יש יותר מארבע מאות קאטות בתשע השיטות המרכיבות את הבסיס לידע של בתי הספר שיצאו מטקמצו ולרובן יש ווריאציות ידועות — אלפי קאטות‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מוזכר ב"מהי הנינג'ה?", באתר מוזיאון האיגה ביפן‏
  2. ^ נלקח ברשות מאתר אקבן