נין ג'וטסו
 | |
 | |
| נינג'ה בפארק השעשועים "Edo Wonderland" ביפן, 2008 | |
| ארץ מקור |
 יפן |
|---|---|
| מייסד | לא קיים מייסד בודד |
| סגנון | משולב, סטרייקינג משולב עם גראפלינג |
| ספורט אולימפי | לא |
נין ג'וטסו, או נינג'יטסו (忍術 - מבטאים נין ג'וצו או נינג'יצו) הוא שם כולל לקובץ אמנויות לחימה יפניות עתיקות (קוריו), שהתגבשו בהשראת לוחמים יפנים הקרויים במערב "נינג'ות". אלו היו פעם לוחמים שהשתייכו לקבוצות שונות והתמחו באמנויות לחימה שונות, ביניהן מיומנויות ריגול. אמנויות לחימה אלו עסקו באספקטים קרביים, לצד אספקטים לא-קרביים ופילוסופיים.
בית הספר הגדול והידוע ביותר לנין ג'וטסו הוא "בוג'ין קאן" (bujinkan), בראשותו של מאסאקי האצוּמי, הסוֹקֵה (ראש שיטה) ה-34 בשושלת ראשי שיטות הנין ג'וטסו. האצומי קיבל את אוסף השיטות מטושיצוגו טאקמאצו, וישנם עוד שני בתי ספר רשמיים ומכובדים שיצאו מטאקמאצו: גִ'ינֶן קאן, בית ספרו של מנקה וגֶנבּוֹקאן, בית ספרו של טנמורה. בתי ספר אלו מאחדים תשע שיטות (רִיוּ) אשר הועברו בירושה לטאקמאטצו.
לישראל מקום חשוב בהיסטוריה המודרנית של הנין ג'וטסו. המערביים הראשונים אשר נחשפו לאמנות לחימה זו היו דורון נבון ודני וקסמן, שני ישראלים שהגיעו ליפן בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 במטרה ללמוד ג'ודו. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל התואר שיהאן (תואר כבוד שפירושו מומחה או בכיר). בשנת 2006 מאסטר דייוויד חליוה הביא לישראל את שיטת השאדו, המשלבת נין ג'וטסו והגנה עצמית.
הנין ג'וטסו בעולם עבר שינויים רבים ובמקומות מסוימים התעדן. בישראל ישנם מורים מבוג'ין קאן ומאקבן המשמרים את צורת העבודה והתובנות הקרביות של הנין ג'וטסו המסורתי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנין ג'וטסו פותח על ידי קבוצת סמוראים בעיקר מהמחוזות איגה וקוגה שביפן. השינוֹבי (המילה המקורית לתיאור הנינג'ה) ניראו בעין העם כלוחמים לא סדירים, סיירים ומרגלים, והיו מוכרים בעיקר בזכות יכולות הולכת השולל וההתגנבות שלהם[1]. לאורך ההיסטוריה היו קיימים מספר בתי ספר או שיטות (הידועים כרִיוּ: זרם רעיוני או תפיסה) שלימדו גרסה מסוימת של נין ג'וטסו. הארגון בוג'ין קאן מלמד עירוב של תשעה מבתי ספר אלו.
הנין ג'וטסו נוצר כתערובת של טכניקות ומיומנויות של לוחמת גרילה. חלקן פותחו במאות ה-15 וה-16 על ידי אנשי איגה וקוגה במהלך תקופת סנגוקו (המדינות הלוחמות) ביפן, אולם רובן עברו סיסטמטיזציה בתקופת אדו. הנין ג'וטסו המסורתי מערב טכניקות של התחפשות, הסוואה, בריחה, קשתות, רפואה, חומרי נפץ ורעלים.
18 המיומנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מסאקי האצומי, ה"נינג'ה ג'וּהאקֶיי", או שמונה עשרה המיומנויות, הוזכרו לראשונה בטוֹגָאקוּרֶה ריוּ הָיְדֶנשוֹ, או המגילות הסודיות של בית הספר של טוגאקורה. עם הזמן הן הפכו לדרישות של כל בתי הספר בודו נין ג'וטסו ("בדרך הנין ג'וטסו", נקרא גם "נינפו") מכיוון שסיפקו אימון מלא ללוחם במספר אמנויות לחימה חיוניות. הנינג'ה ג'וּהאקיי נלמדו ביחד עם הבוֹגֶיי ג'וּהאפָּן, שמונה עשרה מיומנויות הלחימה של הסמוראי. אף על פי שמספר מהיכולות מופיעות בשניהם ומשמשות בצורה זהה על ידי השניים, יכולות מסוימות שונו כדי להתאים לצרכים של הנינג'ה.
- שמונה עשרה המיומנויות הן:
- סֵיישין קיוֹקוּ (פיתוח רוחני)
- טָאי ג'וּטסוּ (אומנות הגוף; קרב ללא נשק. מילה נרדפת לג'ו ג'יטסו)
- קֵן ג'וּטסוּ (אמנות לחימה בחרב)
- בּוֹ ג'וּטסוּ (אומנות המקל; לחימה עם מוט באורך 1.8 מטר המכונה בּוֹ)
- שוּריקֶן ג'וּטסוּ (אומנות השימוש בשוריקן)
- סוֹ ג'וּטסוּ (לחימה בחנית היארי)
- נאגינאטָה ג'וּטסוּ (אמנות הלחימה בנאגינאטה, סוג של נשק מוט)
- קוּסאריגאמה ג'וּטסוּ (לחימה בעזרת קוסאריגאמה (אנ'), מעין חרמש קצר שבקצהו מחוברת שרשרת ארוכה.)
- קאיָאקוּ ג'וּטסו (שימוש בחומרי נפץ ופירוטכניקה.)
- הֵנסוֹ ג'וּטסוּ (התחפשות והעמדת פנים)
- שינוֹבי אִירִי (שיטות התגנבות ופריצה)
- בא ג'וּטסוּ (רכיבה על סוסים)
- סוּי-רֵן (אימון במים ושימוש בכלי שיט)
- בוֹריאקוּ (טקטיקה)
- צ'וֹצ'וֹ (מודיעין וריגול)
- אינטוֹן ג'וּטסוּ (בריחה והתחבאות)
- טֶן-מוֹן (מטאורולוגיה)
- צ'י-מוֹן (גאוגרפיה)
הנין ג'וטסו המודרני מתמקד בעיקר בשיטות הלחימה החמושות והלא החמושות, כשמיומנויות כגון "סוי רן" ננטשו כמעט לחלוטין.
קאטות בנין ג'וטסו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קאטה
קאטות באמנויות לחימה הן רצפים של תנועות. בחלק גדול מאמנויות הלחימה (אלו שמקורן בסין או ביפן בעת החדשה) מתבצעים רצפי התנועות האלו מול יריב דמיוני, באוויר, המתרגל אינו נזקק לעמית אימונים וקל למורה לתקן טעויות של קבוצה רבת משתתפים. לא כך באמנויות הלחימה הישנות.
באמנויות הלחימה היפניות העתיקות ובתוכן בודו נין ג'וטסו רצפים אלו, קאטות, נעשים כמעט תמיד מול יריב אחד או יותר. התפקיד של היריב ברצף התנועות מתועד ומוגדר היטב, והוא חלק בלתי נפרד מהקאטה.
הקאטות משמרות תרחישי לחימה של מצבים רבים. יש יותר מארבע מאות קאטות בתשע השיטות המרכיבות את הבסיס לידע של בתי הספר שיצאו מטקמצו ולרובן יש וריאציות ידועות — אלפי קאטות[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פורטל טכניקות נינג'יטסו טכניקות נין ג'וטסו וקאטות מסודרות בוויקי סמנטית עם וידאו - אקבן
- מידע נוסף על נין ג'וטסו ועל הנינג'ה
- מוזאון האיגה ביפן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מוזכר ב"מהי הנינג'ה?", באתר מוזיאון האיגה ביפן
- ^ נלקח ברשות מאתר אקבן
