נינון דה לנקלו
.jpg) | |
| לידה |
10 בנובמבר 1620 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1705 (בגיל 84) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| בן או בת זוג |
François-Jacques d'Amboise |
  | |
נינון דה לנקלו (בצרפתית: Ninon de l'Enclos; 10 בנובמבר 1620 - 17 באוקטובר 1705) הייתה סופרת צרפתייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בפריז למשפחת אצולה. אביה, אנרי דה לנקלו, היה בעל דעות חופשיות והתעניין בפילוסופיה של אפיקורוס. ב-1632 נמלט מצרפת לאחר שהרג אדם בדו-קרב.
ב-1642, אחרי מות אמה, נינון דה לנקלו נכנסה למנזר. ב-1643 עזבה את המנזר, חזרה לפריז והחליטה שלא להינשא ולהיות עצמאית. למדה איטלקית וספרדית, קראה את מונטן ואת דקארט ואימצה לעצמה את תורת הספקנות בפילוסופיה. הפכה לאשת החברה הגבוהה וקיימה בחדר האורחים שלה חוג ספרותי שבו השתתפו סופרים, אמנים, מדינאים ורבים מאנשי האצולה. כאביה, הייתה חופשייה בדעותיה ואמרה: "אם אדם זקוק לדת כדי להתנהג כראוי בעולם הזה, יש בכך משום סימן שמוחו מוגבל, או שלבו מושחת". היא התייחסה לאהבה כ"תשוקה שאינה מוגבלת על ידי התחייבות כלשהי".
אן מאוסטריה, אמו של המלך לואי ה-14, ציוותה להכניסה למנזר (1656), שם הקסימה בחוכמתה את הנזירות, ואת כריסטינה מלכת שוודיה שבאה לבקרה וכתבה אודותיה לקרדינל מזארן. ב-1657 ציווה המלך לואי ה-14 לשחררה. בין מאהביה היו הנסיך קונדה הגדול, הקומפוזיטור לולי, ופרנסואה דה לה רושפוקו. המלך הזמינה לארמונו ואנשי האצולה נתנו בה את אמונם, והפקידו בידיה כספים למשמרת. מולייר היה בין מעריציה וזכה לעידודה. נינון דה לנקלו הגנה על הפילוסופיה שלה ועל התנהגותה בספרה "המחזרת מתנקמת" (1659).
החל ב-1667 הייתה ידידתו של המחזאי ז'אן רסין, וב-1677 התיידדה עם מאדאם דה מיינטנון, מאהבתו של המלך לואי ה-14. פרנסואה ארואה, אביו של וולטר, שימש כפרקליטה, ובצוואתה השאירה 1000 פרנק לוולטר הצעיר כדי לקנות ספרים. נינון דה לנקלו נפטרה בפריז ב-1705.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נינון דה לנקלו (באנגלית)
- נינון דה לנקלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי נינון דה לנקלו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)