ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הניסויים הרפואיים בבני אדם בתקופת השואה נערכו במהלך מלחמת העולם השנייה, בוצעו על ידי רופאים שדגלו בהשקפת העולם הנאצית ופעלו במחנות ריכוז. ניסויים אלו הוגדרו כפשעי מלחמה וכפשעים נגד האנושות, ומבצעיהם נשפטו במסגרת משפטי נירנברג במשפט שנקרא "משפט הרופאים" ונידונו לעונשים כבדים. חשיפת הזוועות שעוללו הרופאים הנאצים הובילה להכרה הולכת וגוברת בחשיבות כינונה של אתיקה רפואית, ולהתפתחותו המהירה של התחום במחצית השנייה של המאה העשרים.

ניסוייו של מנגלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידוע לשימצה מבין כל הרופאים הנאצים היה ד"ר יוזף מנגלה שפעל במחנה הריכוז אושוויץ. ניסוייו כללו הכנסת אנשים לתאי לחץ, ניסויים בסמים, הקפאתם של אנשים למוות, וגרימת טראומות גופניות אחרות, שהסתיימו לרוב במוות. מנגלה גילה עניין מיוחד בתאומים, צוענים, תינוקות וננסים. החל מ-1943 שמר בבלוק מיוחד באושוויץ "מקרים מעניינים" כזוגות תאומים וננסים, והשתמש בהם לניסוייו.

רוב ניסוייו היו בעלי ערך מדעי שולי, כגון ניסיונות לשינוי צבעה של העין באמצעות הזרקת כימיקלים לעיני ילדים, ניסויים בקטיעות וניסויים כירורגיים ברוטליים דומים, וניסיונות ליצור תאומים סיאמיים באופן מלאכותי באמצעות תפירת ורידיהם של תאומים זה לזה. ניסוי זה נכשל ורק גרם לזיהום חמור בידיהם של הקורבנות.

היקפה המלא של עבודתו של מנגלה לא ייוודע לעולם. את תוצאות מחקריו, שתי משאיות עמוסות במסמכים, שלח מנגלה אל אוטמאר פרייהר פון ורשאואר ממכון קייזר וילהלם. מסמכים אלו הושמדו על ידי ורשאואר. קורבנותיו של מנגלה נרצחו לרוב לאחר סיום הניסויים בהם למטרת נתיחתם לאחר המוות.

אמנם פעולותיו של מנגלה הן הידועות ביותר לשמצה, אך הן אינן מקרה בודד. רופאים נאצים אחרים השתתפו בניסויים מחרידים במספר מחנות ריכוז לרבות דכאו, בוכנוולד, רוונסבריק, זקסנהאוזן ונצוויילר.

הניסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחנות הריכוז וההשמדה בוצעו כ-70 מחקרים. את הניסויים אישר היינריך הימלר באופן אישי והחל משנת 1944 הוגשו הבקשות למחקר לרופא הראשי של האס אס ארנסט רוברט גרוויץ. המחקרים תועדו בכתב וחלקם גם בצילום ואף במצלמת קולנוע אולם בחלק מהמקרים הושמד התעוד על ידי הרופאים הנאציים ערב כיבוש המחנות על ידי בעלות הברית. חלק ממשימות המחקר היו בהתאם לבקשת הצבא הגרמני על זרועותיו כחלק מגיבוש תורת לחימה. מטרות המחקרים היו במספר נושאים עיקריים:

  • ניסויי מילוט והצלה
  • ניסויים למטרת ריפוי
  • ניסויים בטכניקות לעיקור המוני
  • ניסויים ל"הוכחת" עליונות הגזע הארי

על פי פסקי הדין ב"משפט הרופאים" שנערך במסגרת משפטי נירנברג כללו הניסויים את הפריטים הבאים:

  • ניסויים בתת-לחץ וחמצן - על פי בקשת הלופטוואפה בתחילת 1942 הוכנסו אסירים במחנה הריכוז דכאו לתאי לחץ אשר דימו תנאי לחץ וחמצן בגובה רב של עד 68,000 רגל (שהוא הגובה המרבי שבו יכולים מטוסי התקופה לטוס). במטרה לברר מהי יכולת השרידות של הגוף האנושי בגובה רב לצורך מילוט בצניחה ללא מסיכת חמצן. בהדמיית צניחה מגובה של 13 ק"מ איבדו הקורבנות את הכרתם. בהדמיית צניחה מגובה 15 ק"מ נצפתה הפסקת נשימה ומוות ולמרות זאת נמשכו הניסויים גם לגובה של 21 ק"מ. בניסויים אלה מתו 70-80 בני אדם. את הניסוי ערכו ד"ר זיגפריד רוּף וד"ר האנס רוֹמברג, רופאים אזרחיים מהמכון הניסויי לתעופה בברלין וד"ר זיגמונד רַשֶר, קצין ס"ס.
  • ניסוים להצלה מהיפותרמיה - על פי בקשת הלופטוואפה ביצעו ניסויים על מנת לסייע בקביעת דרך הטיפול המידית בטייסים שנמשו לאחר שנטשו את מטוסם מעל האוקיינוס הצפוני וסבלו מהיפותרמיה. בשנת 1942 בוצעו הניסויים שבמסגרתם הוכנסו הקורבנות למכלים המלאים במים וקרח, טמפרטורת הקורבנות נמדדה כל העת עד לעלפון או עד להגעה למצב פיזיולוגי קריטי. ואז חומם גופם בדרכים שונות בניסיון להצילם. בניסויים אלה השתתפו 300 קורבנות ומתוכם מתו כ- 80-90 מהם. ניסוי אחר הותיר אסירים עירומים בשטח המחנה המושלג בחודשים ינואר ופברואר למשך שעות ארוכות. בניסוי זה השתתפו כ- 60 קורבנות. הניסוי נזנח מאחר שהקורבנות זעקו כל העת והיה חשש לשמיעתם על ידי תושבי כפרי האזור. את הניסויים ערכו פרופסור ארנסט הוֹלצלוֹנֶר וד"ר א. פינקֶה מאוניברסיטת קיל.
  • ניסויים במי מלח - מיולי 1944 עד ספטמבר 1944 נערכו בדכאו ניסויים לבדיקת שיטות שונות להפיכת מי ים לניתנים לשתייה. חלק מן הקורבנות הורעבו והוצמאו, והוזנו רק במי ים מעובדים שנקראו מי בֶּרקָה (Berkatit) שהם מי ים שהמלחים שבהם נשארו ורק טעמם שופר. הניסויים נערכו בסדרות של מספר ימים שבהם הושקו הקורבנות בחצי ליטר עד ליטר מי ים או במי ברקה. תוצאות הניסוי היו שאין הבדל בין מי ים למי ברקה ושניהם גורמים להתייבשות האדם. ד"ר הרמן בקר-פרייזנג וצוותו ערכו את הניסויים.
  • ניסויים במחלת המלריה - מפברואר 1942 עד אפריל 1945 נערכו ניסויים בדכאו לבדוק דרכים לחיסון מפני מחלת המלריה. אסירים בריאים הודבקו באמצעות עקיצות יתושים או בזריקות של תמצית שהופקה מבלוטות של יתושים. לאחר שנדבקו במחלה, טופלו באופנים שונים על מנת לבדוק את יעילותם. למעלה מאלף קורבנות השתתפו בניסוי זה, ורבים מתו כתוצאה מהידבקותם במחלה.
  • ניסויים בגז חרדל - מספטמבר 1939 עד אפריל 1945 נערכו ניסויים בזקסנהאוזן ובנצוויילר כמו גם במחנות נוספים, לבדוק את הטיפול היעיל ביותר בפגיעות שנגרמות על ידי גז חרדל. הקורבנות נחשפו לגז, ונגרמו להם פגיעות מכוונות. כמה מהם מתו כתוצאה מהניסוי.
  • ניסויים בסולפונמיד - מיולי 1942 עד ספטמבר 1943 נערכו ניסויים שמטרתם לבדוק את יעילות המרכיב הכימי סולפונמיד בטיפול במחלות בקטריאליות. פצעיהם של הקורבנות נחשפו לחידקים כסטרפטוקוקוס, טטנוס וחיידקים הגורמים לנמק. מחזור הדם של הקורבנות נחסם באמצעות קשירת כלי הדם בשני קצוות הפצע על מנת לדמות פציעה אמיתית משדה הקרב. הזיהום הוחמר באמצעות החדרת שבבי עץ וזכוכית גרוסה אל הפצע (ידוע שזאת הייתה שיטת זיהום הפצעים של הרופאה הרטה אוברהויזר). לאחר מכן טופל הזיהום בסולפונמיד ובשאר תרופות על מנת לבחון את יעילותם. רבים מקורבנות הניסוי מתו במהלכו וכתוצאה ממנו.
  • ניסויים בהשתלה ובצמיחת אברים - מספטמבר 1942 עד דצמבר 1943 נערכו ניסויים ברוונסבריק לבחינת צמיחתן מחדש של רקמות עצם, עצבים ושרירים כמו גם להשתלת רקמות אלו מקורבן אחד למשנהו.
  • צהבת מדבקת - מיוני 1943 עד ינואר 1945 בוצעו במחנה זקסנהאוזן ובמחנה נצוויילר ניסויים לבדיקת הגורמים לצהבת מדבקת והטיפול בה. חלק מקורבנות הניסוי שהודבקו במכוון בצהבת מתו במהלכו.
  • עיקור כפוי - ממרץ 1941 עד ינואר 1945 נערכו במחנות אושוויץ ורוונסבריק וכן במחנות נוספים, ניסויים בעיקור המוני. מטרת ניסויים אלו הייתה ליצור הליך רפואי שיתאים לעיקור מהיר של מיליוני אנשים במינימום של זמן ומאמץ וזאת כדי לאפשר יצירת עמים שיהיו כח עבודה עבור הרייך מבלי שיוכלו להתרבות. במסגרת זו הועלה הרעיון לעקר 3 מיליון יהודים צעירים ובריאים מתוך 10 מיליון יהודי אירופה. הניסויים כללו חשיפה לקרני רנטגן, ניתוחים ושימוש בסמים שונים. אלפי קורבנות עוקרו.
    • הגינקולוג פרופסור קרל קלאוברג ביצע בבלוק 10 באושוויץ ניסויי עיקור על ידי הזרקה לצינור השחלה, שגרמה למצב דלקתי ובסופו של דבר לחסימת האיברים ולעקרות.
    • ד"ר הורסט שומאן מלשכת הפיהרר ביצע באושוויץ ניסויי עיקור בעזרת הקרנה בקרני רנטגן. ניסויים אלה גרמו למקרי מוות רבים, היות שהניסויים נעשו ברמות קרינה גבוהות.
  • ניסויים במחלת הטיפוס - מדצמבר 1941 עד פברואר 1945 בוצעו במחנות בוכנוולד ונצוויילר ניסויים לבדיקת תרופות וחיסונים כנגד טיפוס וקדחת הבהרות. בבוכנוולד הודבקו אסירים בריאים רבים במחלת הטיפוס, על מנת לשמור דוגמאות חיות של החיידק. כתוצאה מכך מתו מעל 90% מהאסירים שהודבקו. אסירים רבים אחרים הודבקו על מנת לבדוק את יעילותם של טיפולים שונים במחלה. 75% מהם חוסנו, וקבוצת ביקורת הושארה ללא חיסון. כתוצאה מכך מאות מן המודבקים מתו. ניסויים דומים נערכו בקדחת צהובה, אבעבועות רוח, טיפוס מסוגים שונים, כולירה ודיפטרייה. ניסויים דומים נערכו במחנה נצוויילר. את הניסויים ערכו ד"ר קארל גנצקן וצוותו.
  • ניסויים ברעל - בדצמבר 1943 ובאוקטובר 1944 נערכו ניסויים במחנה בוכנוולד לקביעת פעולתם של רעלים שונים על גוף האדם. הרעלים ניתנו לקורבנות במזונם. רבים מהם מתו כתוצאה מן הרעל, או אם שרדו את הרעל הומתו למטרת נתיחה. אסירים נוספים נורו בכדורים מורעלים לבדיקת השפעתם. באושוויץ נערכו ניסויים בהמתת אסירים על ידי ד"ר וירסט בהזרקת חומצה פרוסית ומתנול.
  • ניסויים בפצצות תבערה - מנובמבר 1943 עד ינואר 1944 נערכו ניסויים במחנה בוכנוולד לבדיקת ההשפעה של פגיעות זרחן במינונים המשמשים בפצצות תבערה.
  • באושוויץ נערכו ניסויים לצורך מחקר מחלת הסרטן על ידי שני האחים וירטס.

לאחר המלחמה נשפטו עורכי ניסויים אלו ב"משפט הרופאים", והדחייה שחשו קוראי הדיווחים על הניסויים הביאה להתפתחות קוד אתי הנוגע לניסויים בבני אדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויוויאן ספיץ, רופאים מהגיהנום, ספרית מעריב, 2008.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
Yellow star Jude Jew.svg
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות ירי ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל