ניסוי טיפת הזפת
ניסוי טיפת הזפת הוא ניסוי מדעי לטווח ארוך, המיועד למדוד את קצב הזרימה של פיסת זפת לאורך שנים רבות. מדובר ב-pitch, סוג זפת שהוא שם כללי למספר נוזלים צמיגים ביותר, הנראים מוצקים, כאשר הנפוץ ביותר הינו ביטומן. זפת מסוג זה זורמת בטמפרטורת החדר, אם כי באיטיות רבה, ולבסוף יוצרת טיפות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ניסוי טיפת הזפת באוניברסיטת קווינסלנד
הגרסה המפורסמת ביותר של הניסוי הותקנה בשנת 1927 על ידי פרופסור תומאס פרנל באוניברסיטת קווינסלנד בבריזביין, אוסטרליה. כוונתו הייתה להדגים לסטודנטים את העובדה כי כמה חומרים הנראים מוצקים הם למעשה נוזלים בעלי צמיגות גבוהה מאוד. פרנל שם דוגמת זפת בתוך משפך אטום, והניח לו להתקבע במשך שלוש שנים. ב-1930 שבר את האטם בתחתית המשפך, והזפת החלה לזרום. מאז, נכון לשנת 2009, נפלו שמונה טיפות, בממוצע אחת כל תשע שנים. הטיפה השמינית נפלה ב-28 בנובמבר 2000. עורכי הניסוי חישבו ומצאו כי צמיגותה של הזפת בניסוי גדולה פי 100 מיליארד מצמיגות המים.
הניסוי מתועד בספר השיאים של גינס כניסוי המעבדה הפעיל הוותיק ביותר בעולם, ונראה שיש במשפך מספיק זפת כדי שהניסוי יימשך עוד מאה שנים לפחות. קיימים שני מתקנים מדעיים ותיקים יותר, שעון בברלי, והפעמון החשמלי של אוקספורד.
הניסוי אינו מבוצע בתנאים אטמוספיריים מבוקרים, ולכן הצמיגות עשויה להשתנות לאורך השנה, עם שינויי הטמפרטורה.
באוקטובר 2005, ג'ון מיינסטון ותומס פרנל המנוח זכו בפרס איג נובל בפיזיקה, פרודיה של פרסי נובל, עבור ניסוי טיפת הזפת.
עד כה, איש מעולם לא חזה בנפילת טיפה. הניסוי מנוטר כעת בעזרת מצלמת רשת, למרות העובדה שבעיות טכניות מנעו את תיעוד נפילת הטיפה השמינית.[1]
[עריכה] קו הזמן
| תאריך | אירוע |
|---|---|
| 1927 | התקנת הניסוי |
| 1930 | שבירת האטם |
| דצמבר 1938 | נפילת הטיפה הראשונה |
| פברואר 1947 | נפילת הטיפה השנייה |
| אפריל 1954 | נפילת הטיפה השלישית |
| מאי 1962 | נפילת הטיפה הרביעית |
| אוגוסט 1970 | נפילת הטיפה החמישית |
| אפריל 1979 | נפילת הטיפה השישית |
| יולי 1988 | נפילת הטיפה השביעית |
| 28 בנובמבר 2000 | נפילת הטיפה השמינית |
