ניסוך המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמחת בית השואבה. ציור של דפנה לבנון.

ניסוך (יציקת) המים היא מצווה שהתקיימה בתקופת בית המקדש בימי חג הסוכות בבוקרו של כל יום מימי החג, בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר.

מצווה זו אמנם לא מוזכרת בתורה, אך על פי המסורת היא "הלכה למשה מסיני". עם זאת, מצאו חז"ל רמז לניסוך המים בפרשת פנחס בשינויי אותיות קלים בין הפסוקים הכמעט זהים לקרבנות הימים השונים של סוכות, אשר יוצרים יחדיו את הצירוף "מים".‏[1] בספר שמואל, מוזכר קרבן של ניסוך מים אך הוא אינו קשור לגשמים או לחג הסוכות‏[2].

סדר הניסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל יום מימי חג הסוכות, עם שחר, היו יוצאים הכהנים והעם לשאוב מים ממעיין השילוח בצלוחית של זהב המכילה שלושה לוגים (כחצי ליטר). השאיבה נעשתה בפומביות וחגיגיות רבה, ולוותה בכלי נגינה. לאחר השאיבה, היו מגיעים לשער המים בבית המקדש שם תקעו והריעו ותקעו בחצוצרות ובשופרות. הכהן שזכה בעבודת הניסוך, היה עולה בכבש אל מזבח העולה, ופונה לפינה המערבית-דרומית, שם היו נעשים הנסכים. הכהן היה שופך את המים מצלוחית הזהב לתוך ספל כסף המנוקב בתחתיתו, תוך כדי שפיכת יין לספל זהה, המנוקב בתחתיתו אף הוא‏[3]. מהספלים היו נוזלים המים והיין דרך המזבח לשיתין (חלל עמוק מתחת למזבח).

הניסוך נעשה בחג הסוכות שבו מתפללים ונידונים על המים - גשמי החורף של אותה השנה.

קרבן ניסוך המים, בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, הוא מעין קרבן ראשית לקראת עונת הגשמים, כמאמר התוספתא "אמר רבי עקיבא: אמרה תורה הבא עומר שעורים בפסח שהוא פרק שעורין כדי שתתברך עליך תבואה... הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים"‏[4].

המחלוקת עם הצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סוכה מתוארים ניסיונות של הצדוקים לבטל את מצוות ניסוך המים זאת כיוון שאינה נזכרת במפורש בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. מתואר אף מקרה בו כהן צדוקי ניסך את המים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. על פי המתואר, תגובת העם הייתה קשה ביותר - "רגמוהו כל העם באתרוגיהן". בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי מצוות ניסוך המים תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה - כדי לשלול את דעתם של הצדוקים.

המצווה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמרבית המקורות המתארים את המצווה נכתבו לאחר חורבן בית המקדש, מצווה זו לא נהגה בפועל לאחר החורבן. עם זאת, על פי הדעה המאפשרת לקיים את המצווה במקום המזבח גם בהיעדרו, התנועה לכינון המקדש הפועלת להשבת עבודת המקדש, קיימה בעבר בשנים תשמ"ט, תש"ן ותשנ"א את מצוות ניסוך המים.‏[5] האיסור על הכנסת תשמישי קדושה והבידוק הקפדני הנלווה להר הבית בשנים האחרונות מנעו גם נוהג זה.

בסוכות תשע"ה קיימו ארגוני המקדש טקס "תרגול ניסוך המים" ובו שאבו מים מהשילוח ויצקו אותם על דמוי מזבח ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת מאגנס, ירושלים ה'תשנ"ה, עמ' 198 ואילך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (ירושלמי, ראש השנה, פרק א' הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" -בכל הימים כתוב "ונסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים היה כתוב "כמשפט", וביום השביעי היה כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז
  2. ^ שמואל א ז, ה; שמואל ב כג, טז.
  3. ^ כדי שיציאת המים והיין תסתיים יחד, נקבו של ספל היין היה רחב יותר, כי היין היה סמיך יותר מהמים, והואיל והיו מתחילים לנסך את המים והיין בבת אחת, היה נקב ספל יין רחב יותר, וכך יציאת המים הסתיימה יחד עם סיום יציאת היין.
  4. ^ תוספתא סוכה, סוף פרק ג.
  5. ^ בטאון יבנה המקדש גיליון 242.