ניסים סרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניסים סרוסי בהופעה בבאר שבע, נובמבר 2013

ניסים סרוסיצרפתית Nessim Saroussi; נולד בתוניסיה ב-1948) הוא זמר ישראלי.

משפחת סרוסי עלתה ארצה מתוניס בשנת 1962 והתיישבה ברחובות. כנער החל סרוסי את דרכו המוסיקלית בלהקות קצב ("הנמרים", "הגולדפינגרז"). בשנת 1967 התגייס סרוסי לצה"ל לחטיבת גולני והיה מופיע בסופי שבוע כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

לאחר מספר שנים בהם הופיע במועדונים יחד עם להקות בהרכבים שונים, פצח בשנת 1973 בקריירת הסולו משלו, עת פרסם את השיר "איני יכול" שהפך לימים ללהיט גדול. העיבוד של ירון גרשובסקי היה בסגנון של פסטיבל סן רמו וסרוסי שראה כי טוב, הוציא אלבום שלם בעיבודו של גרשובסקי המאופיין בצליל צרפתי-איטלקי של שנות השישים. להיטים נוספים באלבום היו "אשליות" ו"אמא".

בשנת 1974 השתתף סרוסי בסרטו של הבמאי ג'ורג' עובדיה, "יום הדין", וגם כתב את פסקול הסרט.

בשנת 1975 התראיין סרוסי לתוכנית הטלוויזיה, "טנדו", בהנחיית ירון לונדון אשר הציג שאלות לסרוסי באופן שנתפס על ידי רבים כמתנשא ומזלזל. הריאיון הפך לסמל קיפוח בני עדות המזרח והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל ועורר סערה רבה. הקלטות הריאיון עצמו לא שרדו. התקרית הולידה שתי פארודיות: מערכון בביצועו של דובי גל בתוכנית ניקוי ראש, וסצנה בהשתתפותו של לונדון עצמו בסרט שלאגר (1979).

בשנת 1976 עבר סרוסי לצרפת והחל להופיע בפני יהודים בפריז.

סרוסי היה שותף להפקה "זמרים שרים זוהר" שהועלתה בשנת 1997 לציון 10 שנים למותו של זוהר ארגוב, שם הוא שר את להיטו של ארגוב "ים של דמעות".

סרוסי מתגורר כיום בצרפת ומבקר בישראל בכל מספר חודשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]