ניסן כהן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
1883 לבוב, ממלכת גליציה ולודומריה (כיום אוקראינה), אז נחלת כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באפריל 1949 (בגיל 66 בערך) תל-אביב, ישראל |
| מדינה |
ישראל, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| השכלה |
אוניברסיטת בודפשט אוניברסיטת לבוב |
| עיסוק |
עורך דין פעיל ציוני |
| מפלגה | ציונים כלליים |
  | |
ניסן כַּהַן (בהונגרית: Kahán Niszon 25 באוקטובר 1883, לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית[1] – 18 באפריל 1949, תל אביב, ישראל)[2] היה מראשי התנועה הציונית בהונגריה ופעיל בתנועת הצלת יהדות הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בלבוב שבגליציה, כבן לשמואל כהן, יליד הונגריה, ולאם ילידת פולין, גדל בטרנסילבניה ולמד משפטים באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) ואוניברסיטת לבוב. בשנת 1901 ייסד, בעידוד ותמיכת בנימין זאב הרצל, את תנועת הנוער הציונית "עבריה" שהייתה הראשונה מסוגה בהונגריה[3] והמשיכה בפעולתה עד שנת 1940. בשנת 1903 ייסד את תנועת הסטודנטים הציונית "מכביאה" ממנה צמחו רוב מנהיגי הציונות בהונגריה.
כהן השתתף בייסוד הסתדרות ציוני הונגריה, והיה חבר בהנהלה הארצית שלה עד לשנת 1944. במשך תקופה זו ניהל בהתנדבות את מחלקת הארגון וההסברה של התנועה, ובחלק מהתקופה אף היה נשיא התנועה. במסגרת פעילותו השתתף בכל הקונגרסים הציוניים משנת 1911 ועד שנת 1939 ועמד בקשר שוטף עם מנהיגי התנועה הציונית כמו דוד וולפסון, שמריהו לוין ומקס נורדאו. כאשר התנועה הוכרזה כלא חוקית בשנת 1919 ארגן את פעילותה המחתרתית והצליח בסיוע הסוכנות היהודית לקבל היתר מהממשלה ההונגרית ללגליזציה של התנועה בשנת 1927.
כהן ייצג את התנועה הציונית במוסדות הקהילה היהודית בהונגריה והיה לו חלק משמעותי בהחדרת הוראת העברית בבתי הספר היהודיים במדינה. בתפקידו בנשיאות האיגוד הארצי להצלת יהודים נפגעי רדיפות היה פעיל בפעולות ההצלה של יהודי הונגריה.
אשתו גיזלה (גיזי) כהן , לבית מונק, הייתה ממיסדות ויצו בהונגריה, ושימשה כנשיאת הארגון. הוא עלה לארץ ישראל עם משפחתו בספטמבר 1945 והתיישב בחיפה. ניסן כהן נפטר ב-18 באפריל 1949, ונקבר בחוף הכרמל בחיפה.[2]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על שמו נקרא רחוב ניסן בשכונת רמת החייל בתל אביב.