ניסן סלומיאנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניסן סלומיאנסקי
Nissan Slomiansky 2012.jpg
תאריך לידה 1946 (בן כ־68)
כנסות 14, 16 - 17, 19
סיעה מפד"ל, האיחוד הלאומי-מפד"ל, הבית היהודי
תפקידים בולטים
סלומיאנסקי יחד עם הרב רא"ם הכהן.

ניסן סלומיאנסקי (נולד ב-1946) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת הבית היהודי ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת. לשעבר סגן נשיא מכון לנדר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסן סלומיאנסקי נולד בעיר רמת גן. את השכלתו התיכונית רכש בישיבת בני עקיבא בנחלים. שירת בצה"ל בנח"ל מוצנח והשתחרר בדרגת סגן. סלומיאנסקי למד באוניברסיטת בר-אילן וסיים תואר בפיזיקה ומתמטיקה וכן קיבל גם תעודת הוראה ביהדות. כמו כן, קיבל סלומיאנסקי מישיבת כרם ביבנה סמיכה לרבנות, ובאוניברסיטת תל אביב למד משפט עברי. במקצועו הוא פיזיקאי.

סלומיאנסקי כיהן כראש המועצה הראשון של היישוב אלקנה, ונשא בתפקיד זה משנת 1977 משך למעלה מעשרים שנה. כמו כן הוא כיהן כמזכ"ל גוש אמונים וחבר מועצת יש"ע.

בבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-10 ברשימה, ונכנס לכנסת לאחר פטירתו של ח"כ אברהם יצחק שטרן ביום העצמאות ה'תשנ"ז (12 במאי 1997). הוא כיהן עד 1999, ולאחר מכן לא נבחר לכנסת ה-15. בבחירות לכנסת ה-16 (2003) הוצב במקום ה-6 ונכנס לכנסת לאחר חישוב הסכם העודפים עם מפלגת עם אחד

בכנסת ה-16, סלומיאנסקי היה חבר בשדולה המוניציפלית של הכנסת, יו"ר שדולת הגמלאים וחבר ועדת הכספים מטעם המפד"ל. בכנסת ה-16 הציב שיא של נוכחות מלאה (100%) בישיבות הכנסת. בכנסת זו היה סלומיאנסקי אחד הח"כים הפעילים בתחום החקיקה. סלומיאנסקי כיהן כיו"ר סיעת המפד"ל בכנסת וניסה לגשר על הקרע הגדול בין אפי איתם לזבולון אורלב. למרות שניסה לפשר בין השניים, סלומיאנסקי לא עזב את הקואליציה יחד עם איתם והרב יצחק לוי. בסופו של דבר, נשאר במפד"ל לאחר פרישתם של השניים.

ב-12 בינואר 2006 נבחר לעמוד במקום ה-2 ברשימת המפד"ל ובמקום החמישי ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל לכנסת ה-17.

בכנסת ה-17, סלומיאנסקי היה חבר בוועדת הכספים והיה חבר במגוון רחב של שדולות, בהם השדולה החקלאית, השדולה למען ירושלים, השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה למען חיילי המילואים (בה הוא היה החבר היחיד מאז מונה איתן כבל לתפקיד שר), בשדולה למען יונתן פולארד, בשדולה למאבק בתאונות דרכים, בשדולה למען ניצולי השואה ובשדולה למען יש"ע.

בבחירות לכנסת ה-18 הוא הוצב במקום השלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת, לאחר שזכה במקום הראשון בבחירות שנערכו במרכז המפלגה. לאחר שהעיתונאי אורי אורבך התנה את הצטרפותו למפלגה בכך שסלומיאנסקי יפנה לו את המקום השלישי ברשימה, על אף שלא התמודד בבחירות המקדימות, הסכים סלומיאנסקי וויתר על מקומו ושובץ במקום הרביעי ברשימה. המפלגה קיבלה שלושה מנדטים בלבד ולכן לא נבחר לכנסת ה-18.

מאחר שוויתר על מקומו ברשימה לטובת אורי אורבך, סוכם בטרם הבחירות לכנסת ה- 18, כי במידה והמפלגה לא תזכה בארבעה מנדטים, יתפטר יו"ר המפלגה דניאל הרשקוביץ מתפקידו כחבר כנסת לכשיבחר לשר ויאפשר כניסתו של סלומינסקי לכנסת. הסכם זה עוגן גם במסגרת ההסכם הקואלציוני על חקיקת מעין חוק נורבגי שיאפשר לשרים להתפטר ולבא אחריהם ברשימה להיכנס לכנסת, כאשר במידה והשר מפוטר הוא יחזור לכהן כחבר כנסת. חוק זה כונה חוק סלומיאנסקי ונמתחה עליו ביקורת רבה. בסופו של דבר, הרשקוביץ חזר בו מהבטחתו והחוק לא קודם על ידי המפלגה בכנסת. [דרוש מקור]

בין החוקים שיזם סלומיאנסקי במהלך כהונתו בכנסת:

סלומיאנסקי גר באלקנה, הוא נשוי ואב ל-5. בשנת ה'תש"ע קיבל סלומיאנסקי את אות "יקיר אלקנה". סלומיאנסקי הוא גיסו של דב וינשטוק ("דובק").

במרץ 2011, עם מינויו של יעקב עמידרור לראש המועצה לביטחון לאומי, מונה סלומיאנסקי במקומו כסגן נשיא מכון לנדר.

בנובמבר 2012, נבחר למקום השני ברשימת הבית היהודי בפריימריס הראשון של הבית היהודי ולאחר האיחוד עם האיחוד הלאומי, הוצב במקום השלישי ברשימה המשותפת. סלומיאנסקי נבחר לכנסת ה-19 והתמנה ליו"ר ועדת הכספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניסן סלומיאנסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל

דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומיאנסקי