ניקוד ארצישראלי-טברני
הניקוד הארצישראלי-טברני או הניקוד הטברני המורחב הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של טקסטים עבריים וארמיים בידי יהודי ארץ ישראל, צפון אפריקה ואירופה, במהלך ימי הביניים.
שיטת ניקוד זו עושה שימוש בסימנים הגרפיים של שיטת הניקוד הטברנית כדי לשקף את ההגייה הארצישראלית (הדומה להגייה הספרדית), במקום את ההגייה הטברנית. לכן, אף על פי שהסימנים הגרפיים זהים, ההגייה המשתקפת מהם שונה מזו שבשיטה הטברנית.
השיטה שימשה לניקוד המקרא, המשנה והתרגומים הארמיים למקרא (תרגום אונקלוס לתורה, תרגום יונתן לנביאים ותרגום כתובים). שימוש נפוץ נוסף הוא בסידורי תפילה ובמחזורים אשכנזיים בימי הביניים המוקדמים.
המאפיינים העיקריים של שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הניקוד אינה אחידה: יש לה וריאציות שונות, המציגות קרבה משתנה לכללי ניקוד הטברני. עם המאפיינים הייחודיים לשיטת הניקוד הארצישראלית-טברנית נמנים:
- חוסר הבחנה בין הקמץ והפתח מחד גיסא, ובין הסגול והצירי מאידך גיסא.
- דגש קל מופיע בכל האותיות למעט ה', ח', ע', א', ר'.
- רפה מופיע בכל האותיות שאין בהן דגש.
- הנקודה המבחינה באות שי"ן מסומנת בתוך האות, כמו דגש.
- א' שאינה נחה מסומנת במפיק.
- מפיק באות סופית נכתב לעיתים מתחת לאות ולא בתוכה.
- בחלק מכתבי היד מסומנת תנועת החולם באמצעות סימן החטף-קמץ.
תפוצתה של שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים שלטה בארץ ישראל, צפון אפריקה ואירופה (הן במערב והן במזרח) ההגייה הארצישראלית. להגייה זו אמנם נוצרה שיטת ניקוד מיוחד (ניקוד ארצישראלי), אבל היא לא זכתה להתקבל, והשימוש בה כנראה מעולם לא חרג מעבר לגבולות ארץ ישראל. על כן כתבי יד של ספרות חז"ל ושל מחזורים וסידורים נוקדו – מי יותר ומי פחות – בשיטה הארצישראלית-טברנית.
ואכן, שיטה זו הייתה שיטת הניקוד העיקרית לטקסטים לא מקראיים בימי הביניים. עם כתבי היד החשובים המנוקדים ניקוד ארצישראלי-טברני נמנים כתב יד פארמה למשנה (בתמונה) וכתב יד רויכלין לנביאים וכתובים, הכולל גם את תרגום יונתן ואת תרגום כתובים.
רק בימי הביניים המאוחרים החלה (בעיקר במזרח אירופה) מגמה של כפיית כללי הניקוד הטברני על טקסטים אלו, והשיטה הארצישראלית-טברנית הלכה ונזנחה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה מורג, הערך "ניקוד", מתוך האנציקלופדיה המקראית, כרך ה, עמ' 857-837.
- גדעון הנמן, תורת הצורות של לשון המשנה: על פי מסורת כתב יד פארמה, תל אביב תש"ם, פרק 16
- אילן אלדר, מסורות הקריאה הקדם אשכנזית, שני כרכים, ירושלים תשל"ט
- Paul Kahle, Masoreten des Westens, Stuttgart 1930, vol. 2, pp. 57-60
- Shelomo Morag, "The Vocalization of Codex Reuchlinianus", Journal of Semitic Studies 4 (1959) pp. 216-237.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי מישור, ניקוד כ"י אֶרְפוּרְט של התוספתא – לֶקח מעשי, לשוננו לעם מחזור נג, חוברת ג, התשס"ב
| כתב עברי | ||
|---|---|---|
| מערכות אלפבית | אלפבית פרוטו-כנעני • אלפבית פיניקי • אלפבית עברי עתיק • אלפבית ארמי • אלפבית עברי | |
| וריאציות של אלפבית עברי | כתב רש"י • כתב סת"ם • כתב רהוט • סוליטריאו | |
| שונות | כתיב עברי • ליטון של עברית • טעמי המקרא • אותיות מנצפ"ך • גרש • אם קריאה • הגיית העברית • גימטריה | |
| ניקוד | ניקוד טברני • ניקוד בבלי • ניקוד ארץ־ישראלי • ניקוד ארצישראלי-טברני • ניקוד שומרוני • ניקוד העברית בת ימינו • כתיב מלא | |
| גופנים עבריים | דוד • אריאל • פרנק-ריהל • קורן • מרים • נרקיס • חיים • דרוגולין • הדסה • הצבי • כתב רש"י • סת"ם • שלום • ירושלמי • וילנא • אלף | |
| אלפבית עברי | א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת | |
| שפות הנכתבות בכתב עברי | עברית • ארמית • יידיש • ערבית יהודית • לאדינו | |