ניקוטין

ניקוטין
שם כימי	(S)-3-(1-methylpyrrolidin-2-yl)pyridine
נוסחה כימית	C10H14N2
מסה מולקולרית	162.23 g/mol
צפיפות	1.01 g/ml
נקודת התכה	-7.9 °C
נקודת רתיחה	247 °C
מספר CAS	54-11-5
המבנה הכימי של הניקוטין

ניקוטין הוא אלקלואיד רעיל וסם פסיכואקטיבי מעורר, המצוי בצמח הטבק ומהווה את החומר הפעיל במוצריו, כגון סיגריות, וסיגרים.

בטבע, הניקוטין נמצא בעיקר בצמח הטבק (אם כי הוא נמצא - בכמויות מזעריות - גם בצמחים אחרים ממשפחה זו, כגון עגבנייה, חציל, תפוח אדמה ופלפל ירוק) והוא מהווה בין 0.3% ל־5% ממסת הצמח. הוא נוצר בשורשי הצמח ונאגר בעליו. ניקוטין מזוקק הוא נוזל שמנוני היגרוסקופי ומסיס במים בצורתו הבסיסית. מלחיו וחומצות הנגזרות ממנו מסיסים במים גם כן.

השפעותיו על הגוף

ניקוטין הוא אגוניסט של חלק מקולטני האצטילכולין, המכונים בהתאם קולטני אצטילכולין ניקוטיניים. אצטילכולין משמש כמוליך עצבי הן במערכת העצבים המרכזית והן במערכת העצבים ההיקפית, בה ניתן למצוא קולטנים ניקוטיניים גנגליוניים בגנגליונים האוטונומיים.

הניקוטין גורם למשתמשים בו להתמכרות פיזית ונפשית כאחד. אנשים המפסיקים לעשן מדווחים על תחושות של עצבנות, כאב ראש, הפרעות בשינה וכדומה; תופעות אלה מתגברות לקראת השעה ה־48 או ה־72 לאחר ההפסקה, ואז נחלשות באופן מתמיד לאורך שבועיים עד שישה שבועות.^{[דרוש מקור]}

ברגע שהניקוטין חודר לגוף, הוא נספג עד מהרה במחזור הדם וחודר למוח בזמן קצר מאוד (כ־7 שניות בממוצע) בעברו את מחסומי הדם־מוח.^{[דרוש מקור]} במוח, הניקוטין גורם לשחרור של אדרנלין, מה שגורם לערנות, האצת קצב פעימות הלב ולעלייה בלחץ הדם; וכן הוא גורם לשחרור של דופאמין, מה שגורם לתחושת ההנאה מהעישון ובסופו של דבר להתמכרות אל הניקוטין הבא בצורת טבק ומוצריו.

ניקוטין ומחלת הסרטן

הניקוטין כשלעצמו איננו חומר מסרטן, דהיינו הוא כשלעצמו אינו גורם להיווצרות רקמה סרטנית. ברם, הניקוטין ידוע כגורם שמעכב את תהליך האפופטוזה, שהוא אחד התהליכים שבעזרתם הגוף נפטר מתאים לא־רצויים (ובפרט תאים טרום־סרטניים), כך שהוא מסייע להתפתחותו של הסרטן.^{[דרוש מקור]}

היסטוריה

הטבק הוכר לאירופים זמן קצר לאחר הגעתם לאמריקה, שכן האינדיאנים נהגו לעשנו. עד מהרה הובא הטבק גם לאירופה. את השם "ניקוטין" קיבל החומר על שמו של ז'אן ניקו, שייבא את זרעי הטבק לפריז בשנת 1550. הניקוטין זוקק לראשונה בשנת 1828, בשנת 1843 התגלתה נוסחתו הכימית, ובשנת 1904 הצליחו לראשונה לייצר ניקוטין באופן מלאכותי. השימוש העיקרי כיום בניקוטין שלא כמוצר טבק לעישון, הוא בתור מדביר חרקים בחקלאות.

שימושים

ההשפעה הענפה שיש לניקוטין על המוח גרמה לנסיונות למצוא לו שימושים ברפואה, אף על פי שאין כיום שימוש בניקוטין כתרופה, מחקרים מראים שבמצבים מסוימים צריכה של ניקוטין (שלא דרך עישון) יכולה לעזור לסייע בתפקודים קוגניטביים וזיכרון מסוימים.^{[דרוש מקור]}

בהיותו חומר נוגד דלקת רב עוצמה, ניקוטין יכול למתן תגובות מסוכנות של מערכת החיסון.^{[דרוש מקור]} אולם הוא ממכר ומסוכן מכדי לשמש כתרופה.

בחקלאות משתמשים בניקוטין כמגן ביולוגי כנגד מזיקים. ריסוס בניקוטין נחשב לריסוס שנזקו מועט בהשוואה לחומרי ריסוס מסורתיים. בנוסף מסתייעים בשיטות של הנדסה גנטית על מנת לקבל ריכוזי ניקוטין ניכרים בעלים - מה שמעניק לצמח הגנה ללא צורך בריסוס.

קישורים חיצוניים

• ליסה מלטון, סיינטיפיק אמריקן, לניקוטין נערך שיפוץ תדמית, לפחות מבחינה רפואית, הידען

• מחקר בצה"ל: 20 סיגריות ביום ויהיו לך פנים חלקות, ynet

• מחקר על חולדות שמראה שיפור בזיכרון בעקבות צריכת ניקוטין

אזהרה: משרד הבריאות הישראלי וה-FDA האמריקאי קובעים כי העישון גורם למחלות חמורות.